ארץ צבי (פרומר) א צה

סוכה (ל"ג.) דמשקידש ליל סכות חל מצות לולב [לענין דיחוי] והיינו דכיון דהלילה שייך ליום אף דאכתי ל"ח זמן המצו' בפועל מ"מ כבר עליו חיוב של מחרת, וכעי"ז בירושלמי פ"ק דר"ה לענין מכשירי מילה בלילה שלפני שמיני, וכעי"ז דעת הרמב"ם לענין דרך רחוקה דחשבינן מנץ החמה [לא מחצות כדעת רש"י ז"ל] והיינו דכל פטור דרך רחוקה משום דבשעה שחל חיוב פסח דהיינו מחצות אינו ראוי לבא לירושלים כמ"ש רש"י פסחים (ס"ט.) וס"ל להרמב"ם דהחיוב חל בבקר אף דבפועל אי"ר להקריב עד חצות וע"כ צריך שיחדל מלהיות ראוי קודם הבוקר אור, והטעם כיון דכל היום נחשב דבר א', יעוי' נזיר (ז'.) ויעוי' פנ"י ר"פ תפלת השחר, וה"נ בהגיע תור פלג המנחה דמצינו לענין כמה דברים שנחשב כלילה חשיב א' עם הלילה ע"כ אע"ג דזמן תפ"ע בפועל הוא בלילה מ"מ חל עליו חיוב מפלג המנחה ויכול להתפלל לפני הזמן שיחול בלילה כנלע"ד בזה, וא"כ שפיר יוכל לומר גם יעו"י אף שהוא יום

וכ"ז כתבתי לרווחא דמלתא, כי גם בפשיטות י"ל דכמו שהקילו לענין תפלת ערבית אף שהוא שייך להלילה מ"מ יכול להתפלל ביום, יהי' מאיזה טעם שיהי', ה"ה דיכול להזכיר גם יעלה ויבא ביום, שיעו"י אינו חיוב בפ"ע, רק חלק מהתפלה, אך יש לדחות דכמו דמצינו דהמתפלל במוצש"ק לתשלומי ש"ק אי"צ להזכיר של שבת וכן המתפלל במוצאי ר"ח לתשלומי מנחה אי"צ להזכיר של ר"ח, ה"נ במתפלל לפני הזמן לצורך הלילה י"ל דאינו מזכיר של ר"ח דגם לפני הזמן דומה לתשלומין, דכמו דתשלומין עושה הפעולה למחר וחשיב כאלו עשה בגוף הזמן כמ"ש האשכול בה' מגלה והפר"ח או"ח (סי' תרפ"ח), ומ"מ אינו מזכיר של ר"ח ה"נ בעושה לפני הזמן שיחול בזמנו, וכ"מ קצת במגלה (ה'.) במשנה דלפני הזמן דומה לאחר זמן: סימן כו. ב"ה. ר"ח ניסן. מכתב להה"ק האדמו"ר מגור שליט"א

הגם כי כתבתי לכק"ה מכתב לירושלים תובב"א על גיה"ק שכ' לי משם ואדמה שהשיגו, באתי עוד הפעם בשביל דבר שנתחדש בו, וגם מפני הכבוד כי אולי לא השיג מכתבי בטרם נסעו משם

כק"ה כ' דאם מתפלל ערבית בר"ח מבעוד יום אי"צ להזכיר של ר"ח דאין לר"ח תוס' [וכ"כ מג"א (סי' תי"ט) בשם של"ה דאין לר"ח תוס'] ולכאורה יש להביא ראי' לדברי כ"ק שליט"א מדחזינן דהשוכח יעלה ויבא במנחה של ר"ח [לדיעות דחוזר ומתפלל בלילה בתוס' ברכות (כ"ו:)] או השוכח מנחה בר"ח וחוזר ומתפלל בלילה אי"צ להזכיר של ר"ח, הנה דאע"ג דהתפלה היא לתשלומי ר"ח לא מצד עכשיו מ"מ כיון דפעולת התפלה הוא ביום חול אי"צ להזכיר של ר"ת, ה"נ בזה שמתפלל בער"ח ערבית אף שאין התפלה מצד עכשיו רק מצד ליל ר"ח שיבא מ"מ כיון דפעולת התפלה הוא ביום אי"צ להזכיר

ואולי יש לתלות זה בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו בנותן גט שיחול לאחר ל' ואחזו קורדיקוס אי אזלינן בתר שעת נתינה שהי' פיקח או בתר חלות, [ושם בירושלמי תולה פלוגתא זו בנתן גט לשליח ואחזו קורדיקוס בשעת נתינה תלי ג"כ בפלוגתא זו אי אזלינן בתר נתינה או בתר חלות], וה"נ, בנ"ד למ"ד דאזלי' בתר שעת הפעולה אי"צ להזכיר יעו"י, ולמ"ד דאזלינן בתר חלות צריך להזכיר, דמי שמתפלל לתשלומי ר"ח חשיב כאלו החלות בר"ח כמ"ש באשכול ה' מגלה, ופר"ח או"ח (סי' תרפ"ח) כוון מדעתו הרחבה לדברי האשכול דהאוכל סעודת פורים ביום א' לתשלומי שבת שחל בו פורים חשיב כאלו אכל אתמול וע"כ אמרינן במגלה (ל') דאם חל י"ד בשבת עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתי, וה"נ במתפלל ער"ח תפ"ע חשיב כמתפלל בלילה, והרמב"ם פ' בפ"ב מה' גירושין דאם נתן גט לשליח ונשתטה בשעת נתינה הגט פסול, לא בטל, משמע דמה"ת כשר, הנה דס"ל דמעיקר הדין אזלינן בתר מעשה לא בתר חלות וקם דינא כמ"ש לעיל דאי"צ להזכיר של ר"ח: **(ונלע"ד ראי' לרמב"ם ז"ל מקדושין (נ"ט:) באשה שעשתה שליח לקדשה וחזרה בו ר"י אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר"ל אמר אינה חוזרת ולכאו' תמו' דהרי אין אשה מתקדשת אלא לרצונה ואיך אפשר לקדשה נגד רצונה וכן למ"ל לר"י לומר הטעם משום אתי דיבור ומבטל דיבור תיפ"ל דאין אשה מתקדשת אלא מדעתה וכן בעי למימר התם בנתן גט לשליח וחזר קודם נתינה שלא יועיל חזרתו וק' הא אין איש מוציא אלא לרצונו, ועיי"ש תוד"ה לא קידשה נתעוררו קצת בזה ותירצו כיון דאינה חוזרת בפני השליח והשליח שמע פ"א מהאשה שרצונה להתקדש לזה ל"ח בזה שעושה נגד רצונה, אבל אכתי ק' דסו"ס קמי שמי' גליא שאין רצונה עתה להתקדש לזה, וגם האשה בעצמה יודעת של"ה רצונה להתקדש לזה וא"כ אם פשטה ידה וקיבלה אח"כ קדושין מאחר תהי' צריכה גט משני, לכן נלע"ד דכיון דאזלינן בתר מעשה ולא בתר חלות ואפי' למ"ד דאזלינן בתר חלות אינו אלא מדרבנן כמבואר ברמב"ם הנ"ל, וע"כ כיון דבשעת מינוי השליח [דאז חשיב שעת המעשה כמבואר בירושלמי פ' מי שאחזו דמדמי לה לנותן גט לאשה שיחול לאחר שלשים] היתה מתרצית להתקדש לזה חשיב שמתקדשת לרצונה

)** אך לפ"ז ק' למה הוצרך הש"ס סו"פ תפה"ש לומר בשכח ולא הזכיר של ר"ח בתפ"ע אין מחזירין אותו דאין מקדשין החודש בלילה תיפ"ל דכיון דאי בעי צלי מבעוד יום ואיצ"ל יעו"י דומה לבהמ"ז בברכות (מ"ט:) דכיון דאי בעי לא אכיל אף דעתה כבר אכל ונתחייב בהמ"ז אי"צ לחזור בשביל יעלה ויבא, ואולי יל"פ בזה דברי הש"ס הנ"ל דהטעם משום דאין מקדשין ר"ח בלילה דטעם זה תמוי' דסו"ס כשמקדשין ביום מתקדש גם ליל ר"ח למפרע, ולהנ"ל י"ל דלעולם עיקר הטעם משום דאי בעי צלי מבעו"י ופטור מיעלה ויבא כמו בבהמ"ז, אך יש מקום לחלק דבבהמ"ז סיבת הפטור מצד היום עצמו דבר"ח עצמו אי בעי לא אכיל משא"כ בתפ"ע אין סיבת הפטור מצד ליל ר"ח עצמו רק מחמת שאפשר לו להתפלל לפני ר"ח וא"א שסיבה שמחוץ יפטור מחיוב שמצד גוף הזמן, וע"כ אמר דאין מקדשין החדש בלילה ואך שמקדשין ביום ועי"ז מתקדש גם הלילה, וכה"ג חשיב דעיקר הקדושה הוא ביום, וכזו מצינו בקדושין (ל"ז:) דמושב דכ' רחמנא גבי שבת אצטריך סד"א תיבעי קידוש ב"ד כי מועדות ומדכתיב בכל מושבותיכם ש"מ דלא בעי קידוש ב"ד דאין קידוש אלא ביהודא כמו שפירש"י שם, ולכאו' ק' דאף דאין קידוש אלא ביהודה מ"מ בכל העולם יו"ט דאורייתא דהקידוש דיהודא הוא לכל העולם וצ"ל דכיון דהקידוש הוא ביהודא חשיב עיקר קדושת יו"ט רק ביהודא, וכמו שהוא במקום ב"ה