עט סופר חלק א קד

רש"י וכי צריך שני כוסות, וחתכ"ס מראה מקום שרש"י סובר כראב"ד וגאונים ז"ל:

בהלכה י"ג כתב הי' אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך בהמ"ז תחלה ואח"כ מקדש על כוס שני ולא יברך ליקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצוות בכיס אחד שמצות קידש ומצות בהמ"ז שתי מצות של תורה הן, ומגדל עוז כתב לא בא ר"מ ז"ל להוציא מן הכלל הזה הבדלה שלא תהי' מה"ת אלא להוציא שאר קדושי' וברכות הנעשים חבילות חבילות על כוס אחד כגון שבע ברכות וכיוצא בהן שהי' בזמנו חולק להצריך בורא פרי גפן כוס בפני עצמו, ולשאר ברכות כוס בפני עצמן, והוא אין דעתו בכך הואיל והן מדרבנן ע"ש, ועי' ברכות מ"ט רבי אומר אין חותמין בשתים וטעמא מאי לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, וכ"ס סי' כ"ו כתב קשה לי על רמב"ם מה"ס הנ"ל דמבואר אפי' בברכות דרבנן איכא משום א"ע מצוה חבילות, והי' נ"ל דכוונת רמב"ם לאפוקי חד דאוריי' וחד דרבנן אבל בתרי דרבנן איכא משום א"ע מ"ח, אבל חד דאוריי' וחד דרבנן לא היינו אם עושה תחלה הדאוריי' ואח"כ דרבנן לא איכפת לן מה שנטפל הדרבנן אחר הדאוריי' אבל כשמקדים מצוה דרבנן ואח"כ מצוה דאוריי' בודאי איכא משים א"ע חבילות כמו שניהם דאוריי' דמחזי כמשא עליו ליקח כוס אחר, ומיושב קושי' עצומה מה שהקשה ח"ס לפי מש"כ ה"ה דקדוש יו"ט דרבנן לא מקשה ש"ס מידי מיקנה"ז הא קדוש דרבנן והבדלה דאוריי' וליכא משום חבילות, ולהנ"ל א"ש דוקא כשמקדים דאוריי' לדרבנן, אבל ביקנה דמקדים קידש יו"ט דרבנן להבדלה דאוריי' בודאי איכא משום חבילות ע"ש שמישב קושי' פנ"י בשבת כ"א דאין מדליקין נר חנוכה בשמן שריפה, למה לא ידליק, וכתב כשעושה בבת אחת דאוריי' ודרבנן איכא משום א"ע חבילות ע"ש, לדעתי הקלושה אם עושה כמה מצית בב"א הן בפעולה אחת או בדיבר אחד לא שייך א"ב מצות חבילות, ע"כ יכול לברך ברכה אחת על שחיטות וכיסוי דם גם שרבים התו, וכן הלובש כמה בגדים בציצית בברכה אחת, וכן במגילה דף ז' שמקיים מתנות לאביונים עם שלוח מנות בב"א, רק אמור שני ברכות על כוס אחד, או לעשות שני פעולות בזה שייך א"ע מצוה חבילות, וקצת ראיה מחגיגה דף ז' במתני' כהנים יוצאין י"ח בחטאת ובחזה ושוק ע"ש, ואכילת קדשים מצוה ואכלו אשר כופר בהם ויוצאים גם במצות שמחה ודו"ק, ועי' במשניות תפארת ישראל שבת פ"ב:

בסי' ק"ה כתב כ"ס, זאת תורת העולה מדברינו לדינא, א שיטת רמב"ם ותוס' דבתרי מצות דרבנן ליכא משום א"ע מצות חבילות ואפי' חד דאוריי' וחד דרבנן אם עושה הדאוריי' תחלה ואח"כ הדרבנן ליכא משום חבילות ב כשאוכל שיעור דרבנן ומברך בהמ"ז אחר קידש דאוריי' לרמב"ם איכא משום חבילות, ולרשב"ם דוקא כשאכל שיעור דאוריי', ג במלתא דאתי מדברי קבלה איכא משום חבילות ע"ש:

נדרים דף ע"ג, איבעי להו בעל מהו שיפר לשתי נשיו בב"א אותה דוקא או לאו דוקא, ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה, רי"א לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה פי' ראש אין מביאין לעזרה ב' נשים סוטות להשקותן ביחד, משמע שקפידא על השקאה ביחד ולא על העמדה בעזרה, ורמב"ם פי"ב מנדרים פסק הבעל מפיר נדרי שתי נשיו כאחת וכן האב מפיר נדרי ב' בנותיו כאחת והקשה הלח"מ פ"ד מסוטה פסק אין משקין ב' סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן משמע דדריש כר"י מטעם דאותה ע"ש:

ברכות דף ל"ט, אר"פ הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב, תוס' אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות, ונ"ל דהא הוי ברכה של נהנין ואינן נקראין חבילות חבילות דהא אקידוש מברכין קידש וברכת היין ע"ש, ומרדכי בפסחים בסדר של פסחו וט"ז בסי' תע"ה:

פרט ב'. רמב"ם פי"ג מעבדים, ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות, פ"י מהלכות רוצח, ואין עורפין שתי עגלות כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות, פי"א מצורעת, ואין מטהרין ב' מצורעים כאחת שאין עושין מצות חבילות, ועי' במל"מ הלכה א' לענין שילוח ציפורי, והנה רק בשלשה מקומות הנ"ל כתב רמב"ם הטעם שאין עושין חבילות, אבל פכ"ט בשבת, ובסוטה לא כתב כן:

פ"ד מסוטה ואין משקין שתי סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן, מג"א קמ"ז כתב בירושלמי איתא שאין להוציא השניה מארון עד שתחזיר ראשונה למקומה, ואין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בב"א, בסוטה אמרי' אין משקין וכו' וכתבו התוס' שאסור להעמיד שתיהן בעזרה בב"א אעפ"י שאין שותות כאחד, ותימא וכי אסור להעמיד שני זבחים כאחד בעזרה,