ארץ צבי (פרומר) א צב

נתיישבתי דאף לרבינו יהודא צ"ל יעו"י בתפלה שני' די"ל דבכל תפלה שמתפלל בר"ח צ"ל יעו"י והוא קצת כעין יום הוא שנתחייב בד' תפלות דשבת (כ"ד.) דמה"ט חייב להזכיר של חנוכה במוספין, אך בדיעבד אם שכח בשני' יעו"י אין מחזירין אותו דכיון דהחיוב רק משום יום הוא שנתחייב וכו' אינו מעכב בדיעבד, שו"ר בטו"ז או"ח (סי' ק"ח סק"ח) משמע דאפי' כשהחיוב מצד יום הוא שנתחייב וכו' מעכב בדיעבד ומחזירין אותו [אך יש לחלק בנ"ד ל"ד ליום הוא שנתחייב כיון דאינו חיוב לכל ישראל רק לאדם זה], אך ראיתי באבני נזר או"ת (סי' תק"ז סק"י) שביאר שיטת התוס' דס"ל דמשום יום הוא שנתחייב בד' תפלות אין מחזירין אותו והביא שם שכן דעת הטור בשם ה"ר יוסף וכן דעת המרדכי פ"ב דשבת עיי"ש, גם בהא (דסי' ק"ח) דעת הפר"ח והח"א דאין מחזירין אותו בשביל יום הוא שנתחייב בד' תפלות, וא"כ שפיר י"ל כדברינו דדעת רבינו יהודה שבתוס' ברכות ג"כ הוא כן, ולענין הלכה כיון דפלוגתא הנ"ל דר"י והר"מ מאלאוור הוא ספיקא דדינא כמבואר באו"ח (סי' ק"ח) ע"כ בדיעבד אם שכח טו"מ בתפלה וחזר והתפלל ושכח יעלה ויבא אין לחזור ולתפלל כל התפלה אך יוכל להתפלל בנדבה דאף דל"ח חידוש כיון דכבר אמר טו"מ וגם יעו"י מ"מ מה שיוצא מס' לודאי חשיב חידוש כמ"ש הפוסקים, ובתענית צבור אם שכח היחיד טו"מ בראשונה יכול ג"כ לומר עננו בתפלה ב' אף דעננו אין מעכב מ"מ כיון דבשמע תפלה יכול להוסיף ולהתפלל מה שירצה אין בזה בית מיחוש אך אם הש"צ שכח טו"מ וחוזר ומתפלל נראה דלא יאמר עננו בין גואל לרופא כיון דצריך להוסיף ברכה שלימה ולסיים בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה, ומס' א"א לברך ברכה לבטלה בפרט באמצע שמו"ע בפרט דעננו אינו מעכב, כנלע"ד בזה

והנה בספרי שם הבאתי פלוגתת ר"ש גרמיזן ופר"ח (בסי' ק"ח) אם התפלל ב"ת א' של ערבית וא' לתשלומין ושכח בראשונה טו"מ או של ר"ח דעת ר"ש גרמיזן דצריך לחזור ולהתפלל ב' התפלות דאף דשני' התפלל כהוגן מ"מ הרי צריך להקדים תפלה העיקרית לתשלומין וכיון שלא יצא יד"ח ראשונה הרי לא הקדים תפלה העיקרית לתשלומין ופר"ח חולק דשא"ה שכבר קדם תפלה העיקרית לתשלומין אלא שטעה בה עיי"ש, וכתבתי דפליגי בפלוגתא הנ"ל ר"ש גרמיזן ס"ל כדעת ר"מ דאם שכח דבר המעכב התפלה כלא צלי דמי, ופר"ח ס"ל כר"י דיי"ח שמו"ע ומה דמחזירין אותו הוא משום חובת הזכרה עצמה, דאין לומר דאף דלא יצא יד"ח תפלה מ"מ חשיב הקדים תפלה העיקרית דזה לא מסתבר כלל וכ"מ ביומא (דף ס':) דפריך למ"ד קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום מדתנן אם עד שלא גמר נשפך כו' ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי', וכה"ג יומא (מ"ט.) בחפן ומת דצריך לחזור ולחפון אף שכבר הקדים פ"א שחיטת הפר אלא שאח"כ נולד פסול וכש"כ בנ"ד דמיפסל וקאי, וכ"מ להדי' באו"ח (סי' ל"ב סכ"ה) דכל שהוא בפסול חשיב שלא כסדרן, ע"כ לשוני בספרי שיח השדה, אחר זמן מצאתי בכס"מ פ"ה מה' עבויה"כ ה"ח בשם הר' יהושע נכדו של הרמב"ם שביאר שיטת הרמב"ם כן דכיון דפ"א חפן אחר שחיטת הפר אף שנשפך דם הפר שפיר דמי, וביאר ש"ס יומא הנ"ל באופן אחר עיי"ש

