ארץ צבי (פרומר) א צא

ד' וכדאי' בסו"פ הי' קורא עולמך תראה בחייך אבל מי שעדיין לא זיכך גופו החמרי ל"ש אילו הוי ידע דאילו ל"ה לו גוף חמרי כלל מעיקרו בודאי אין זה תכלית המכוון בבריאת האדם כאמור] ע"כ ס"ל מצות צריכות כוונה

ובזה מובן הא דמ"מ שם מצו' עלה אף בלי כוונה דכיון דקושטא דמילתא דאמרי' אילו הוי ידע הוי מכוון א"כ אין חסר כלל מן המצו' דבר המעכב בה ואף דתכלית המכוון מן המצו' לא נתקיים מ"מ א"א שיחשב עובר על המצו' דמ"מ הרי חשיב שעשה המצו' בכוונה מצד אילו הוי ידע הא למה זה דומה למי שלא תקע שופר בשאר ימות השנה דלא נתקיים מצו' ומ"מ לא עבר על המצו' וכמו"כ התוקע לשיר בר"ה הוא ממש דוגמתו דאף דלא נתקיים תכלית המכוון מן המצו' מ"מ ל"ח עובר על המצו'. ועוד דומה למי שהי' לו בגד של ד' כנפות ועיגל הכנפות דאע"ג דלא נתקיימה מצ"צ מ"מ לא עבר על המצוה ג"כ כמו כן בנ"ד, ומ"מ צריך לחזור ולעשות כדי שיהי' לו מצו' דבמעשה זו לא נתקיים תכלית המצו' רק דלא עבר על המצו' וכשיעשה בכוונה הרי יקיים מצו' ודוק והוא ענין נכון בס"ד: סימן כג ב"ה

ע"ד הס' בשומע ברכה דרך גראמאפאן והמעריכו הוא בר חיובא אם יוצא יד"ח ואע"ג דאינו מברך בפה יש להסתפק להדיעות דכתיבה כדבור הנה דאפי' אינו מדבר בפיו כל שמהו' המלוח אפי' בידיו חשיב כדיבור ה"נ מוציא המלות מן ההעלם אל הגלוי והרי זהו גדר דבור להוציא הדבור מן ההעלם כמ"ש הרה"ק מלאדי ז"ל בהקדמה לסידור. וכ"כ בס' פרדס שער מהות והנהגה פ"ג וכ"כ המהר"ל ז"ל בס' אור חדש. וקצת סמוכין לזה בערכין י"ג. ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה הנה דגם בנבל וכנור קרוי אמירה. וי"ל דתלי בפלוגתא דהפר"ח וקרבן העדה בכ' גט במי מילין ונבלע בהנייר ואח"כ פלטו ע"י מיא דנרא כ' הפר"ח אהע"ז סי' קכ"ה דפסול וביאר כן דברי הירושלמי וכ' ולא השופך. הנה דאע"ג דכתיבה כדבור [בפרט בגט מצותו בכך ע"י כתיבה] מ"מ מה שמוציא כתב דמעיקרא מן ההעלם אל הגלוי ל"ח כתיבה הכ"נ מה דמוציא דבור דמעיקרא אל הפועל ל"ח דבור. וקרבן העדה פי' הירושלמי באופן אחר וא"כ בנדון הפר"ח י"ל דכשר. וא"כ גם בנ"ד י"ל דמה שממציא הקול שהי' כבר שפיר דמי [עוד ראי' לזה ממ"ש בס' התרומה דבחק תוכות ל"מ מעביר עליו קולמס משום שאינו כתב כלל. ורק בשלל"ש מהני משום דכתב הראשון כתב אלא שאינו לשמה. מזה נראה דמעביר עליו קולמס מועיל מ"מ עיקר הוא כתב הראשון ומ"מ חשיב עכשיו כותב לענין לשמה הנה דמה שממציא כתב הראשון חשיב גם עתה כותב ה"נ מה שממציא דבור הראשון חשיב מדבר]. ויש לחלק דשא"ה דמתחלה קודם שנבלע הי' חשיב כתב בצירוף הקלף דוקא וכיון שהקלף נשאר מועיל מה שמוציא הכתב ע"י מיא דנרא שיחשב כתב דמעיקרא משא"כ בנ"ד לא נשאר מאומה מן הדבור ופנים חדשות בא לכאן

