ארץ צבי (פרומר) א צד

דאורייתא כמ"ש הצ"צ שם בשם זה"ק, ותו דיעלה ויבא יש לו תקנה ע"י שיחזור ויתפלל ויאמר יעלה ויבא ויהי' על שניהם שם תפלה משא"כ קדושה היא מצו' עוברת, עיי"ש בספרי שהארכתי בזה, ולא נשנית פה אלא בשביל דבר שנתחדש בו בנדון הצ"צ דלענד"נ דאם יסיים השמו"ע קודם שיסיים הש"ץ ברכת אתה קדוש ויענה אמן אחר הקל הקדוש י"ל דיוצא גם יד"ח קדושה לדיעה א' (בסי' קכ"ד) דאפי' ברכה המחויבת יי"ח בעניית אמן אף שלא שמע כלל גוף הברכה, ואמן של הקל הקדוש קאי על כל ברכות ראשונות שנחשבות כא' וא"כ קאי אמן זה גם על קדושה וא"כ אפי' לא ענה עמהם קדושה ואפי' התפלל אז סיום השמו"ע ולא שמע קדושה מ"מ מועיל אמן שיהי' יוצא למפרע יד"ח קדושה וצ"ע בסברא זו, אך בלא"ה יש עצה להמתין באמצע שמו"ע ולשמוע קדושה מהש"צ ושומע כעונה כמ"ש רש"י סוכה (ל"ח:) וקי"ל כן בשו"ע (סי' קכ"ד) וא"כ אפשר לקיי"ש וא"כ אין לדלג על הנסים בשביל זה וכש"כ יעלה ויבא, כנלע"ד

והנה בספרי (סי' י') הבאתי דברי ח"א כלל כ"ד במסופק בשמו"ע באיזה ברכה עומד לא יאמר הברכה המסופקת והקשיתי דהא ברכות שמו"ע מעכבות זא"ז כמ"ש הט"ז (סי' ק"ד) ואיך מותר לו להתפלל הלאה דילמא חיסר ברכה המסופקת והוי שאר ברכות לבטלה עיי"ש אריכת דברים בזה, אחר זמן מצאתי ראי' לזה בשו"ע הרב ז"ל (סי' תקפ"ב ס"ב) דאם אמר בעשי"ת מלך אוהב צדקה ומשפט יש ב' דעות אם צריך לחזור לראש ברכת השיבה וכ' דמס' לא יחזור ויתפלל הלאה, וק' ג"כ כנ"ל דילמא צריך לחזור והוי שאר ברכות לבטלה וע"כ צ"ל דכיון דמצד סד"ר לקולא פטור הוי פטור ודאי ול"ח ס' כלל וכעין דברי מג"א (סי' קנ"ט סקט"ו) דבנוטל ידיו בס' נטילה מצד סד"ר להקל מותר לברך ג"כ דהוי כודאי נטילה כשרה

אך יש לדחות לפי דעה א' בתוס' ברכות (כ"ו:) דאף בחיסר יעו"י ומחזירין אותו מ"מ יי"ח שמו"ע ה"נ י"ל דאף בל"א המלך המשפט דמחזירין אותו מ"מ יי"ח וע"כ ל"ח כחיסר ברכות ואין שאר ברכותיו לבטלה

עוי"ל דבנדון הרב ז"ל גם לדעת ר"מ מאלאווער יי"ח, ואקדים מה דיש להסתפק אם מותר להתפלל הביננו בעשי"ת משום דאין יכול לומר המלך המשפט כעין דאין מתפללין הביננו במוצ"ש משום שצ"ל הבדלה בחונן הדעת, וכן בימה"ג משום דצ"ל מטר בברכת השנים, אמנם מדאמרי' בגמ' דכל השנה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצ"ש וימות הגשמים ואלו עשי"ת שיירי' משמע דגם בעשי"ת יכול להתפלל הביננו דדוקא הבדלה בחונן הדעת שהוא לגמרי דבר חדש אינו נכלל בקיצור של הביננו וכן מטר דברכת השנים משא"כ המלך המשפט אינו הזכרה חדשה רק שינוי מטבע דבמקום מלך אוהב צדקה ומשפט אומר המלך המשפט, ואף דיש חילוק ביניהם כמ"ש הרב ז"ל שם דמה"ט יש דעות דמחזירין אותו, מ"מ כיון דאינו דבר חדש לגמרי הוא נכלל ג"כ בהקיצור של הביננו בתיבות והתועים על דעתך ישפטו, וא"כ גם כשאומר מלך אוהב צדקה ומשפט הרי הזכיר משפט ולא גרע מאלו אמר והתועים ע"ד ישפטו שאינו מזכיר מלך כלל דיי"ח בשעה"ד וה"נ במסופק כשעה"ד דמי, ע"כ כאן כו"ע מודי לסברא הנ"ל דאף דצריך לחזור מ"מ יי"ח, אך יש לומר דאינו יוצא בקיצור התפלה רק כשמקצר כל ברכות האמצעות בהביננו אבל לא במקצתם בארוכה ומקצתם בקיצור וכעי"ז בגיטין (ט"ו:) וכעי"ז במג"א (סי' ט') ב' תה"ד או כלו במין כנף או כלו בצמר ופשתים: סימן כה. ב"ה להרה"ק האדמו"ר מגור שליט"א בהיותו בירושלים ת"ו

