ארץ צבי (פרומר) א פז

בגדר יבבא לא' מישראל הוי לכלם תרועה דכל ישראל חברים היכא דמצטרפי יחד ויש עליהם תורת ציבור, והא דפרכינן בגמ' דילמא גנוחי גנח וקמפסקי תרועה וכן להיפך דילמא ילולי יליל וקמפסקי שברים זה קאי על יחיד התוקע שלא בחבר עיר דאז אין לו צירוף עם הכלל דאם הי' לו צירוף אל הכלל גם בהיותו ביחיד הי' לו לתקוע ע"ס ברכות וע"כ דאין לו צירוף אל הכלל לגבי מצות תקיעה וא"כ נדון לעצמו ובו הדבר תלוי אם דרכו בילולי יליל אז המצו' אצלו תרועה ואם גנוחי גנח אז צריך שברים ודומה להא דאיתא במשנה פי"ז דכלים דהכל לפי מה שהוא אדם עיי"ש ע"כ פריך שפיר דאיך קפסיק ר' אבהו ותני לכו"ע תשר"ת הא לפעמים נפיק מיני' חורבא ביחיד התוקע וע"ז משני דהדר עביד תש"ת ותר"ת

ואולי גם כוונת רב האי ז"ל כדבריו רק דקאי על התוקעין בחבר עיר ע"ס ברכות כאשר הוא ברובא דרובא ע"כ אמר דכלם יוצאין וכן עד ר"א שרוב ישראל תקעו בחבר עיר היו כלם יוצאין בכל אופן שתקעו ואם יחיד הי' תוקע י"ל דהי' תוקע כפי מנהגו כד מיתרע בי' מילתא וב"ה שזכיתי לקיים דברי רה"ג ז"ל שכל הראשונים ז"ל העתיקו דבריו שיהי' דברי חכמים קיימין

ובזה א"ש מנהג ישראל שהביאו התוס' והרא"ש ז"ל דבתקיעות מיושב תקעו כל הספיקות דר"א תשר"ת תש"ת תר"ת בכל סדר והיינו משום דתקיעות מיושב תוקעין בתורת יחידין כדי לקיים עתה מצו' של תורה בתקיעה גרידא שלא בצירוף הברכות ואין רוצין עתה להצטרף יחד דא"כ ל"ה יוצאין שלא על סדר ברכות כמו שנתבאר לעיל בארוכה וכיון דעתה אין עליהם תורת ציבור אין יוצאין רק לפי טבעו של זה כד מיתרע בי' מילתא הכל לפי מה שהוא אדם וכיון דא' תוקע להוציא את כלם צריך לתקוע כל הספיקות משא"כ בתקיעות על סדר ברכות דאז תוקעין בתורת צבור וכשתוקעין בתורת צבור הדרין לדברי אביהן של ישראל רב האי גאון זצ"ל דאלו ואלו דברי א"ח הן וכלם יוצאין בין בשברים בין בתרועה בין בשתיהן יחד אך הי מינייהו מפקית ע"כ תוקעין תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות והוא נכון וישר בעזהי"ת, ומתוך הדברים שכתבתי נתיישב לי מנהג רוב ישראל היום שאומרים ק"ש בבוקר אצל אתה הוא ולדברי הב"י (סי' מ"ו) בשם הרא"ה אין נכון לעשות כן אם מתפלל בזמן ק"ש ולפמש"כ מצאתי טוב טעם למנהגן לפמש"כ התוס' והרא"ש ר"פ הי' קורא בשם רב האי גאון דהא דברכות אין מעכבות ק"ש היי"ד ביחיד אבל בצבור מעכבות עיי"ש, וא"כ דומה ממש לתקיעת שופר דבחבר עיר ברכות מעכבות התקיעה ושלא בחבר עיר אין מעכבות וא"כ אדרבא טוב ויפה ונעים מנהג ישראל לומר ק"ש בבוקר אצל אתה הוא לצי"ח ק"ש דאורייתא בתורת יחידין דאז הק"ש עצמה מצו' ואח"כ מתפללין בצבור ויוצאין יד"ח חיוב דרבנן ק"ש על סדר ברכותי' דזה סוג מצו' אחרת דאין הק"ש בעצמה מצו' רק בצירוף הברכות ודומה ממש לתקיעות מיושב דאדרבא חיבוב מצו' יש בזה מה שמחלק התקיעות לשנים והכ"נ חיבוב מצו' הוא והב"י (סי' מ"ו) לשיטתי' שפ' שם (ובסי' ס') דברכות אין מעכבות ק"ש כלל אפי' בצבור אבל לדברי אביהן של ישראל רב האי ז"ל ורבותינו בעלי התוס' והרא"ש ז"ל שהעתיקו דבריו מתוקן ומקובל וטוב ויפה מנהגינו לקרות ק"ש בבוקר אצל אתה הוא ואדרבא חיבוב מצו' הוא וכבר כ' הטור (סי' מ"ו) שכן הי' מנהג ר"י החסיד ז"ל, אך היי"ד כשמתפלל בצבור וע"ז קאי מנהג ר"י החסיד עיי"ש, אבל כשמתפלל ביחיד בודאי טוב שלא לצי"ח עד שיאמר ק"ש ע"ס ברכות כנלע"ד

