ארץ צבי (פרומר) א צג

ונזכר צריך לסיים כל אותה ברכה, ואם התפלל עד שהתחיל ברך עלינו ונזכר שהוא שבת דצריך לסיים כל אותה ברכה, ואם הוא בימוה"ג י"ל דלרבינו יהודא הנ"ל איצ"ל טו"מ כיון דגוף הברכה יוצא בלא טו"מ ואך שהוא חיוב בפ"ע להזכיר טו"מ בברכת השנים ובש"ק ודאי ליכא חיוב זה, אך לר"מ מאלאוור צ"ל גם טו"מ ע"כ דבריי, אח"כ ראיתי בשע"ת שם דאם התחיל בש"ק אתה חונן והתפלל עד אחר ברכת השנים ושכח ול"א טו"מ צריך לחזור לראש הברכה עיי"ש ולהנ"ל בפלוגתא תלי' ולר"י אפי' לכתחלה איצ"ל טו"מ כאמור, ועי' שו"ע או"ח (סי' ק"ח סי"א) דנדון הנ"ל דפליגי בי' הר"י ור"מ מאלאוור הוא ספיקא דדינא, וא"כ אין מחזירין אותו מס', בפרט בשבת שאין מתפללין נדבה

וי"ל עוד סברא דבש"ק אפילו התחיל ברך עלינו לא יאמר טו"מ דכיון דלר"י אין טו"מ מעכב גוף הברכה ממילא ל"ח התחלת ברך עלינו התחלה לגבי טו"מ שזה חיוב בפ"ע ובש"ק אי"ח רק הברכה שהתחיל בה, ולר"מ הנ"ל דמעכב את הברכה חשיב כדבר א' עם הברכה, ע' מנחות (י"ד:) ה"נ עשאן גוף א' דמעכבי אהדדי, הנה דמה דמעכבי אהדדי חשיבי עי"ז כגוף א', וכ"מ במנחות (ל"ח.) דיליף רבי דתכלת מעכב את הלבן מדכתי' וראיתם אותו לשון יחיד עש"ה הנה דע"י דמעכבי אהדדי חשיבי תרויהו כדבר א', ואף שהוא סברא פשוטה וברורה אביא סעד לזה וממרחק אביא לחמי מתוס' ב"מ (ז':) ד"ה דאית בי' זמן דאם תופס שיטה א' מן הטופס הוי כמו תופס מקום לו' ומלו' ועדים ומעות כיון דהשטר נפסל בלא שיטה זו הוי תפיסת מקצתו כתפיסה בכל השטר, אך לענין זמן ל"ח תופס במקצת שטר כתופס במקום הזמן כיון דאין השטר נפסל בלא זמן, עיי"ש, וה"נ אם הברכה נפסלת בשביל השמטת טו"מ חשיב התחלת הברכה כהתחלת טו"מ, משא"כ לר"י דלא מעכב דומה לזמן ואין התחלת הברכה נחשבת כהתחלת טו"מ]

ועי"ש בספרי שיח השדה (סי' ח') עוד איזה נפ"מ לדינא, ועתה הנני להוסיף עוד נפקותות לדינא בין שיטת ר"י ור"מ מאלאוור, א', יש נפ"מ אם יכול לצרף השמו"ע ראשונה שחיסר בה הזכרת המאורע לענין מאה ברכות כגון אם שכח בשבת ר"ח יעו"י וחזר והתפלל שבע ברכות אחרות אם יכול לצרף שבע ברכות ראשונות לענין מאה ברכות שחסר בשבת, דאם נימא דגוף התפלה יצא ויש שם ברכות עליהם יש לחשבם במנין מאה ברכות, עוד י"ל נפ"מ אם מותר לו לאכול קודם שיחזור ויתפלל דאסור לאכול קודם שיתפלל על דמכם ואם נימא דשם תפלה עלי' מותר לו לאכול קודם שיחזור ויתפלל

עוד נפ"מ כגון אם א' אכל בש"ק סעודה שני' וא' אכל אז סעודה ג' ובירך הראשון להוציא השני ושכח רצה דבעל סעודה ג' אי"צ לחזור ולברך בשביל שכחת רצה ובעל סעודה ב' צריך לחזור ולברך, ואם נימא דלא יצא כלל א"כ גם השומע צריך לחזור ולברך [לרש"י ברכות (מ"ח.) דברהמ"ז דומה לברה"נ דאם יצא אי"מ] אבל אם נימא דבגוף ברהמ"ז יצא א"כ השומע אי"צ לחזור ולברך