ולפי"ז אפשר דזה ג"כ סברת הפר"ח דכיון דבשעתו הקדים תפלה העיקרית לתשלומין אף שאח"כ נפסל שפיר דמי וכן יורה לשון הפר"ח, אך עדיין לא דמי כי אוכלא לדנא דהתם בשעתו הי' שחיטת הפר כשר באמת אף שנולד פסול אח"כ בפר זה ולא למפרע משא"כ בתפלה שהשמיט טו"מ אי נימא דכמאן דלא צלי דמי א"כ איגלאי למפרע דגם מעיקרא היתה פסולה. מ"מ הועלנו שלא יהי' סתירה לזה מגמ' יומא (מ"ט. ודף ס':) הנ"ל (ומה שהקשיתי דכיון דנפסלה למפרע ל"ח תפלה כלל, י"ל כיון דכוונתו הי' להתפלל תפלה כשרה שפיר דמי, ומצינו כזה דכוונתו לעבודה כשרה מילתא היא, בתוס' יומא (כ"ט:) ד"ה כמי שסידרו הקוף דאם סבור שהוא יום ל"ח סידרו שלא כמצותו אף דבאמת לילה ול"ח כמי שסידרו הקוף עיי"ש] ומה שהבאתי מאו"ח (סי' ל"ב סכ"ה) דאם אות הראשון הוא בפסול חשיב שלכס"ד, גם הא לא תברא, דשם ראי' לסחור דדוקא כשאין צורתה עלי' חשיב שלכס"ד אבל באותיות דבוקות שצורת האות עלי' אף שפסול מצד הדביקות מ"מ ל"ח שלכס"ד, ואף דאין זה ראי' לנ"ד דשא"ה שמתקן אח"כ אות הקדום וע"כ הוי שפיר כסדרן. משא"כ בנ"ד דמחזירין אותו ותפלה ראשונה אינה מתתקנת עי"ז, מ"מ גם סתירה ליכא מהא (דסי' ל"ב)

ויש להביא קצת דוגמא לסברת הפר"ח מתוס' יבמות (כ"ו:) בשם ר"א מבורגילא דהיכא דחולץ משום חיזור אין אחותה אסורה משום אחות חלוצה דעיקר הוא החליצה הראשונה, וה"נ דתפלה שני' הוא רק משום חיזור שמחזירין אותו אי"צ להקדים תפלה זו לתשלומין דעיקר הוא תפלה ראשונה כמו דהתם עיקר הוא חליצה ראשונה ואף דחליצה פסולה היא דמה"ט צריך לחזור על כל האחין

ויש לבאר סברת הפר"ח דאף דמחזירין אותו ולא יצא כלל יד"ח תפלה היינו כשדנין על התפלה עצמה אבל כשדנין על האחרת חשיב כאלו תפלה זו הי' תפלה הגונה, וכעי"ז בתוס' עירובין (יוד:) ד"ה עור העסלא דאם דנין על מקום העור חשיב כאלו גם מקום החלל הי' סתום אבל מקום החלל עצמו חשוב פתוח, והביאו דוגמא מטיט הנרוק דמשלים למ"ס והטובל בו לא עלתה לו טבילה עיי"ש, וכעי"ז מצינו בגמ' פסחים (ע"ז.) הציץ מרצה על אכילות לענין זה שאם דנין על הקרבן חשיב כאלו יש כאן בשר ראוי לאכילה ומ"מ הבשר עצמו אי"ר לאכילה בפועל, וכעי"ז מצינו בברכות (נ"א.) לענין זימון שאם קדם א' ובירך אינהו נפקי בזימון דידי' ואיהו לא נפיק בזימון דידהו, הנה דאף דהוא עצמו אינו מקיים מצות זימון מ"מ אם דנין על השאר חשיב כאלו גם זה השלישי מקיים המצו', וכעי"ז בתוס' מנחות (ל"ח.) ד"ה התכלת שכתבו וז"ל וק"ק דאמרי' בגמ' אם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצו' מאי חיסר מצו' דלבן אבל דתכלת יצא לרבי עכובי מעכבי אהדדי משמע דאי לא מעכבי ניחא אלמא אע"ג דחיסר מצו' דלבן קיים מצו' דתכלת בב' חוטין וי"ל דלהכשיר תכלת מיהו מהני לבן דקרינן בי' גדילים ד' עכ"ל והוא כסברא הנ"ל

[אך ק' לי ע"ד תוס' אלו דא"כ מה פריך בגמ' לרבי עכובי מעכבי אהדדי נימא ג"כ דאף דאם דנין על לבן עצמו חשוב שחיסר מצו' דלבן מכח שלא עשה כסדר מ"מ אם דנין לגבי תכלת חשיב כאלו כאן לבן כמ"ש התוס' דלהכשיר תכלת מהני לבן וצ"ל דדוקא לגבי מנין ד' חוטין אמרי' סברא זו דאז אי"צ לדון על מהות לבן שבו דסגי בד' חוטין איך שיהיו וחסרון הקדימה אינו רק מצד מהות לבן שבו דבד' חוטין שוין ל"ש קדימה זו ע"ז וכיון דאין דנין רק על סתם חוטין שפיר י"ל דאם דנין לגבי תכלת חשיב כאלו היו ד' חוטין דעלמא אבל כאן דלבן מעכב התכלת וא"כ דנין על מהות לבן ותכלת ולענין מהות לבן שוב יש פסול מחמת שקדם לו תכלת ע"כ אפילו אם דנין לגבי תכלת מעכב]

ונשוב לפלוגתא הר"י והר"מ מאלאוור, וע' בספרי שיח השדה (סי' ח') כתבתי כמה נפ"מ לדינא [ומש"כ שם נפ"מ בין השיטות הנ"ל לענין הא דקי"ל באו"ח (סי' רס"ח) דאם טעה בשבת והתחיל אתה חונן