ומצאתי ראי' ברורה לדבריי בב"י (סי' מ"ו) ד"ה וכ' הרא"ה שכ' דנראה מדברי הירושלמי שהי' מנהגן לקרות ק"ש בזמנה בצבור ואח"כ חוזרין וקורין אותה עם ברכותי' עיי"ש ולפמש"כ הי' זה טעם המנהג לעשות כן בצבור דוקא דבצבור ברכות מעכבות ק"ש ע"כ היו מחלקין מצות ק"ש לשנים מעיקרא יוצאין יד"ח דאורייתא שהוא בלא ברכות ואח"כ יוצאין חיוב דרבנן בצבור שהוא דוקא בצירוף ברכותי' והוא ממש כמו שאנו עושין בתקיעות דעירבוב והוא נכון בס"ד

ובגוף דין הנ"ל מבואר בברכות (ל'.) כהרא"ה ז"ל דגרסינן התם ר' אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוי אתי לביתי' הדר ומצלי מעומד ופירש"י דפעם ראשונה התפלל משום דמטי זמן ק"ש ורצה לסמוך גאולה לתפלה, ואח"כ בביתו חזר והתפלל משום שלא הי' דעתו מיושבת עליו כ"כ עיי"ש ולדברי הב"י למה התפלל בפעם הראשון הרי יכול לסמוך גל"ת כשיתפלל בביתו פעם ב', ויש לדחות דאז כבר עבר זמן ק"ש רק זמן תפלה עדיין, ע"כ א"א אז לסמוך גאולה לתפלה, אך עכ"פ נשמע מזה דאחר שעבר זמן ק"ש ל"ש לסמוך גאולה לתפלה, וע' ספרי שיח השדה (סי' ה' דף ל':) הוכחתי מהש"ס ר"פ תפה"ש דאפי' כה"ג שרי (ומה שהקשיתי שם מה שייך סמיכת גאולה לתפלה אחר שעבר זמן ק"ש יש ליישב בפשיטות דמ"מ כיון דאכתי לא עבר זמן של ברכות ק"ש דהקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות והרי באמת ויציב יש יצי"מ וכיון דלגבי אמת ויציב אכתי זמנה הוא שפיר חשיב סמיכת גאולה לתפלה וזה המחוור]

אך יש לדחות שהי' ירא שיעבור זמן תפלה שהוא לכתחלה עד ד"ש כר"י דתנן בבחירתא כוותי'. ומ"מ חזר והתפלל עוד הפעם בביתו אחר ד' שעות דבדיעבד זמן תפלה עד חצות כהרי"ף והרא"ש ר"פ תפה"ש וכן בשו"ע (סי' פ"ט). ומ"מ זמן ברכות ק"ש אינן רק עד ד' שעות כמ"ש בשו"ע או"ח (סי' פ"ט) ע"כ הי' מוכרח לומר ברכות ק"ש בבוקר ומש"ה הוכרח אז להתפלל כדי לסמוך גל"ת כיון דאחר ד' שעות כבר עבר גם זמן אמת ויציב אבל עד ד' שעות שפיר מצי למיסמך גאולה לתפלה משום אמת ויציב שעדיין לא עבר זמנו וק"ל: סימן כב

שאלה מי שלא כיוון בתחילת ברכת אבות בתיבת בא"י ואח"כ כיוון אם יי"ח

תשובה נלע"ד דהטעם דברכה ארוכה חותמת בברוך הוא עפ"י דקדוק. כעין דמצינו בחומש בכמה מקומות במאמר ארוך שיצא קצת מענין ההתחלה חוזר וכופל בסוף מה שהתחיל כדי שיובן יותר. וכעי"ז נמצא בפ' וארא (ו' פסוק י"ג) כמו שפירש"י שם. וכעי"ז כתב הרמב"ן בחומש בכמה מקומות. נמצא דבא"י שבסוף הברכה אינו דבר חדש רק חוזר וכופל מה שהתחיל. וע"כ י"ל דסגי בכוונה בסוף הברכה וחשיב כאילו כיוון בהתחלה. כנלע"ד דרך אפשר, לענין דיעבד

אך ראיתי בס' החינוך מצוה תל"ג ומשם בארה דמה שצריך לכוון בברכת אבות אין הכוונה לכוון פירוש המלות רק שידע לפני מי הוא עומד עייש"ה והוא חידוש גדול מאוד וכ"מ ברמב"ם ה' תפלה (פ"ד הט"ו) כיצד הוא הכוונה וכו' ויראה עצמו כאילו עומד לפני השכינה. ואילו פי' המלות שיירי'. וקצת ראי' לזה מהק' לס' תקו"ז (י"ג) וכוונה בעי לאקדמי' למצוה ובגי"ד שויו' רבנן אם לא כוון לבו באבות חוזר לראש. הנה מדמה כוונה זו לכוונת המצוה אך בחינוך מפורש יותר שכ' וז"ל וענין כוונה זו שחייבו בשבילה חזרה הוא לפי הדומה שיתן האדם אל לבו שלפני