עט סופר חלק א קה

ומסיק בגמרא בכהן אחד אין משקין ובב' כהנים וצ"ע על רמב"ם שפסק סתם ולא חילק, לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא, דכהן אחד ע"כ משקה אותן זה אחר זה לכן אע"פ שמעמידין בב"א בעזרה ש"ד, אבל בבכהנים שמשקין בב"א זה אחת וזה אחת אסור ובזה מתורץ קושי' תוס' שהקשו משני מצורעים ע"ש:

והנה לרמב"ם מותר להביא שתי תינוקות בב"א ולמול זה אחר זה אבל למולם בב"א בשני מוהלים אסור, ולתוס' אסור להביאם בב"א למולם זה אחר זה, אבל למולם בב"א בשני מוהלים שרי, וא"כ בשני ס"ת נוהגים כרמב"ם דלא קפדי' על ההבאה ולתוס' בבהמ"ז של נישואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בב"א אלא לאחר בהמ"ז יקח כוס אחד ויברך ז' ברכות, וכ"מ בטור ובש"ע א"ע סי' ס"ז, ומה שהקשו תוס' משני זבחים, י"ל דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות, וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידם כאחד, וכ"מ ביומא פ"ה דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד עכ"ל:

מחהש"ק מביא קושי' העולם על מג"א רק לר"ש דאמר טעמא דקרא שלא יהי' לבה גס בחברתה ורותתת משקין לר"ש ע"ז משני כאן בשני כהנים אבל לר"י דס"ל דאותה גזה"כ ואפי' רותתת אין משקין לדידי' אין חילק בין כהן אחד לשני כהנים, וכיון דקי"ל כר"י כאשר כתב רמב"ם אין משקין כ' סוטות שנאמר אותה, א"כ א"ש שלא חילק בין כהן אחד לשני כהנים, ע"ב, ונשמת אדם כלל ס"ת כתב למג"א לפרושו ברמב"ם יהי' אסיר לשני ב"א לעשות מצוה אחד ולהניח תפילין בבת אחד ע"ש, לדעתי הקלושה לפי גמרא נראה שרק מצוות שחיוב על ב"ד לעשות, בזה שייך חבילות גם שהם שני בני אדם, כמצורע ועבדו וסוטה וכדומה, אבל מה שכל בר ישראל מצווה לעצמו וכל אחד עושה לעצמו לא שייך חבילות, ואולי מג"א מדמה מצות מילה שחיוב על ב"ד אם אין אב מקיים שייך ג"כ אין עושין חבילות, בספר ארעא דרבנן מביא תשובת רשב"א סי' תנ"א, שאלת ב' חתנים אם אחד מברך ברכת חתנים על שניהם מי נימא דלא דכשם שאין משקין ב' סוטות כאחד כך אין מברכין ברכה על שניהם או לא, תשובה מסתברא שמברך ב' כאחד כשתי חבורות שאוכלות זו לעצמה וזו לעצמה שאחד מברך בהמ"ז לשתיהן, והכי מסתברא שמוהל אחד שיש לפניו ב' וולדות למולן מברך על בברכת המילה וכן בכל המצות ע"כ, ותמה אנכי מי התיר להביא ב' חתנים בב"א וכן ב' ולדות בב"א אעפ"י שנמולין זא"ז כל שמביאין בב"א אסור מדרבנן משום חבילות מצות ע"ש, ולהנ"ל מיושב רק ב' מצות שחיוב על ב"ד לעשות כמשפטן, אבל לא מה שחייב אדם פרטיי לעצמו ודו"ק:

עוד הביא כנה"ג בסי' רע"א שהי' נוהג לקדש על אשישה של יין שהי' בה שיעור לשלשה קדושות ליל ויום ואבדלתא ולוקח הימנה בכל פעם מה שהי' שיעור לצאת י"ח ומשייר מקדושא לאבדלתא ובאמצע הסעודה שותה יין אחת ואין מזה משום מצות חבילות כי קדושא ואבדלתא חדא מלתא נינהו, אך נסתפק הרב ז"ל על מה שהי' נוהג לומר בהמ"ז באותה אשישה, וכתב הא נמי ליתא הא דאין אומרין ב' קדושות על כוס אחד היינו כשאומר אותם בב"א רצופות זא"ז אבל כשאומר אותם בשעות מחולקות כגון הא דקדוש הוא קודם המזון, ובהמ"ז אחר גמר אכילתו בודאי יכול לאומרן על כוס אחד ולא שקרי חבילות עכ"ל, וכל זה איננו שוה לפי תוס' דכל שהוא מביא באשישה יין לשני קדושות בב"א איכא משום חבילות, הן אמת דברי תוס' קשה להולמן לפ"ז יהי' אסור להביא בליל פסח ג' מצות בב"א וכו':

ואיכא למידק אהא דאמרי' לא לכרוך איניש מצה ומרור וכו' תיפק ליה דלא לכרוך משום מצות חבילות, ואין סברא לומר דלא גזרו אלא כששניהם דאוריי' דהא בסוגי' דפסחים דקידש ביו"ט דרבנן והבדלה דאוריי' וכו' ובספר לקט הקמח בהלכות שבת נשאל מה דינו של בן א"י שנמצא עם בן ח"ל בליל מוצאי שביעי של פסח שבן א"י צריך להבדיל ובן ח"ל צריך לקדש ח' ולא הי"ל אלא כוס אחד כיצד יעשו זה לקדש וזה להבדיל, והשיב דמאחר דהן ב' גופים מחולקים בקדושתם כגון הא ודאי קדושתא ואבדלתא אמרי' דלאו חדא מלתא נינהו ואין אומרי' ב' קדושות על כוס אחד, ותמהני בב' בני אדם שכל אחד מברך בפ"ע ואפי' על כוס אחד שפיר, וגם בשאין לו אלא כוס אחד לאאחרו' מצות חבילות, וי"ל הא בין ח"ל יוכל לקדש על פת וכו':

עוד יש מקום ספק בשני מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת האחת אין המצוה ב' עמה אבל בהמשך זמן עשייתה פגע במצוה השני ועושה איתן בב"א אם יש בזה לתא דאין עושין מ"ח, ועי' תוס' מ"ק דף ח דאין מערבין שמחה בשמחה דטעם כמו שאין עושין מצות חבילות דבעי שיהא לבו פנוי למצוה אחת, והתם אי נשא קודם רגל יום אחד שרי אף דז' ימי החופה הם נעשים בתוך ימי הרגל כל שתחלת המצוה הי' בחיל וכו' ולטעם שיהא לבו פנוי קשה מפני מה אסרו אחר שבירך ברכת המזון על הכוס ופנה הימנה שלא יאמר עליו הבדלה ע"ש ועי' בקהלת יעקב: