עט סופר חלק א קג

סוטה דף ח', ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחד כדי שלא יהא לבה גס בחברתה, ר' יודא אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אותה לבדה, ות"ק כתיב אותה, ת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא, ומ"ט אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה, מאי בינייהו, א"ב רותתות, [תוס' נראה דהוי מצי למימר א"ב אשה אחרת שאינה סוטה, לר"ש מותר, לר"י אסור להעמיד אצלה שום אשה וכו'] ורותתת תי משקין, והא אין עושין מצות חבילות חבילות, דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, אמר אביי ואיתימא רב כהנא, לא קשיא כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים, תוס' והא אין עושין חבילות תימא מאי פריך והלא אין עושין חבילות ליכא אלא איסר דרבנן משום דמחזי כחשא עליו ואינהו פליגי בקרא עכ"ל, ועי' תוס' מ"ק דף ח' אין מערבין שמחה בשמחה, וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן יהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנו וכן שמתה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה עכ"ל, משמע מדאוריי' כי למוד מפסוק מלא שבוע זאת ועי' חתכ"ס:

פרש"י חבילות חבילות שנראה כמי שהי' עליו למשאוי וממהר לפרק משאוי בכהן אחד הוי חבילות, וכן לגבי עבדים בב"ד אחד, ובאדון אחד, ומל"מ פ"ג מעבדים כתב שכוונת רש"י ובאדון אחד, היינו או באדון אחד, כלומר בב"ד אחד אסור אע"פ שהם של ב' בני אדם, ובאדון אחד אסור אע"פ בב' ב"ד דאכתי האדון עושה מצות חבילות חבילות:

תוס' אין משקין, נראה לפרש שיעמד שתיהן בעזרה בב"א להשקותן אע"פ שאין שותות כאחת וכן רציעה, ובתוספתא דפרה תנא נמי אין ב' פרות נעשית כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה, ותימא וכי הי' אסור בכה"ג לשחוט שני זבחים כאחד כגון שני עולות או שני חטאות שיעמוד שניהם בעזרה וישחט אחד ואח"כ ישחוט השני, ומג"א סי' קמ"ז כתב לישב, דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידן כאחד, וכן משמע ביומא דתנן הביאו לו שעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד ע"ש:

תוס' כאן בשני כהנים, רש"י פי' וכן גבי עבד בב"ד אחד ואדון אחד, ותימא והא טהרת שני מצורעין דמו לשני עבדים של שני בני אדם, וכתב מהרש"א קושייתם אינה מבוררת לן דשני עבדים של ב' בני אדם כיון דכל אדון של עבד ועבד רוצע עבדו כדכתיב אדוניו ה"ל כשני כהנים בטהרת ב' מצורעים דלא מקרי חבילות וכ"כ רמב"ם שאדון חייב לרוצעו ולא שלוחו:

פסחים דף ק"ב, ת"ר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברכת המזון וכו' אמאי ונימרינהו לתרווייהו אחדא כסא, אר"ה א"ר ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, מ"ט אר"נ בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות, ולא והא תניא הנכנס ביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני, והא יו"ט שחל להיות אחר שבת דאית ליה וא"ר יקנה וכו' אלא הבדלה וקידש חדא מילתא היא ברכת המזון וקידש תרי מילי נינהו, פרש"י תרווייהו משום קדושת יו"ט נינהו ובהבדלה עצמו הוא מזכיר קדושת יו"ט דהמבדיל בין הדש לקדש קא מברך:

תוס' שאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על השני בורא פרי הגפן, אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד, דלא דמי לברכת המזון וקידש דתרי מילי נינהו אבל הכא חדא מלתא היא דברכת המזון גורם לברכת נישואין וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות וטעמא דרגילים לומר זה בלא זה ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתיים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות, וראש כתב דרבינו משולם הנהיג לברך אירוסין ונשואין על כוס אחד, דלא דמי לבהמ"ז וקדוש דהתם זה לאחר הסעודה וזה בא לקדש היום ע"ש:

רמב"ם פכ"ט משבת כתב הי' אוכל בשבת ויצא השבת מברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו, וכתב ראב"ד והיא שאין לו אלא אותו הכוס, וכתב ה"ה כ"כ קצת מפרשים דברהמ"ז והבדלה תרי מילי נינהו, ורמב"ם סבור דבהמ"ז והבדלה הכל הוא על מה שעבר שחיוב הבדלה בשביל זמן שעבר שהי' שבת ע"ש ועי' ברכות נ"א בש"א נר ומזון פרש"י מי שאין לו אלא כוס אחד סודר נר ומזון בשמים והבדלה, וצלח הקשה על