[וזה כבר ראיתי שאלה בס' שערי דיעה בשומע שופר ע"י טעלעפאן אם יוצא ולכאו' יש לדמותי לתוקע לתוך הבור אם קול הברה שמע לא יצא. אך המעיין בזה"ק שלח קס"ח: וקס"ט. יראה לעינים דקול הברה אינו קול האדם כלל רק קול זר שהי' טמיר ונחבא גו נקיקין ומתילין דעפרא. ואין ראי' לקול טפלפפאן שהוא תולדות קול האדם ממש אפשר שיוצא בו. ולפ"ז יש קצת ראי' גם לנ"ד דכמו התם קול הברה שמע לא יצא משום שאינו קול שופר ממש רק ע"י תקיעתו בשופר מעורר קול אחר שהי' טמון עד כה ה"נ מה שמוציא קול שהי' טעון בגראמאפאן ל"ה כמדבר ממש. ויש לדחות]. ע"כ לקולא אין לסמוך ע"ז אך אפשר דיש לחוש לחומרא שלא לשום בתוכו פלאטען שיש בהם שמות הש"י ולהעריכו דיש בו חשש מוציא ש"ש לבטלה דלחומרא יש להחשיבו דבור. אמנם יש לדון להיפך דאפי' נימא דהוי דיבור לצי"ח ברכה היינו משום דאמרי' שזה דבור הראשון שדיבר לתוכו ב"ח. אבל פעולה העכשוית ל"ח דבור ממילא ל"ח עכשיו מוציא ש"ש לבטלה. גם יש לדמותו להא דשבת ק"כ. דאמרי' לענין מחיקת השם עשיי' הוא דאסור גרמא שרי' וע' חולין ט"ז. דכח שני חשיב גרמא וא"כ גם בנ"ד אם אין השם מתבטא תיכף אחר הערכתו חשיב רק גרמא. אמנם המג"א סי' קנ"ט סקכ"א כ' דהא דיש חילוק בין כח ראשון לכת שני היי"ד בדבר שאינו מכחו ממש רק מסיר המונע עיי"ש. והנה בגרא- מאפאן יש ג"כ ברזל קטן המעכב התנועה וע"פ רוב מסירין זה תחלה ואח"כ מעריכין אותו. וא"כ יהי' חשיב כחו. ע"כ כשמשימין פליט שיש בו שם יעשה להיפך תחלה יערוך אותו וישים עליו הפליט ואח"כ יסיר הברזל המונע ושוב יהי' מותר משום דהשם מתבטא בכת שני וחשיב גרמא כנלע"ד בזה: סימן כד להרב החריף ובקי ר"י ניימאן נ"י דומ"ץ בעלקיש

אשר נסתפק בתענית צבור אם שכח טו"מ וצריך לחזור התפלה אם צריך ג"כ לומר עוד הפעם עננו. לדבריו יש להסתפק ג"כ במי ששכח טו"מ בר"ח וחוזר אם צריך עוד הפעם לומר יעלה ויבא ג"כ, ונראה דד"ז תלוי בפלוגתא דרבינו יהודא ור"מ מאלאוור שבתוס' ברכות (כ"ו:) ד"ה טעה, דדעת רבינו יהודא בשכח ולא הזכיר של ר"ח במנחה לא יתפלל ב' בערבית משום דבלילה לא יזכיר של ר"ח וגוף השמו"ע בלא הזכר"ח כבר התפלל. נראה דס"ל דמי ששכח של ר"ח מ"מ יציד"ח גוף השמו"ע אלא דצריך לחזור בשביל חיוב יעלה ויבא עצמה שצ"ל במקומה וכעי"ז בס' תפארת למהר"ל ז"ל פרק ס"ז בהא דמנחות (כ"ח.) בתפלין וס"ת דאפי' כתב א' מעכבן דמ"מ הס"ת כשר בלא זה ומעכבן היינו שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו עיי"ש. וכעי"ז בשטמ"ק ערכין דף (יא.) בהא דשיר מעכב את הקרבן אין הפירוש שהקרבן פסול בלא שיר אך שהוא חיוב גמור ומעכב א"ע שצריך לעשות כן מה"ת ע"ש. ובזכרוני שכעי"ז כ' ביש"ש דיש חילוק בין מל ולא פרע דהוא כאלו לא מל. משא"כ בציצין המעכבין את המילה לא אמר דהוי כאלו לא מל אלא שמעכב ומ"מ הוי כמל והיינו כנ"ל דמעכב שהיא חיוב גמור מצד עצמו ואפי' בדיעבד חשיב שעבר על המצו' היינו על חיוב זה להסיר את הציצין מ"מ קיים מצו' בשאר המילה. וה"נ בשכח דבר המעכב את התפלה מ"מ יצא יד"ח תפלה רק שצריך לחזור מחמת שזה ג"כ חיוב גמור אפי' בדיעבד להזכיר יעלה ויבא בתוך השמו"ע ומפאת חיוב זה צריך לחזור. וע"כ בשכח יעו"י במנחה ונזכר בלילה דבלא"ה לא יזכיר של ר"ח אין מחזירין אותו ור"מ מאלאוור ס"ל דגם בלילה מחזירין אותו דעתה בלילה יהי' שם תפלה עלה גם בלא הזכרה של ר"ח משא"כ ביום. נראה דס"ל להר"מ מאלאוור דאם השמיט בתפלה דבר שמחזירין אותו איו"ח כל השמו"ע בלעדי זה. ולדעת רבינו יהודא י"ל דהשוכח טו"מ בר"ח איצ"ל בפ"ב יעו"י כיון דכבר אמר בשמו"ע ראשונה שהי' גם עלי' שם תפלה ולדעת ר"מ מאלאוור צ"ל גם בפ"ב יעו"י דתפלה ראשונה כמאן דלא צלי דמי. וכבר כתבתי זה בספרי שיח השדה (סי' ח') אך שם כתבתי לענין דיעבד דאם שכח טו"מ בר"ח וחזר והתפלל ואמר טו"מ ושכח להזכיר של ר"ח לרבינו יהודא אין מחזירין אותו ולר"מ מחזירין אותו. וכאן הוספתי דלרבינו יהודא י"ל דאפי' לכתחלה אי"צ להזכיר בשני' יעלה ויבא וגם נ"ד בהא תליא: