ארץ צבי (פרומר) א צט

בין אוכלי בהמה. וע' מאירי פסחים (ו:) דחצי זית אי"ע בבל יראה משום דדמי לפרורין דלא חשיבי. אך מלשון המחה"ש מוכח כמו שכתבתי. ומענין לענין באותו ענין הנה בשו"ע (סי' ר"ח סי"ג) דאם אכל תפוחים וגם פירות מז' המינים אי"צ לברך על התפוחים בו"נ שגם הם בכלל פרי העץ ונפטרין בברכה מעין שלש שמברך על ז' המינים, ודכירנא בהיותי בקודש פנימה אצל האי סבא קדישא כ"ק אדומו"ר רבינו הגדול בעל אגלי טל זצוקלל"ה נסתפק אם אכל ח"ז תפוחים וח"ז מז' מינים אם יברך בו"נ כדברי מג"א הנ"ל או יברך מעין שלש כיון דבדיעבד גם תפוחים נפטרים במעין שלש ולא פשטה ויען אמר לפני הספק הורשה לי לדון לפניו ז"ל בקרקע ונלע"ד לפי הנ"ל דיברך בו"נ דבשלמא בו"נ ל"ח לבטלה אפי' ז' מינים אע"ג דאינו יי"ח מ"מ מי שאינו בקי לברך מעין ג' צריך לברך בו"נ כנ"ל משא"כ מי שאכל תפוחים ואינו בקי לברך בו"נ ודאי אסור לו לברך מעין שלש דבו"נ ליכא רק ברוך אתה ה' בהתחלה ולא בסוף לשיטת ש"ס דילן וכ"פ בשו"ע (סי' ר"ז) משא"כ במעין שלש יש בה פתיחה בשם ומלכות וחתימה בשם וכשאומר במקום שלא חייבוהו חז"ל הוי ברכה לבטלה אך כשאוכל גם מז' מינים דהותר לו לברך מעין שלש ממילא גם התפוחים נפטרין דיש בכלל מאתים מנה אבל כשלא אכל רק ח"ז תפוחים וח"ז מז' מינים לא חל עליו חיוב מעין ג' ואסור לו לברך משא"כ בו"נ מותר לו לברך דאפי' על ז' המינין ל"ח לבטלה כנ"ל כנלע"ד. [מש"כ דמי שאינו בקי יוכל לברך בו"נ במקום מעין ג'. ראיתי דבפלוגתא תלי דלפ"ז ה"ה בדבר שיש בו ס' אם לברך מעין ג' או בו"נ יברך בו"נ. ובמג"א סו"ס ר"ה משמע להיפך, אך בכנה"ג סי' ר"ב כ' כדברינו]

עוד יש לע"ד לדון דהנה במנחות (ט"ו.) התודה מפגלת את הלחם ולחם אינו מפגל את התודה ושם בגמ' השוחט את התודה לאכול ממנה ומלחמה מהו לאיפגולי תודה לא מיבעיא לי השתא כלו מלחמה לא מפגל ממנה ומלחמה מיבעי' ופירש"י דכלו מלחם מחשבה חמורה היא דלא בעי צירוף משא"כ ממנה ומלחמה אע"ג דמחשב אם ממנה מ"מ בעי צירוף והכ"נ י"ל דאע"ג דבאוכל זית שלם מענבים פוטר תפוחים חצי זית ענבים וחצי זית תפוחים אפשר דל"מ מעין שלש לפטור תפוחים כיון דבעי צירוף ואין ראי' מחמור לקל דכש"כ שחמור פוטר כך הקל יפטור וק"ל

דרך אגב נלע"ד דמי שאכל כזית תפוחים לבד וחברו אכל מעין ג' יכול לכתחלה לשמוע מעין ג' מחברו ויי"ח דכאן ליכא איסור ברכה לבטלה בשמיעה וכיון דחברו מותר לו לברך מעין ג' שפיר הוא יוצא בו לכתחלה דיש בכלל מאתים מנה ודומה להא דלעיל כשאכל בעצמו זית תפוחים וזית מעין שלש שיי"ח לכתחלה בברכה מעין שלש כנלע"ד נכון בס"ד: סימן ל דבר המנהג היום שלא לישא את כפיו בכל יום

ברמ"א או"ח (סי' קכ"ח סעיף מ"ד) נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא ביו"ט שאז שרויין בשמחה וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות שטרודים בהרהורים על מחייתם והפוסקים פקפקו ע"ז איך כל הכהנים מבטלין מ"ע דאורייתא בכל יום בשביל טעם קלוש כזה עי' בית אפרים סי' ו') אריכות בזה. וכ' משום דכהני דידן הם כהני חזקה ומס' א"א להם לישא כפיהם עיי"ש מ"מ לא נתיישב עדיין לגמרי דמ"מ חסר להם בכל יום מ"ע זו אף דאין להם עצה ע' זוה"ק ר"פ בלק גבי ינוקא ואנו ההדיוט איש רש ונקלה אבוא אחר המלך הגז"ל הנ"ל ומלאתי את דבריו

