ארץ צבי (פרומר) א פט

ושכח יעלה ויבא בר"ת ביום דזה ג"כ מעכב וגדולה מזו קימ"ל דאפי' בשכח ברכה שלימה ש"צ מוציאו (דלא כהר"מ שבתוס' דכל שהתפלל פ"א אף שהשמיט דבר המעכב שוב דינו כעם שבשדות א"כ אחר שהתפלל גוף התפלה שוב אם יש א' בסוף העולם שהתפלל בכוונה הראוי' מוציא כל ישראל אפי' בשאר ימות השנה דאחר שהתפללו פ"א דינם כעם שבשדות דיוצאין אפי' בלא שמיעה, ואפי' בשאר ימות השנה, ואע"ג דלענין יעלה ויבא צריך דוקא לשמוע מן הש"צ היינו משום דזה דבר קל לעשות ע"כ אין דינו לענין זה כעם שבשדות דעם שבשדות אניסי גם בזה שאינן יכולין לבוא ולשמוע מהש"צ משא"כ זה שהשמיט יעלה ויבא אינו אנוס לענין זה, וכ"ז התם אבל בנ"ד דכיילי הפוסקים שאין רוב העולם מכוונים א"כ מה בצע בשמיעתו מן הש"צ כמו דפ' הרמ"א שאין חוזרין ומתפללין בשביל חסרון כוונה דקרוב שגם פעם ב' לא יכוון כמו כן ממש שייך בתפלת הש"צ, ותו דלצאת בשמיעה צריך כוונה יותר ומה"ט פ' המג"א (סי' קכ"ד) דהיום אין לצאת בשמיעה מהש"צ דקשה לכוון בכל השמו"ע עיי"ש וא"כ אין לו עצה כלל לשמוע מהש"צ ואין לך אניסי וטרידי גדול מזה ושוב דינו שפיר כעם שבשדות ממש דיוצא אפי' בלא שמיעה והכ"נ בזה, ע"כ א"ש מה שכל ישראל מתפללין אף שיש הרבה שאין מכוונים דאם לא יתפללו כלל לא יוכל אחר להוציאם דלא קימ"ל כר"ג רק בר"ה ויוהכ"פ ואפי' אז ל"א ר"ג רק בעם שבשדות אך כיון שמתפללין פעם א' רק שאין מכוונים ודומה להמתפלל ושכח יעלה ויבא דשוב דינו בכל השנה כמו בר"ה ויוהכ"פ וגם דינו כעם שבשדות כנ"ל א"כ גורמים בתפלתם שיוכל א' בסוף העולם היודע לכוון להוציא את כלם בתפלה בכוונה ואפי' בלא שמיעה ודו"ק

אך עדיין ק' דכיון דכוונה מעכבת התפלה ובלא כוונה כמאן דלא צלי דמי וכל ברכותיו לבטלה איך מותר להתפלל לכתחלה בלא כוונה, ולא דמי לנדון הבה"ג דקאי על דיעבד ששכח ולא אמר יעלה ויבא אז הקילו עליו שיהי' דינו כעם שבשדות אבל שיהי' מותר לכתחלה להתפלל על סמך זה לא שמענו דמ"מ בתפלה זו אינו יוצא וברכותיו לבטלה

אמנם גם לזה מצאתי בס"ד רפואה מה"ת והוא לדעת תוס' פסחים (קט"ו.) הובא בהקדמת ס' אגלי טל דאף למ"ד מצ"כ מ"מ גם בלא כוונה שם מצו' עלי' עיי"ש וא"כ מי שא"א לו לעשות מצו' בכוונה חייב עכ"פ לעשותה בלא כוונה דאע"ג דכוונה מעכבת ואם יכול צריך לחזור ולעשותה בכוונה מ"מ כיון דגם בלא כוונה שם מצו' עלה בודאי חיוב גמור עליו לעשות עכ"פ בלא כוונה, וה"ה בנ"ד לענין תפלה אף מי שאין בידו לכוון מוטב להתפלל בלא כוונה משלא להתפלל כלל, ובמלחמות ד' פ"ג דר"ה מבואר דכוונת הלב וכוונת מצו' דין א' להם עיי"ש והטו"א תמה עליו ובס"ד מצאתי ראי' לרמב"ן ז"ל בהקדמה לתקוני הזהר (דף י"ג) וז"ל ובגין דא כוונה דאיהו מחשבה צריך לאקדמה למצו' ובני"ד שוויוה רבנן כוון מחשבתא דצלותא בברכה קדמאה דהכי אוקמיה אם לא כוון בברכה ראשונה חוזר לראש עכ"ל נראה בעליל דכוונת הלב באבות הוא מצד כוונת מצו' כמו כל מצו' דצריכה כוונה וכוונה באבות הוא כמו כונה לפני המצו' וראה זה חדש, עוד ראי' להמלחמות ד' מתוספתא פ"ב דר"ה ומי שהי' ביתו סמוך לביהכ"נ ושמע קול שופר או קול מגלה אם כוון לבו יצא ואם לאו א יצא וכו' שנא' תכין לבם תקשיב אזניך, וקרא זה בכוונת הלב קאי ולא בכוונת מצו' הנה דשניהם שוין ושקולין, וא"כ כמ"ש לענין כוונת מצו' דגם בלא כוונה שם מצו' עלי' ה"ה בלא כוונת הלב באבות

