ארץ צבי (פרומר) א פה

דנכון יותר לומר ק"ש דאורייתא על סדר ברכות גם ליישב המנהג שתוקעין בר"ה תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות דסתרי אהדדי ובמה דסיימתי אפתח

בתוס' ר"ה (ל"ג:) והרא"ש תמהו על המנהג שתוקעין על סדר ברכות תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות דסתרי אהדדי דאי הפי' תרועה גנוחי גנח א"כ אינו יוצא במלכיות משום דמפסקי תרועה בין שברים לתקיעה כקו' הש"ס על ר' אבהו וכן אינו יוצא בשופרות ואם הפי' ילולי יליל אינו יוצא במלכיות וזכרונות: **(ונלע"ד לפמש"כ התרה"ד הובא במג"א (סי' רס"ז) לענין זמן מנחה ומעריב דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד דמותר לעשות אפי' תרתי דסתרי וכ"כ ב"י (סי' רל"ה) בשם ר"ת וטו"ז שם סק"א, ובשע"ת (סי' רל"ה סק"ד) בשם אר"י ז"ל שעשה אפילו ביום א' תרתי דסתרי, ולכאו' ק' הא בר"ן פסחים (ק"ח.) דהיכא דסתרי אהדדי ל"א ספד"ר לקולא וכ"כ הר"ן פ"ק דמגלה גבי עיירות המסופקות דא"א לפוטרן בשניהם דא"כ ודאי עבר אדרבנן

אמנם דלק"מ דהנה המג"א (סי' קנ"ט סקט"ו) כ' דאם נוטל ידיו נטילה המסופקת אם מועיל מותר לברך ענט"י אע"ג דס' ברכות לקולא מ"מ כיון דיוצא בנטילה זו מצד סד"ר להקל חשיב כודאי ומותר לברך עליו, וכ"כ הפמ"ג (סי' ק"ס.) והסכים לזה כ"ק מרן זצל"ה באבני נזר יו"ד (סי' שס"ח סק"ד.) וע' נודע בשערים (סי' ט'.) ובעניי אני מצאתי בתוס' מנחות (ס"ו.) כדברי המג"א ממש שכתבו דמותר לספור בהש"מ ולברך משום דספירה בזה"ז דרבנן עיי"ש ואע"ג דלענין ברכה ס' ברכות להקל משום ס' לא תשא וצ"ל דכיון דיוצא אז ידי ספירה משום סד"ר לקולא חשיב כודאי מצו' ומותר לברך ג"כ, עוד ראי' לזה מהא דאמרי' בש"ס ר"פ תפלת השחר לענין פלוגתא דת"ק ור"י בזמן מנחה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד והיינו מצד סד"ר לקולא דתפלה דרבנן

אבל ק' הא כל התפלה י"ח ברכות הן, ואיך מותר לו לברך מס', וע"כ דכיון דסד"ר לקולא מקיים מצו' בודאי ומותר לברך, ולפ"ז א"ש הא דמותר לעשות אפילו תרתי דסתרי ביום א' כגון להתפלל מנחה אחר פלג המנחה ומעריב קודם צה"כ דבשלמא אם הי' ענין סד"ר לקולא רק ס' דהיינו שתולין שהוא באופן המועיל וא"כ אם מתפלל מנחה אחר פלג המנחה צ"ל דעדיין יממא היא וא"כ אם יתפלל ערבית אז הוי שפיר תרתי דסתרי, אבל כיון דאמרי' דסד"ר לקולא חשיב קיום מצו' בודאי הנה דכל שאצלנו ספק אף דקמי שמיא גלי' שאינו מצו' מ"מ הוי מצו' גמורה כעין דברי הר"ן ספ"ק דקדושין גבי ס' ערלה עיי"ש א"כ ל"ח תרתי דסתרי דשניהם ס' מצו' הם ומספק יוצא יד"ח שניהם, וכזה ממש כ' בס' ש"ש ש"א פרק (י"ז) לענין שכ' התוס' דלא גמרי' מסוטה רק דבר שאפשר להיות ומש"ה אין מטהרין שניהם דמ"מ אפשר לטמאות שניהם מס' דזה אפשר להיות עיי"ש ולא דמי להא דר"ן פסחים (ק"ח) דשם אם נפטרנו מהסיבה בכל ד' כוסות מצד סד"ר לקולא אא"ל שקיים מצות היסיבה דסו"ס לא היסב כלל ובודאי לא קיים מצו' דרבנן משא"כ כאן שעשה מצו' מספק חשיב קיום מצו' בודאי מצד סד"ר להקל וכדברי המג"א הנ"ל ותוס' מנחות (ס"ו)

