ארץ צבי (פרומר) א צו

בזמן, דהזמן והמקום א' הוא כמ"ש המהר"ל ז"ל וכיון דעיקר הקידוש דר"ח הוא ביום חשיב כאלו עיקר קדושת ר"ח הוא ביום, ואין קדושת ר"ח בלילה בעצם רק מקבל מן היום, וכיון דגם חיוב יעו"י דלילה אינו מחמת הזמן לילה עצמו רק מבחוץ דהיינו מן היום שוב מועיל גם סיבה שמבחוץ לפוטרו, וכעי"ז בשט"מ זבחים (ע"ד:) דאף שדבר שחיובו מה"ת א"א לפוטרו מצד הסברא מ"מ דבר שכל החיוב הוא מצד סברא מועיל לפוטרו ג"כ מצד סברא

[וכעי"ז אמרתי על דברי מג"א (סי' רס"ז) שכ' טעם להתפלל תפ"ע דשבת מבעו"י משום דערבית כנגד איברים ופדרין, והרי אמרי' ולא עולת חול בשבת, והק' בס' תו"ש ומחה"ש דמה מועיל מה שמתפלל מבעו"י הרי מקבל שבת בברכו וא"כ סו"ס שבת הוא בשעת תפלה ולא עולת חול בשבת, ונלע"ד דהנה בשבת (קל"ג ילפי' מילה שלא בזמנה אין דו"ש משום ולא עולת חול בשבת, ונלע"ד הטעם דכיון דהמצו' הוא שלא בזמנו והשבת בזמנו אין מצוה שלב"ז דוחה שבת שהוא בזמנה והיי"ט דמילה שלב"ז והיי"ט דלא עולת חול בשבת, וכ"ז בגוף השבת, אבל תוס' שבת אפי' לדיעות שהוא דאורייתא מ"מ עיקר הש"ק הוא בזמנה אך שמתפשט גם לחוץ להתוס', וחשיב שגם השבת שלא בזמנה וכמו דמצו' בזמנה דו"ש בזמנה כמ"כ כשהמצו' חוץ לזמנה דו"ש חוץ לזמנו, וע"כ מותר להקריב עולת חול בתוס' שבת, וגם י"ל להיפך דכל זמן שהוא יום אף שקיבל כבר שבת מ"מ חשיב המצו' בזמנה דתוס' שבת ל"מ רק למשוי הזמן מקודש אבל לא למשוי לילה עיי' טו"ז (סי' תרס"ח) וגם זה נכון, וע"כ אף שמקבל שבת בברכו מותר להתפלל ערבית וא"ש דברי המג"א, ומזה יש ללמוד דמילה שלא בזמנה דוחה תוס' שבת, ובזה יש לדון עמ"ש האגודה דמילה שלב"ז דוחה יו"ט שני של גליות, ולהנ"ל יש להוסיף טעם לזה, דהנה בטוא"ח (סוס"י תס"ז) הובא במג"א (סקי"ד) דמשהו חמץ ביו"ט אחרון מותר להשהותה משום דהוי ס' יו"ט ס' חול, ולכאו' ק' דבכל שבותין מחמירין ביו"ט שני כמו בראשון ולא חשבינן לי' לסד"ר ומ"ש לענין ה דמקילין משום סד"ר,. והמג"א שם שכל את ידיו הקדושים ליישב זה, ואף אני עני אענה חלקי דלעולם הי' ראוי שכל השבותין יהי' מותרין ביו"ט שני מצד סד"ר להקל, אך להשט"מ ביצה (ה':) דהבדלה גם ביו"ט דאורייתא, וכיון שאנו אין מבדילין היום בין יו"ט לחברו [ולא קיי"ל כר' אסי דהוי מבדיל מיו"ט לחברו בביצה (ה':)] וכ"ז שלא הבדיל אסור מה"ת במלאכה ע"כ ל"ה סד"ר וכ"ז לענין מלאכה ושבותין אבל לענין איסור חמץ דלא צריך הבדלה כמ"ש המג"א דמותר לאכול חמץ במוצאי פסח קודם הבדלה דל"צ הבדלה רק לענין מלאכה, וכעי"ז כ' מג"א סוף ה' יוה"כ דמותר לרחוץ במוציו"כ קודם הבדלה, א"כ לענין משהו חמץ שוב הוי סד"ר ולהקל [ומה דאין מותר רק בשהיי' ולא באכילה י"ל דלענין אכילה הוי דשיל"מ כדעת הרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"א סד"ר לקולא כבביצה (ד'.) משא"כ לענין שהיי' א"א לאסור מצד דשיל"מ כמובן ושוב מותר משום סד"ר לקולא]

ואם כנים הדברים יש לומר דמילה שלב"ז דוחה יו"ט שני שהוא יו"ט שלא בזמנו דאין איסורו רק מחמת שלא הבדיל ונתפשט קדושת יו"ט גם ליו"ט שני וכמש"ל דמילה שלב"ז דוחה תוס' שבת ואכמ"ל בזה]

ובזה אפשר ליישב הא דביצה (י"ז.) דמבואר שם דאם חל ר"ח בשבת ושכח בשל ערבית להזכיר של ר"ח מחזירין אותו והוא תמו' מהא דסו"פ תפה"ש כמו שהק' הצל"ח שם, ולהנ"ל דעיקר הטעם דאין מחזירין אותו משום דאם הי' מתפלל מבעו"י הי' פטור מיעלה ויבא משום דאין לר"ח תוס' וכ"ז בחול אבל בשבת י"ל כיון דחל תוס' שבת מבעו"י נעשה לילה ממש כמ"ש הטו"ז (סי' תרס"ח) ושוב חשיב כר"ח ממש וחייב גם ביעו"י ע"כ בשבת ר"ח אם שכח יעו"י בתפ"ע מחזירין אותו [אך במג"א (סי' תי"ט) משמע דאפי' חל ר"ח בשבת אין לר"ח תוס']