עוד יש נפ"מ דהנה קיי"ל דאם עומד באמצע שמו"ע ושומע קדושה אסור לו לענות [רק שומע] ואם עומד בתוך תפלת אלקי נצור מותר לומר קדושה, ויש להסתפק מי ששכח יעלה ויבא והתפלל הלאה עד שעומד בתוך אלקי נצור ונזכר, דהדין דחוזר לרצה כל שעדיין לא עקר רגליו, ובתוך כך החזן אומר קדושה, קודם שהתחיל רצה אם מותר לומר עמו או לא, מי חשיב כאמצע אלקי נצור דשרי, או"ד כיון דצריך לחזור לרצה חשיב כאלו עומד לפני רצה דאסור לומר קדושה, ושאלני זה ח"א, ונ"ל דתלוי בפלוגתא שלפנינו, דלפר"ח דגוף השמו"ע יצא גם בלא יעו"י שפיר חשיב שעומד אחר סיום תפלתו דשם תפלה עלי' כ"מ שהוא, אף קודם שחזר לרצה, ושרי לומר קדושה עם הש"ץ, אבל לר"ש גרמיזן דלאו שם תפלה עלי' כלל א"כ חשיב עומד קודם ותחזינה דכל מה שהתפלל הלאה לאו תפלה היא כלל רק הפסק בעלמא בתוך התפלה, וא"כ אסור לומר עם הש"ץ קדושה, ודו"ק

עדיין יש להסתפק דאף דיצא יד"ח שמו"ע גם בלא יעו"י מ"מ כיון שלא יחזור לראש רק לרצה א"כ הוא רוצה לחבר רצה עם התפלה שהתפלל (דאל"כ אין שייך להתפלל חצי שמו"ע דכל שמו"ע ברכות מעכבות זא"ז כמ"ש הט"ז (סי' ק"ד), וראי' לזה דהרי בעקר רגליו חוזר לראש ולא סגי שיחזור לרצה והיינו דכבר אין לזה חיבור עם השמו"ע שהתפלל ול"ש להתפלל ג' ברכות אחרונות של שמו"ע לבדן בלי השאר] וכיון שכן הרי הוא כאלו עומד באמצע שמו"ע ואסור להפסיק באמירת קדושה ואף שכבר הפסיק בג' אחרונות שלא אמר יעו"י מ"מ אטו מי שאכל שום וכו', ודו"ק

עוד יש נפ"מ אם אשה שכחה יעו"י בשמו"ע דלכאורה אף דאשה חייבת בתפלה דרחמי הוא כברכות (כ':) מ"מ בהזכרת יעו"י אינה חייבת דזה חובת היום והוי מ"ע שהז"ג, ואף דנוסח יעו"י הוא ג"כ רחמי ועי' בתוס' שבת (כ"ד.) דמה"ט קבעו יעו"י בעבודה משום דהוא תפלה כמותה, מ"מ אין חיובו משום תפלה רק משום הזכרת המאורע וזה חיוב בעלמא שהז"ג כמובן [ומה"ט לא קבעו יעו"י בברכות האמצעות שהם ברכת התפלה משום דיעו"י אין חיובו מפאת תפלה שבו כנלע"ד] אך דאם נימא דאם אינו מזכיר יעו"י כמאן דלא צלי דמי פשוט דגם באשה מעכב יעו"י דהיום מטבע שמו"ע כך הוא ודומה לג' ברכות ראשונות שהם ברכות השבח מ"מ אשה חייבת וכידוע מעכבת אצלה כמו באיש וה"נ יעו"י בר"ח היום מטבע של שמו"ע כך הוא, אבל אם נימא כפר"ח דגוף השמו"ע יוצא רק חיוב בעלמא לחזור משום יעו"י א"כ אשה ששכחה יעו"י אין מחזירין אותה, כנלע"ד

עוד נלע"ד נפ"מ לענין חיוב תפלה בלחש מ"מ לפר"ח י"ל דטל ומטר ויעלה ויבא מותר לומר בקול רם דאין זה גוף התפלה ואין דינו כתפלה, ובזה מיושב מנהג העולם שאומרים תיבת יעלה ויבא בקול רם כדי להזכיר העולם, וכן תיבת טל ומטר, ולכאורה עבר על חיוב תפלה בלחש ולהנ"ל א"ש

עוד נפ"מ מי ששכח יעו"י במוצש"ק שהוא חוה"מ דצריך לחזור לראש בשביל יעו"י אם צריך לומר עוד הפעם אתה חוננתנו בשני' כמבואר ברכות (כ"ו:) דאין צריך לומר אתה חוננתנו רק פעם א' אבל אי כמאן דלא צלי דמי צריך לחזור ולומר אתה חוננתנו

עוד נפ"מ לענין אם צריך לעשות תשובה על חטא לא תשא שעבר בשוגג בברכת שמו"ע, דאם נימא דכמאן דצלי דמי נראה דלאו עבירה היא ול"צ כפרה כעין מנחות (ס"ד.) ולא עוד אלא שאומרים הביא שמינה לכתחילה ושחוט, אבל אי כלא צלי דמי צריך סליחה ותשובה

והנה בספרי שיח השדה (סי' ח') כתבתי עוד נפ"מ דהנה בצמח צדק שנדפס בסוף שו"ע של הרב ז"ל מלאדי כ' שאלה בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו אם מותר לכתחלה לדלג על הנסים כדי למהר סיום התפלה בטרם יגיע הש"צ לקדושה כדי לומר קדושה ומודים עיי"ש, ומשמע מדברי הצ"צ דע"כ לא מספקא לי' רק בעל הנסים שאינו מעכב התפלה אבל ביעלה ויבא פשיטא דאין להשמיט כדי לענות קדושה, ולפמ"ש לעיל לדעת הר"י יש להסתפק גם ביעלה ויבא דאולי נכון להשמיטו כדי לומר קדושה דקדושה