עט סופר חלק א קא

לזרים ופי' ר"ש ורע"ב דמיירי דיש בחולין כדי לבטל ק"ק בפ"ע ושל פגול ונותר בפ"ע, ושו"מ ח"ב סי' י"ב מתקשה בו אי אמרי' איסורין א"מ זא"ז ע"ש:

פרט שיטת הטור ד'. בסי' צ"ח כתב ג' מיני איסורין של יבש שנתערבו זה בזה כזית מכל אחד כל שני מינים רבים על השלש ומבטלים אותו ופטורים על שלשתן וכתב הב"י פי' אע"פ שאסורין באכילה מ"מ פטורין מן המלקות ולא הי' צריך לכותבו ע"ב ופלתי כתב אם ככר של כלאי כרם נתערב בפסח בשני ככרות חמץ כיון דאמרי' בחד בתרי חזר האיסר להיות היתר דהמיעוט נהפך לרוב וא"כ אף באיסורים דמבטלין זא"ז המיעוט נהפך לרוב ופרח מיניה איסור כלאי כרם ונעשה איסור חמץ וא"כ אם אחר כך נאבד אחד מנייהו דל"ל דאחר פסח יתבטל ברוב ועבר הפסח הרי חתיכות הללו מותרים דבר תורה דאיסור כ"כ כבר פרח ונתבטל ויש כאן איסר רק חמץ וכאשר עבר פסח הרי כאן היתר במקומו וזה ברור ודבר גדול השמיעני רבינו בזה עכ"ל:

ח"י בסי' תע"ה כתב ראיתי בבית הלל שכתב על ראש וטור שפסקו דאיסורי' מבטלין זא"ז שנעלים מהם הסוגי' על הא דר"ל דאיסורי' מבטלין זא"ז פליגי דר"א דאמר כשם שמצות אין מבטלין וכו' מאן שמעת דאמר מצות אין מבטלות הלל, ומאחר דבגמרא זו תלויה דין איסורין בדין מצות אין מבטלין כהלל ואנן פסקינן לצאת ידי כולם לחומרא, למה פסק כאן לקולא ע"ש, לענ"ד אין כאן קושי' כלל, דלדבריו דשני הדינים תלוי' זה בזה ממש אמאי קאמר הש"ס ופליגי אדר"א ואמאי לא קאמר פליגי אדהלל דאמר אין מבטלות, אלא ודאי והוא פשוט דה"ק הש"ס ופליגי אדר"א דאמר כשם וכו' ור"ל סבר דלא אמרי' האי כשם אלא דאע"ג דאין מצות מבטלות זא"ז כיון שהם שניהם לכוונת ענין אחד זכרון ליצ"מ מ"מ איסורין מבטלות זא"ז וזה ברור, ועי' שער אפרים סי' נ"א ומובא בפלתי צ"ח:

אולי י"ל הטור כי הסברה שמצות אין מבטלין זא"ז עפ"י ר"ן בנדרים דף נ"ב שגם רבנן סברו מין במינו לא בטיל אם שוים בשמם כמו עולין ע"ש ועי' תוס' ביצה דף ל"ט מים ומלח שייך לעיסה חשוב מין במינו גם שאינם שוים בעצם ע"כ פי' רשב"ם פסח ומצה ומרור כי הדדי נינהו והוי מין במינו, ומיושב קושי' תוס' במנחות שרבנן סברי עולין לא בטיל והקשה תיפק לי מצד מצות אין מבטלות לפי הנ"ל רק לאחר שידענו עולין אינן מבטלין, שפיר י"ל מצות אינן בטלין, ופגול ונותר כולם שם פסול בקודש ורל"ק סובר שבטלין פליג על הלל, כי מצות פסח ומצה, שוין כמו פגול ונותר, ע"כ כמו להלל אין מצות מבטלין כך פגול ונותר אין מבטלין זא"ז, אבל הטור קאי על חלב ודם כמו תשובת רא"ש שמביא, ולא שייך מין במינו ושפיר פסק שבטלין:

שיטת רא"ש במרור לא צריך כזית פרט ה'. פסחים קי"ד כתב רא"ש, אכלו לחצאין יצא ובלבד שלא יהא בו בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת פרס, משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה בפחות מכזית, אבל בירקות הראשונות שמברך עליהן בורא פרי אדמה בעלמא ואין מזכירין עליהם אכילה אין צריך מהם כזית עכ"ל, ושאגת ארי' סי' ק' כתב לפ"ז המרור שאוכל בכריכה דאין מברך עליהם אין צריך כזית, ולפ"ד ז"ל צ"ל דהא דכתב על מצות ומרורים יאכלהו דהאי יאכלהו לא קאי אלא אפסח לחוד ולא אמצה ומרור, וק"ל, דא"כ הא דקי"ל מצה צריכה כזית ע"כ מהאי קרא דכתיב בערב תאכל מצות דנאמר אכילה אצל מצה, א"כ תקשה לך בפסחים ק"כ דא"ר מצה בזה"ז דאוריי' מקרא בערב תאכלו מצות, והשתא מנ"ל לרבא דקרא דלזה"ז קאי דילמא אהדרי' קרא משום שיעור אכילה בכזית וכו':

וביאר מרדכי כתב לענ"ד הרא"ש ה"ק שהוקשה לו אהא דתני' אכלו לחצאין יצא ובלבד שלא ישהו בו בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכ"פ דהרי משכחת לה שיאכל עכשיו פחות מכזית ואחר ששהא יותר מכדי אכ"פ יאכל כזית שלם והברכה דהשתא קאי על אכילה דאח"כ ומ"מ צריך הוא לאכילה דהשתא כדי שיהא יכול לברך עכשיו משום דאחר שמילא כריסו וכו' על זה כתב הרא"ש, דגם זה א"א דהא כיון דצריך לברך קודם שיאכל על אכילת מרור ואין אכילה פחות מכזית ע"כ הוא צריך לאכול מיד כזית ע"ש:

ח"ס או"ח ק"מ כתב על ש"א תמהתי על זה הגאון במ"כ לא ירד לעומק הענין, הנה בפ' בא בפסח ראשו כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, ובפ' בהעלותך בפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, וההפרש קל להבין בפסח הראשון איכא מ"ע באכילת פסח בפ"ע ובאכילת מצה בפ"ע אך מרור אינו מצות בפ"ע אלא טפל לפסח ע"כ כתיב מ"ע של אכילה על שניהם פסח ומצה ואמר על מרורים