שוב ראיתי בס' שבלי הלקט השלם ענין תפלה (סי' י"ז) בשם הר' יעקב מגוירצבורק דאע"ג דצריך לחזור ולהתפלל בשביל חסרון כוונה מ"מ גם אם לא חזר והתפלל יצא יד"ח כדאמרי' בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה עיי"ש והוא סמך לדברינו שמדמה תפלה בלי כוונת הלב לשלא לשמה הנה דכוונת הלב וכוונת מצו' דין א' להם גם כ' דתפלה בלא כוונה ג"כ שם תפלה עלי' וא"כ שפיר מותר להתפלל גם כשיודע שלא כוון באבות וגם לכתחלה מותר היום להתפלל אף שיודע שלא יכוון, וכיון דגוף התפלה מתפלל כדין שוב א' בסוף העולם שמתפלל בכוונה מוציאו בחיוב תפלה בכוונה דאחר שהתפלל פעם א' דינו כעם שבשדות דאניסי וטרידי ואפי' בשאר ימות השנה דינו כר"ה ויוהכ"פ כאמור והכל שריר וקים

ומצאתי סמך לדבריי בזוה"ק יתרו (צ"ג:) סוד"ה כבד וגו' ואי איזדמן לי' עובדא ויכוון בי' זכאה איהו ואע"ג דלא מכוון בי' זכאה איהו דעביד פקודא דמרי' אבל לא אתחשב כמאן דעביד רעותא לשמה ויכוון בי' ברעותא וכו' ובהקדם מש"כ בהקדמת ס' הבהיר אגלי טל דפלוגתא דמצות צריכות כוונה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש לענין דבר שאינו מתכוון עיי"ש וא"כ ר"ש ס"ל מצ"כ כמו דס"ל דשא"מ מותר ומ"מ כ' בזוה"ק [שהוא מרשב"י סתם ר"ש שבש"ס] דאע"ג דלא מכוון בי' זכאה איהו וא"כ זה ראי' לדברי תוס' פסחים (קט"ו.) וסמך לכל דברינו

עוד יש לי ללמוד מהתקוני הזהר הנ"ל דאף אם לא כוון באבות פי' המלות רק שנתכוון להתפלל לפני השי"ת ובמחשבה זו עמד בכל ברכות אבות ג"כ די בכך ויצא בדיעבד כיון דעיקר חיוב כוונה באבות משום כוונה לפני המצו' וא"כ כל שמכוון למצות תפלה די, ובס' מג"א להרב המגיד הקדוש מטריסק ז"ל כ' ששמע מאביו הרב המגיד הקדוש מו"ה מרדכי מטשערנאביל זצללה"ה שאמר בשם הבעש"ט זצללה"ה שאם אפי' האדם אינו יודע שום כוונה רק שהוא מתפלל להשי"ת מחמת שהוא ציווה כך להתפלל לפניו אף שאינו יודע אפי' פי' המילות עכ"ז תפלתו בוקעת ועולה עד לרקיע, עיי"ש, וזה סמך לדברינו, וראיתי בס' החינוך מצו' תל"ג וז"ל וענין הכוונה זו שחייבו בשבילה חזרה הוא לפי הדומה שיתן האדם אל לבו שלפני השם הוא מתפלל ואליו הוא קורא ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות וייחד אותם ע"ז עיי"ש מבואר ג"כ דאי"צ דוקא לכוון פי' המלות רק שיתן אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל וכל שעושה כן די ומפורש איפוא כדברי בעש"ט ז"ל, ומה דאי' בגמ' ושו"ע דאם לא כוון באבות צריך לחזור ולהתפלל י"ל דהיינו כשלא נתכוון גם לזה רק מצד הרגילות מצות אנשים מלומדה וכעין דאי' בירושלמי אנא מחזיק טיבו לרישא דכרע במודים כמו כן כאן מיירי שאחר שסיים גאל ישראל עומד להתפלל ולא ידע כלל מה שעושה אבל כל שעמד להתפלל לקיים מצות תפלה סגי, ואל תתמה ע"ז דכעי"ז כ' בס' השיב משה בשם בני יונה לענין קידוש השם הקדוש בס"ת הובאו דבריהם באבני נזר יו"ד (סי' שנ"ח סק"כ) ד"ה ראיתי כתוב עיי"ש

ובזה יש ללמוד זכות על הרבה מן ההמון שאין מכוונים באבות ומ"מ מותר להם לסיים השמו"ע ושם תפלה עלי' כנלע"ד, וחושבני עוד לומר דבר חדש דהנה בר"ה (י"ח.) דתני' הי' ר"מ אומר שנים שעלו למטה וחוליין שו' וכו' זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה פירש"י תפלה שלימה, נתכוון, הנה דתפלה בלא כוונה חשיב אינה