גיה"ק, מעה"ק ירושלים, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ואנשק עפרה ואחבק אבני' ב"ב, אתמול השגתי, והנני להשיב מפני הכבוד הגם כי לא אדע ברור אם עוד ישיגנה כק"ה בטרם יסע משם לשלו', מ"מ כתבתי על הס'] ומש"כ כ"ק שליט"א דאם התפלל מעריב של ר"ח ביום אי"צ יעו"י משום דאין לר"ח תוס', הנה זה כ' גם במג"א (סי' תי"ט) בשם של"ה שאין לר"ח תוס' והוא פשוט וברור, מ"מ בנוגע לנ"ד, הלא יום חול ודאי אין לו תוס' ומה שייך להתפלל ערבית ביום, וע"כ צ"ל דכמו דאדם יכול להקדיש אלאחר ל' ולהפקיר לאחר ל' ולקדש אשה לאחר ל', דהדיבור עכשיו, והחלות לאחר למ"ד, כמו כן במצו' שבדיבור הי' בדין שיוכל לקיים המצו' לפני הזמן שיחול בזמנו וכעי"ז באבני נזר יו"ד ח"ב (סי' שצ"ג סק"ו), דוק ותשכח, [וקצת למדתי כן מגבורות ה' פרק מ"ח (דס"א:) מדה"ס סוד"ה והא דתנן, במה שחילק בין קידוש לסעודה דהא דרב צלי של שבת בע"ש וקידש היי"ד בקידוש ולא בסעודה ונלע"ד דרך אפשר דדיבור של תפלה וקידוש מועיל אלאחר למ"ד כמו דמצינו דאדם יכול להקדיש ולקדש אשה לאחר ל' וגם להפקיר לאחר ל' ואף דבר"ן נדרים (כ"ט:) מבואר לכאו' להיפך אבל בירושלמי הובא באחרונים דיכול להפקיר לאחר ל' הנה דבדיבור ל"א פסקה קנין, וע"כ מהני התפלה והקידוש של ע"ש על שבת משא"כ סעודה שהוא מעשה ובמעשה אמרי' פסקה קנין כמבואר כתובות (פ"ב ופ"ו:) באומר משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' דלא קני דפסקה מעשה המשיכה **([ובההיא ענינא הנה בפע"ח (דף ג') שער התפלה פ"א כ' דע"י נט"י שחרית מתקן חי' דעשי' וע"י ברכת ענט"י א"מ דעשי' ואח"כ ע"י שנפנה ובודק נקביו מתקן נפש דעשי' וע"י ברכת אשר יצר א"מ שלה, ואח"כ ע"י ציצית מתקן עולם יצירה ואח"כ ע"י הברכה מתקן א"מ דיצירה ואח"כ ע"י תפלין ש"י נתקן עולם הבריאה ואח"כ ע"י הברכה נתקן א"מ שלה וכו' ולכאו' ק' דברכה צריך להיות עובר לעשייתן נמצא דברכת טלית קודם להנחת טלית וכן ברכת תפלין קודם להנחת תפלין, ונלע"ד ע"ד הנ"ל דברכה שהוא דיבור יכול לברך עתה ושיחול אחר המצו' [וטעם הענין דהנה בירושלמי פ' מי שאחזו פליגי ר"י ור"ל אם אזלינן בתר מעשה או בתר חלות וידוע דאלו ואלו דא"ח ויש לשניהם מקום וכיון דהברכה אור מקיף כמ"ש בפע"ח הנ"ל ע"כ מברך קודם המצו' והחלות אחריו ועי"ז הוא מקיף את מעשה המצו' משני צדדין לפני' ולאחרי' המעשה לפני' והחלות לאחרי'] משא"כ מעשה המצו' הנהו בזמן שהוא, ע"כ נחשב כאלו הברכה אחר המצו' דקי"ל כר"י לגבי ר"ל דאזלי' עיקר בתר חלות]:)** אך אין ברור אם כן כוונתו] והא דאין יכולים לקיים גם מצו' שבדיבור לפני הזמן הטעם משום דגברא אכתי לאו בר חיובא ודומה למי שאינו מחויב בדבר שאינו מוציא אחרים יד"ח, וכן באדם עצמו אמרי' בר"ה (כ"ט.) לא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות, וכמ"כ בזמן הפטור א"י לפטור זמן החייב כמ"ש מג"א (סי' רס"ז), אמנם מפלג המנחה ואילך דשייך קצת ללילה כבר חל על האדם חיוב הלילה שיבא, וכעי"ז ברש"י