עט סופר חלק א קב

יאכלו שני אלו נמצא כתיב אכילה בפסח ובמצה ולא במרור, אמנם בפסח שני גם המצה טפלה לפסח ומי שאינו אוכל פסח שני אינו אוכל מצה ע"כ כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לפסח ולח כתיב אכילה אלא אפסח ולא אמצה ומרור, ומ"מ אע"ג דלא כתיב אכילה בהדי' במרור לא בראשון ולא בשני מ"מ ודאי דבעי כזית דאיתקש למצה ופסח אלא שאין אנו יכולין להמציא זה מלבינו, לכן הוכיח הראש מדאמרי' דמברך על אכילת מרור ש"מ פשיטא לרבנן מהקישא הנ"ל דשיעורו בכזית, ובדברים אלו ניחא מה שיש לדקדק בהא דהלל כורך, מייתי קרא דבהעלותך ולא קרא דפ' בא והיינו משום דרבותא קמ"ל דאפי' שני טפלים היינו מצה ומרור אינם מבטלות כזית אחד של פסח שהוא עיקר טפי דמ"מ מצות מיקרי ומצות אין מבטלין זא"ז עכ"ל, ועי' בהגהות הש"ס לרשב"ם מביא פסוק ראשון, ועי' רמב"ן פ' בא מצות על מרורים כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים ולא אמר עם ללמד שאינו חובו שיהא כורכן בב"א וכו' וילמד הכתוב שאין מצוה במרורים אלא עם אכילת בשר אבל המצות חזר וצוה בערב מצות תאכלו אפי' בפני עצמן כדעת רבותינו, ע"ש, ועי' בשמלת בנימן או"ת דף מ':

תירוצים על קושי' הגאון רבי יונתן ז"ל פרט ו'. מנחת חינוך סי' ו' כתב לענ"ד דוקא במ"ע אבל אם אוכל איסור עם דבר הרשות ודאי איסורא איכא אפי' עם דבר מר וע"כ ל"א הכא דמבטלין איסורין זא"ז היינו לענין מלקות אבל איסורא איכא ובפרט באינו מינו, ואינו מבין מה שאומרים בשם הגאונים ר' יונתן ור' יצחק האראוויטץ על הקושי' של תוס' דידחה עשה דמצה ל"ת דחדש, והקשו הא בימי אבלו של משרע"ה נשתכחו השיעורין ודלמא אכל יותר מכשיעור, ותירצו דאכל עם מרור ועל הכשיעור אין מבטלין המרור למצה דמצוה א"ח זא"ז אך על יותר מכשיעור המרור מבטל, ובאמת לא מצינו שבאיסור יבטל המרור מחמת חוזק המרירות עי' חו"ד צ"ח סק"ח כתב כיון דאיסר מלקות נתבטל ה"נ כל האיסר נתבטל דמלקות ואיסר מחד קרא נפק:

ח"ס או"ח קפ"א כתב לישב קושי' הנ"ל דילמא יאכלו ב' שיעורים ויעברו על לאו דחדש, לפענ"ד עכ"פ ידעו שלא יגיע שיעור אכילה ליותר משליש מה שמחזיק בית הבליעה מרוסק שהרי ציוה לאכול ולבלוע בב"א פסח מצה ומרור וא"כ אם יקחו משלשתן שוה בשוה שיעור החזקת בית הבליעה אחר הריסק בטוחים הם שיצאו יי"ח ואם כיון האמת אתי עשה ודחי ל"ת רק דחששא שמא השיעור הוא פחות הרבה מזה וכבר יצא י"ח מצה כהחצי ואידך איסורא אכיל, לזה אני אומר הא ראוי הי' שיהיה פסח מצה ומרור מבטלות זא"ז לולי דמצות אין מבטלין זא"ז וא"כ תינח מה שהוא כשיעור מצותו אך היותר על השיעור והוא איסר חדש מתבטל בפסח ומרור ובמצת מצוה ואפשר אפי' טעם כעיקר לא נשאר בו ולק"מ ויעי' היטב בלשון תוס' בכורות כ"ג ע"א ד"ה נבלה סוף הדיבר וי"ל דלענין אכילה ע"ש ועי' בספר ארץ צבי סי' ל', ועי' בספר יהושע סי' י"ז באו"ח לדעתי הקלושה ג"כ לישב הקושי', כי ושו"י בסי' תע"ה הקשה מנ"ל מקרא על מצה וכו' יאכלהו להורות דבעינן כריכה, דילמא אתי להתיר לכרוך דה"א הואיל ואין זה דרך אכילה לאכול עם דבר מר לא יצא י"ח קמ"ל קרא להתיר עם מרור, וגם פמג"ד תעה סק"י מרמז על חקירת הל"מ פ"ה מיס"ת אם אכל מצה שלכה"נ שעירב דברים המרים וכתב שלא יצא ע"ב, [והארכתי בזה עפ"י מהרש"ל בשבועות אם כ"ש אסיר אז גם שלכדה"נ אסור, א"כ גם במצוה אם לא צריך כזית גם שלכדה"נ יוצא, ויש לישב בזה קושי' שאג"א דלמא צריך בערב תאכלו מצות על כזית, כיון שהתיר התורה לאכול שלכדה"נ בע"כ שצריך כזית כי אם לא צריך כזית למה לי קרא שמותר לאכול ביחד ויש בזה אריכות ע"ד חידד] א"כ מה שצריך כזית לצאת י"ת מחדש שפיר עשה דל"ת, ואין לומר גם בלא דחית הלאו יצא ידי עשה ולא כבר על לאו כי אכל שלכדה"נ כי ממנ"פ כיון שאחשביה לאכילה בעשה ממילא חשוב אכילה גם בל"ת, אבל מה שלא צריך לצאת י"ח שפיר י"ל שלא עבר כי אין זה דרך אכילה:

בתשובת דברי חיים סי' כ"ה כתב דלק"מ הא דנשכח השיעור עי' יומא דף פ', הנה שם נאמר שיעורין של עונשין משמע בהדי' דשיעורין של מצות לא נשכח כלל לפ"ד שזה אמת:

ושו"מ ח"ב סי' מ"א כתב לישב הקושי' וכ"ל נראה בפשיטות דעכ"פ לא גרע מטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטור כמו בשני תינוקות ואחד זמנו בשבת דפטור ומכ"ש כאן דעכ"פ עד השיעור קיים המצוה וא"כ עכ"פ קיים המצוה עד השיער והוי טרוד בדבר מצוה דשעור, ואף דזה דטרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהי' פטור כשטרוד בדבר מצוה לפענ"ד נראה די"ל גם בשאר דבר איסור כל שעשה מצוה פטור לפ"ז יהי' מצוה הבא בעבירה בשוגג חשוב קיום מצוה דעכ"פ טרוד במצוה הוי וקיים מצוה ע"ש: