ארץ צבי (פרומר) א ק

המשלחים כהנים הוי כעולה עם אחרים דליכא עשה ודו"ק

ולמש"כ המג"א שם דעיקר העשה משום ברכה לבטלה והש"צ הרי אינו מברך ויש להוסיף נופך לפמ"ש הרא"ש פ"ק דקדושין (סי' ט') בהא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושין מדריבר"י וכ' הרא"ש דהוא מצד שליחות ואע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ כאן דתכלית הקדושין הוא עבור הקטנה עצמה מועיל שליחות בקטן עיי"ש וה"נ אף אם נימא דעבודה חשיב כמצו' שבגופו ול"ש שליחות מ"מ בברכת כהנים דתכלית המצו' שהישראל יתברך וכיון דתכלית השליחות הוא עבור הישראל הפועל שפיר יכול ישראל להעשות שליח אף במקום דבעלמא ל"מ שליחות ודו"ק אך למה שהעלה בס' אבנ"ז (סי' ל"א) דנ"כ מעכב את הברכה עיי"ש סק"צ וכ"כ בנוב"י (סי' ה) ובש"ץ הרי ליכא נ"כ

וי"ל לפי"מ דאי' בזה"ק דמדאתחרב בי מקדשא אסתתמי מבועי דברכאן. ובזה"ק ח"א קל"ד, ורל"א. דבזימנא דגלותא נגידו דברכאן אתמנעו וא"כ למה דאי' ביו"ד סי' ע"ר ס"ב דהאידנא שאין לומדין מתוך ס"ת עיקר המצו' לכתוב חומשי תורה ומשנה וגו' ודעת הש"ך דהאידנא ליכא כלל מצות כתיבת ס"ת כיון דטעם המצוה שילמוד מתוכה ועכשיו שבטל הטעם בטלה המצו' לגמרי. ודעת הט"ז וב"י דגם האידנא יש מצו' בכתיבת ס"ת אף שבטל הטעם רק שנתוסף היום מצו' גם בכתיבת ספרים אלו. ובמק"א כתבתי דזה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא פ"ק דתמורה אביי ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי הנה ס"ל דמעשה עבירה בלא התכלית לאו מידי הוא הכ"נ לעומתו מעשה המצו' בלא תכלית המצו' לאו מידי הוא ע"כ בזה"ז שבטל טעם המצו' של כתיבת ס"ת בטלה המצו' לגמרי ולרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ומ"מ לקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא הנה דמעשה העבירה לבד גם בלא תכלית העבירה מילתא הוא ה"נ במצו' מעשה המצו' בלא תכלית המכוון ג"כ מילתא הוא ואיכא מצו' כתיבת ס"ת אף דל"ש הטעם. והנה דעת הרמב"ם פ"ו מה' בכורות כאביי דאי ל"מ לא לקי כמ"ש הלח"מ שם ודעת החינוך מצו' שצ"ג כרבא. ולפי"ז פלוגתת הש"ך והט"ז הנ"ל תלוי בפלוגתת הרמב"ם והחינוך אם קימ"ל כאביי או כרבא. וע' יומא ס"א: נזיר ממורט בש"א צריך העברת תער ובה"א אי"צ, ובתוס' שם הביא מנזיר מ"ו. דהגירסא להיפך בש"א אי"צ ובה"א צריך נראה דחילוף הסוגיות תלוי ג"כ בפלוגתא דאביי ורבא. סוגי' דיומא ס"ל כאביי דמעשה בלא חלות לאו מידי הוא וכן מצו' בלא תלות ע"כ נזיר ממורט לב"ה אי"צ העברת תער כיון דתכלית המצו' ודאי הוא להעביר שיער ונזיר ממורט אין פעולה נפעלת כלל מהעברת שיער ע"כ אינו מצו' וסוגי' דנזיר ס"ל כרבא ע"כ ס"ל דלב"ה צריך העברת שיער דהלכה כב"ה. ובמק"א הארכתי בזה לפ"ז לשיט' הרמב"ם דקיי"ל כאביי אין היום מצות נ"כ לפי דברי הזה"ק הנ"ל דהרי עיקר תכלית המצו' הוא להמשיך ברכה על ישראל כמפורש בקרא ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם והיום דאסתתמו מקורי דברכאין ואין כחם יפה להמשיך ברכה אין חיוב נ"כ. אך יש להוסיף דאפי' לדעת הב"י וטו"ז סי' ע"ר דא"א לבטל כל המצו' בשביל שבטל הטעם מ"מ לענין נשיאת כפים בשעת ברכת כהנים י"ל דלכו"ע לא מעכב בזה"ז דבגמ' סוטה דף ל"ח ילפי' נ"כ מדכתי' הוא ובניו מקיש בניו לו מה היא בנשיאת כפים אף בניו בנ"כ. ופנ"י קידושין מ"ד. כ' דהיכא דהסברא ל"ש בהלמד לא ילפי' מהיקש וכאן עיקר טעם נ"כ שמקבל הברכה בידיו ומושיט להמתברכים כמ"ש אבני נזר סי' ל"א סקי"ד וא"כ בזה"ז דאסתתמין מבועין דברכאין ואין כאן מצו' רק בהפעולה לבד לא מקשינן בניו לו שיהי' צריך נ"כ ושוב שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דש"ץ נעשה שליח הכהנים לברך את ישראל כנלענ"ד נכון בס"ד

ות"א אמר ליישב המנהג ע"פ הגמ' עירובין ס"ה. יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה משום שכורת ולא מיין ושכור פטור מתפלה וא"כ טעם זה מספיק גם על נ"כ דשכור אסור לו לישא את כפיו וגם זה נכון מאוד ויש להוסיף לפ"ז מה דביו"ט עולין לדוכן גם היום וכ' הרמ"א סי' קכ"ח משום שמחה דאז האדם שמח וטוב לב ולכאו' אין מובן מה ענין זל"ז ולהנ"ל א"ש דעיקר שכרות הגלות הוא מחמת בלבול הדעת וביו"ט זמן שמחת לב מסלק בלבול הדעת של הגלות ע"כ אז דבר בעתו לעלות לדוכן: סימן לא. ב"ה לתלמידי אהובי האברך החו"ב מ' ישראל יצחק נ"י פיעקארסקי בלאדז כעת הרה"ג אבד"ק ציריך

ע"ד השאלה שהבעה"ב של השטיבעל דאמשינאוו הוא מאנשי דלא מעלי ומחמת שרוצה שהמתפללים דשם יעקרו דירתם מביתו ע"כ עשה לו קלאזעט ע"ג השטיבעל להכעיס כדי שיהיו מוכרחים לעקור השטיבעל משם. ועתה נפשם בשאלתם אם מותר להתפלל שם הלאה מכח ד' הטו"ז (סוס"י קנ"א) דבית שעושין על גבו דבר של בזיון אסור להתפלל בו למטה משום שהוא מפסיק בין מקום תפלתו לשמים וא"א לתפלתו לעלות. ואם נאסר להם א"א למצוא שטיבעל במקום אחר ויתבטל המנין שלהם לגמרי, ע"כ השאלה

הנה הטו"ז מדמי לה שם להא דאי' (סי' נ"ה) דאם מבוי מטונף מפסיק בינו להצבור אין לו צירוף עמהם למנין. וה"נ בזה. ואיני כדאי לדון בקרקע לפני הטו"ז ז"ל וקורא אני עלי כד' הירושלמי (סוף פ"ו) דגטין כשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין וכשם שבין זהב לעפר וכו' מ"מ תורה הוא וללמוד אני צריך ולע"ד ב' תשובות בדבר ראשית אין ראי' ממה דמפסיק בין האנשים שאין התפלה יכולה לעלות דרך שם. דלענין צירוף בעינן שלא יהי' דבר שאינו ראוי לענין הזה מפסיק בין הדבקים וכעי"ז ברא"ש רפ"ה דמקואות במעין שהעבירו ע"ג השוקת דכיון שמפסיק כלי בין מים שיצאו חוץ לשוקת למעין [ובכלי אסור לטבול] ל"ח המים מחוברין למעין. וכעי"ז בגיטין (כ':) דאם נתן לה גט ושייר לעצמו נייר שבין שיטה לשיטה חשיב כעין ב' וג' ספרים כיון דהנייר שהוא נשאר של בעל אינו מצטרף להגט חשיב כליתא ומפסיק. וסברא זו שייך רק לענין צירוף. אבל לא לענין שלא תוכל התפלה לעבור כמובן שזה ענין אחר לגמרי, שנית הרי העולם עגול ככדור וכן השמים מסבבים הארץ ככדור ומאין הרגלים דתפלה עולה לשמים דרך ראשו דוקא ותו דצריך לכוון לבו בתפלה נגד א"י בברכות (ל'.) וילפי' מדכתי' והתפללו אליך דרך ארצם וא"כ התפלה הולכת תחלה לא"י ומשם לקה"ק ומשם לקה"ק של מעלה השמימה וא"כ איי התפלה צריכה לעבור דרך