ועתה נבא לנ"ד כיון דקימ"ל א' מד"ת וב' מד"ס א"כ ל"ש לומר דאם נפטרנו מתש"ת תר"ת מסד"ר להקל גם מתשר"ת נפטרנו מטעם זה דסד"ר להקל וא"כ ביטל בודאי מצו' דרבנן ז"א דהא עכ"פ צריך לתקוע פ"א תשר"ת תש"ת תר"ת כדי לצי"ח כל הספיקות בסדר א' של תורה עכ"פ וכיון דתוקע פ"א תשר"ת תש"ת תר"ת שוב יוצא יד"ח גם ידי תקיעות השתים מד"ס, דלגבי ד"ס חשיב כ"א בפ"ע קיום מצו' מצד סד"ר, וחשיב מד"ס כג' תר"ת דכ"א ס' תר"ת הוא ומצד סד"ר להקל חשיב כודאי תר"ת א"כ ממנ"פ יוצא יד"ח, ידי דאורייתא יוצא ממנ"פ בא' מאלו השלשה דמדאורייתא בחד סגי, ויד"ח דרבנן יוצא יד"ח בכל הג' דכ"א חשיב כודאי מצו' מדרבנן והוי כג' תר"ת ושפיר דמי ודו"ק

ויש להוסיף נופך לזה לפמש"כ הב"י או"ח (סי' מ"ו) בשם הרא"ה דמי שמתפלל תוך זמן ק"ש אין ראוי לומר ק"ש בבוקר אצל אתה הוא דמוטב יותר לומר ק"ש דאורייתא על סדר ברכות ואם יאמר בבוקר לא יהי' ק"ש דאורייתא על הדר ברכות דכבר יצא מדאורייתא עיי"ש והכ"נ דחז"ל תקנו לתקוע על סדר ברכות נכון יותר לתקוע תקיעות של תורה על סדר ברכות וכיון דהמנהג דילן סובר כמ"ד א' מד"ת ושנים מד"ס כמ"ש התוס' וא"כ אם יתקע על מלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת ויצא בודאי יד"ח תקיעות של תורה שוב לא יהי' לזכרונות שופרות תקיעות דאורייתא, ע"כ בכוונה הנהיגו ותיקין לתקוע תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות וא"כ כ"א מאלו הוא מוכרח מה"ת מצד ספד"א מה"ת לחומרא דהוי כודאי חיוב כמ"ש בשו"ת הר"ן (סי' נ"א) ושפיר יש בין למלכיות בין לזכרונות בין לשופרות תקיעות דאורייתא על סדר ברכות, ואפילו להרמב"ם דס"ל בכל הספיקות של תורה דמה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא כאן מודה דמה"ת לחומרא דאם תיזיל בכולן לקולא ודאי יבטל מצו' דאורייתא ומאי חזית ע"כ כאן ספד"א מה"ת לחומרא דומה לדברי הר"ן פסחים (ק"ח.) גבי היסבת ד' כוסות ור"ן פ"ק דמגלה גבי עיירות המסופקות, דהיכא דסתרי אהדדי לא אמרי' ספד"ר לקולא, והכ"נ לענין ספד"א לרמב"ם דמה"ת לקולא היכא דסתרי אהדדי מה"ת לחומרא, וכן מצאתי להפר"ת (סי' ק"י) בכללי ס"ס (אות ז') דהיכא דסתרי אהדדי ל"א ספד"א מה"ת לקולא עיי"ש וא"ש והוא כפתור ופרח בסייעתא דשמיא

עוד י"ל בפשיטות דהנה רש"י כ' לקמן (ל"ד.) למ"ד א' מד"ת וב' מד"ס דהטעם שהוסיפו חז"ל ב' סדרים כדי להשוות התקיעות א' למלכיות וא' לזכרונות וא' לשופרות וכ"כ במשנה דסדר תקיעות, משמע דלולא זאת הי' מסתפקים בסדר א' של תורה, רק כדי שיהי' גם לזכרונות שופרות תקיעות הוסיפו ב' סדרים, והנה לקמן (ל"ד:) דספק דאורייתא עדיף מודאי דרבנן עיי"ש וא"כ בתר דתקין ר' אבהו תשר"ת תש"ת תר"ת מצד ספד"א, שוב אי"צ להוסיף סדרים אחרים, כיון דיש ג' סדרים למלכיות זכרונות שופרות שזה מחוייב מצד ספד"א די בכך, ואי"צ להוסיף תקיעות דרבנן כיון דהני עדיפי שהם ספד"א ודו"ק

)** ונלע"ד ליישב המנהג ואקדים דברי הגמ' ר"ה (ט"ז.) אר"י למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן פירש"י שיראו שמחבבין את המצוות והנה בתוס' (ל"ג:) סוד"ה שיעור תרועה כתבו וז"ל וא"ת אהנך דישיבה היכי נפיק הא תני' בסיף פרקין פקיעות וברכות של ר"ה ויוה"כ מעכבין זא"ז אלמא בעידן צלותא בעי' למעבד לאו פירכא הוא דאע"ג דמשמע מתוך פירוש הקונטרס דאם בירך ולא תקע או תקע ולא בירך אאל"כ דהא תני' לקמן ב' עיירות בא' תוקעין ובא' מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין ותנן מי שבירך ואח"כ נזדמן לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא וכו' שהתקיעות מעכבות זא"ז והברכות מעכבות זא"ז וכו' עיי"ש, ולכאו' אין מובן קו' התוס' דאיך נפיק בתקיעות מיושב דמנא להו דיוצא הא מפורש בגמ' דתוקעין רק לערבב את השטן וצ"ל דאזלי כאן בשיטת רש"י לעיל (ט"ז:) דעירבוב השטן משום שרואה ישראל מחבבין המצוות [ולעיל כ' בשם ירושלמי פי' אחר] וס"ל דאם לא נפיק