ונלע"ד הקלושה והרטושה לחדש דאין מבטלין מ"ע דהש"צ שאומר ברכת כהנים בתוך התפלה הוא ש"צ של הכהנים שברך את ישראל וששא"כ וכמו דמועיל שליחות במילה ופדיון הבן וכיסוי הדם לכמה פוסקים אע"ג דהמצו' דוקא על האב ועל השוחט מ"מ ששא"כ כיון שאינו מצו' שבגופו רק בבן או בדם, הכ"נ בנ"ד המצוה לברך את ישראל ל"ח מצו' שבגופו רק לעשות בגוף אחר כמו דמצו' למול את הבן ולכסות את הדם וששא"כ ואין להקשות א"כ יהי' זר כשר לכל ד' עבודות אם יהי' בשליחות הכהן דששא"כ ויחשב כאלו עשה כהן

ב' תשובות בדבר חדא דאמרי' גיטין (כ"ג:) אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ה"נ אין ישראל נעשה שליח להקרבת הקרבן כיון דליתא בדנפשי' דהוא עצמו אינו ראוי לעבודה, אמנם לענין ברכת כהנים י"ל דגם זר חשיב איתא בנפשי' משום דמצו' על הכהן לברך את ישראל וכן מצו' על ישראל להתברך מן הכהן כמ"ש החרדים וכיון דהזר איתנייהו בקבלת הברכה מן הכהן חשיב איתא בנפשי' כעין דאמרי' גיטין (ס"ב:) דאיש נעשה שליח לקבלת הגט כיון דאיתי' בהולכה ואשה נעשית שליח להולכה כיון דאיתה בקבלה עיי"ש למסקנא, הנה דקבלה לגבי הולכה חשוב איתא בדנפשה ועיי"ש ברש"א ודו"ח לרעק"א ז"ל ה"נ מה דזר איתניי' בקבלת הברכה חשיב אי' בנפשי' לגבי הולכת הברכה אל המקבלים ודו"ק

עוי"ל לדעת הר"י מגאש הובא ברשב"א ור"ן סופ"ב דגיטין דדוקא שליח לקבלה צריך שיהי' בר גיטין משום שהוא גמר הגט משא"כ שלל"ה, ה"נ כיון דמצו' על הישראל להתברך הוי הנותן בגדר מוליך הברכה לישראל המקבלים ע"כ שלוחו הוי בגדר שלל"ה ולא בעי שיהי' איתא בנפשי', משא"כ בשאר עבודות דמצד האדם ליכא מקבל חשיב כל עבודה דבר שלם לעצמו וגמר דבר ע"כ בעינן איתא בדנפשי', [אך ק' לי על ר"י מגאש מהא דגיטין (ס"ב:) אשה בהולכה מאי אם חשיבה אי' בנפשה מחמת דאיתה בקבלה וק"ל תיפ"ל דבהולכה ל"ב כלל אי' בנפשה] שנית דהתוס' כ' מנחות (י"ח:) דבלל זר גרע מלא בלל כלל דלא בלל כלל כשר ובללה זר מחיל עבודה, וא"כ א"א לומר דכל עבודה יהי' כשר בזר כשהוא בשליחות הכהן משום ששא"כ ז"א דבשלמא אם הי' עבודת הזר רק פסול בשלילה כאלו לא עשה כלל שפיר שאין לומר דששא"כ חשיב כאלו עשה הכהן ומתכשרת אבל כיון דפסול הזר אינו בשלילה גרידא רק שנותן מהות פסול א"כ מה בכך אם יחשב גם כאלו עשאו הכהן מ"מ פסול מצד עשיית הזר ודומה כאלו הזר וגם הכהן עשו דג"כ פסול וע' היטב ש"ך יו"ד (סי' ב' ס"ק ל') דו"ק

[אך זה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש קדושין (מ"ב:) בהא דאמרי' שלח ביד פקח פקח חייב ואמאי נימא ששא"כ פירש"י יתחייב שולחו ולא השליח הנה דע"י השליחות חשיב כאלו עשה המשלח לבד ולא השליח א"כ ל"ש סברא הנ"ל אך התוס' רי"ד פי' יתחייב גם המשלח משמע דס"ל דגם השליח יש לחייב דאף דששא"כ מ"מ אי"ז בכלל שלא יחשב מעשה השליח רק דחשיב גם מעשה המשלח ולפ"ז י"ל כסברא הנ"ל] וכ"ז בעבודה דהקרבן נפסל משא"כ בברכת כהנים ל"ש פסול רק דחסר פעולת הכהן שפיר מועיל שליחות שיחשב מעשה הכהן

ולכאו' ק' דכיון דאליבא דתוס' רי"ד קיימינן דחשיב מעשה המשלח וגם מעשה השליח א"כ הו"ל זר העולה לדוכן דעובר בעשה נ"ל לדעת ר"י שבת (קי"ח) שכ' הרמ"א אליבי' (בסי' קכ"ח ס"א) דדוקא בעולה בעצמו אבל עם אחרים אינו עובר וכאן כיון דחשיב גם מעשה