כ"ז כתבתי לפלפולא אמנם לקושטא נלע"ד הקלושה דאם הי' הדין דהמתפלל ערבית דר"ח מבעוד יום פטור מיעלה ויבא הי' אסור להתפלל ערבית דר"ת מבעו"י [אף דבכל השנה מותר להתפלל תפ"ע מבעוד יום] מחמת שצ"ל יעלה ויבא, וכעין דאסור להתפלל הביננו בימות הגשמים משום שצ"ל טו"מ, ואפי' בדבר שאינו רק לכתחלה אמרי' כן דהרי אין מתפללין הביננו במוצ"ש משום שצ"ל הבדלה בחונן הדעת, ואף דבדיעבד אם לא אמר אתה חוננתנו אין מחזירין אותו משום דיכול להבדיל על הכוס, ומדלא כתבו הפוסקים דין מחודש בזה דבר"ח אסור להתפלל ערבית מבעו"י ע"כ דאפי' מתפלל מבעו"י צ"ל יעו"י לכתחלה, ומה דאיצ"ל של ר"ח במתפלל מוצאי ר"ח לתשלומי מנחה דר"ח נלע"ד הטעם דכמו דלא תיקנו תשלומין רק ביחד עם תפלה של עכשיו כדאי' (סי' ק"ח) כמו כן לא רצו לתקן תשלומין רק כפי הנוסח דתפלה של עכשיו וכיון דתפלה של עכשיו אין בו של ר"ח גם בתשלומין אין מזכירין של ר"ח [וכעי"ז כ' התוס' גיטין (ט"ו:) ד"ה הנוטל דאי נימא ידים אין טהורות לחצאין ובעינן נטילת ב' הידים בב"א דוקא, ה"ה דבעינן שיהי' נטילת ב' ידיו באופן א' או שניהם בנטילה או שניהם בשטיפה יעו"ש], ואע"ג דהשוכח מנחה של שבת מתפלל מוצ"ש ב' מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני', היינו משום דראשונה אי"צ לשני' יכול להוסיף בה דבר שאינה בשני', אבל להיפך השני' צריכה לראשונה וע"כ א"א לומר בתשלומין דבר שאינה בתפלה של עכשיו, כנלע"ד בזה

מש"כ לעיל דמילה שלב"ז דוחה תוס' שבת, יש להוסיף טעם לזה, דהא דאין מילה שלב"ז דוחה יו"ט יע' בש"ס שבת (קל"ג) משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ותוס' שבת אינה אלא עשה [לכל הפוסקים לבד הר"י דאורלינש] ועשה חמור דוחה עשה הקל כחולין (קמ"א.) ותוס' שבת הוי עשה הקל שאינה שוה בכל, דכל א' יכול לקבל שבת כחפצו, ודומה לנזיר דלדעת רש"י ורש"ל יבמות (ה'.), הוי לאו שאינו שו' בכל אף דכל א' מצוו' בנזירות, ורבינו אשר מלוניל הובא בפמ"ג יו"ד בשפ"ד (סי' ק"ב סק"ב) דאיסור תחומין חשיב אינו שו' בכל דכ"א יש לי תחום לעצמו ה"נ בזה

מדי כותבי בענין זה עלה על דעתי הערה לדעת הראב"ן דהא דשבת אסור אוכ"נ משום דקביעי וקיימא, ויו"ט מותר אוכ"נ משום דישראל מקדשי לי', א"כ תוס' שבת דישראל מקדשי לי' כ"א בקבלתו שוב יהי' מות מלאכת אוכ"נ, וניחא לי לפי המבואר במד"ר פ' בא (פרש ט"ו סי' כ"ד) דהא דישראל מקדשי לזמנים הוא כעין כל"ש שמקדש הנותן לתוכו, נראה מזה דקדושת ישראל מתפשט על היו"ט והר"ח כמו דקדושת כלי שרת מתפשט על הנותן לתוכו [אך כלי אין לו חיבור עם החפץ אלא כשנותן לתוכו או כשמשמש לו כמו סכין דמקדש לדם כסוטה (י"ד.) אמנם אדם המקדש שדעתו על הדבר שמקדש יש לו חיבור עם הדבר שמקדש באמצעות הדעת שמכוון אליו וכזה מבואר בתוס' בכורות (ג':) ד"ה דקא מפקע דמה שדעתו לגוף הבכור חשיב כאלו פועל בו בידים, וכעי"ז ברא"ש פ' לא יחפור (סי' י"ז) דל"ח גרמי רק כשפעל בגוף הממון ומ"מ מסור שמראה גוף הממון חשיב כפעל בגוף הממון, וכ"ק אדמו"ר בעל אגלי טל זצוקללה"ה ה"ר מעירובין (נ':) הי' מכיר אילן או גדר אומר שביתתי בעיקרו וכו' דבמקום שדעתו של אדם שם חשיב כאלו גוף האדם הי' שם ובזה נלע"ד לבאר דעת תוס' רי"ד קדושין (ח':) דאם בעל נותן לה גט והאשה אומרת תנהו ע"ג סלע ל"ח טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון דנתנו שם מדעת