ארץ צבי (פרומר) א פג

מסיים בה הכי והערב נא וכו' ורה"מ אמר אשר בחר בנו וכו' הלכך נמרינהו לכלהו והני הואיל ונפיק מפומא דהני אמוראי ראוי לקיים כדברי כולם כעין דאמרינן פסחים (קי"ד:) הואיל ונפיק מפומא וכו' וכזה בסוכה (ל"ג ע"ב) ואפשר דאפי' חיוב דרבנן ליכא, וגם בעיקר דינו של מהרש"ח אף שכל האחרונים הסכימו לדבריו הנה ברמב"ן (שבת כ"ג.) הובא בגליוני הש"ס לברכות כ"א] כ' דס' בירך ברהמ"ז אינו חוזר הטוב ומטיב וכבר כ' הרמ"א חו"מ (סי' כ"ה ס"ב) כ"מ שדברי הראשונים כתובים על הספר והם מפורסמין והפוס' האחרונים חולקין עליהם וכו' הלכה כבתראי וכו' אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על הספר ונמצא אחרונים חולקין עליו א"צ לפסוק כדברי האחרונים דאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי ידעי הוי הדרי בהו עכ"ל וכיון דהמהרש"א והמג"א לא הזכירו דברי הרמב"ן משמע שלא ראו דבריו ז"ל ואלו הי' רואים דבריו אולי הוי הדרי בהו ע"כ למעשה צריך עוד להתיישב בדבר אם לסמוך ע"ד מהרש"ח הנ"ל וכש"כ שאין לדמות מלתא למלתא ולהתיר גם בס' בירך ברה"ת ולומר ג' ברכות

ולכאו' עלה ע"ד דברה"ת עדיף אפי' לרמב"ן דס"ל דלא יברך הטומ"ט בבה"ת מודה, די"ל כמ"ש המהרי"ל והשל"ה לענין מצה דאע"ג דסגי בכזית מ"מ כל מה שאוכל בכלל המצו' ומקיים המ"ע דאורייתא ובעי' הסיבה ה"נ לענין בה"ת אע"ג דסגי ברכה אחת מ"מ כל מה שמברך בכלל ברה"ת הוא ומקיים מ"ע דאורייתא וכן בברכת הטומ"ט וכמו בנוסח בהמ"ז עצמו דסגי מה"ת בברכה א' מעין ג' כמ"ש הב"י (סי' קצ"א) והרב ז"ל בש"ע (סי' קס"ח ס"ח) ומ"מ אם מחלקן לג' ברכות כלם הם דאורייתא כמו כן בענין ברכה הנוספת, ולפי"ז דכמו דאמרינן שבת (קל"ג) לענין ציצין שאין מעכבין את המילה דאם לא פירש דוחה שבת ואם פירשו אין דוחה שבת ה"נ כ"ז שלא פי' דוחה שוב איסור לא תשא וא"כ שפיר כתבו האחרונים בספק בירך לברך כל השלש ברכות התורה, ושאני ברכת המזון דאחר בונה ירושלים עונין אמן על ברכת עצמו להורות שכבר סיים ברכות דאורייתא ועניית אמן לכוונה זו הוי כפירש ושוב לא חשיב אחד עם המצו' על כן אינו דוחה ספק לא תשא ועל כן כתב הרמב"ן בספק בירך ברכת המזון לא יברך הטוב ומטיב מה שאין כן בברכת התורה שאינו עונה אמן הוי כלא פירש, ותו דכל זמן שלא אמר הפסוקים שאחר ברכת התורה אסור להפסיק לכמה פוסקים דגם אחר ברכת התורה צריך ללמוד על אתר כמו באהבה רבה וכיון דאסור להפסיק חשיב שעדיין לא נגמרו הברכות עד שיאמר הפסוקים ושפיר הוי כלא פירש דחוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין ודוחה שבת, הכא נמי דותה ספק לא תשא והיא סברא ישרה ומוחוורת בסייעתא דשמיא, מכל מקום הואיל ונפיק מפומא דהגאון רבן של כל בני הגולה השאגת ארי' זכרונו לברכה שלא יברך רק ברכה אחת וגם סוף דבר יהי' שיברך כל הברכות אחר שינה או ישמע מאחר ולשיטה מקובצת ברכות (ט"ו.) יוצא ידי חובתו למפרע וחשיב כאלו ברך כל הברכות עתה ע"כ מהיות טוב אל תקרי רע ולא יברך עתה רק ברכת אשר בחר בנו

ומתוך הדברים האמורים אתה למד טוב טעם למ"ש לעיל דיותר טוב שיבא אחר ויוציאנו משיברך בעצמו דאפשר דהא דהתירו חז"ל לברך ג' ברכות התורה אע"ג דמעיקר הדין סגי באחת [כמש"ל דאפשר דאפילו מדרבנן סגי בא'] היינו משום דלא פירש והוי כציצין שאין מעכבין דכ"ז שלא פירש חוזר עליהן משא"כ בנ"ד שאומר הפסוקים אחר ברכה אחת ועושה הפסק גדול בנתיים אין לך פירש גדול מזה ושוב לא יוכל לברך אח"כ שאר הברכות וע"כ נכון מאד יותר שישמע הברכות מאחר משיברך בעצמו, וגם מה"ט כתבתי שיכוון שלא יפטור עד שישמע הברכות מאחר וגם דקדקתי בדבריי שישמע כל הג' ברכות מאחר ואף דכבר בירך אשר בחר בנו והיינו משום דאפשר דאחר שכבר יצא יד"ח ברכה א' שוב אין שום מצו' בשמיעתו שאר הברכות כדעת הרמב"ם דאפי' בחול אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין והיינו משום דאחר שפי' אין כאן מצו' ולאו מצו' נינהו כלל כמו"ש השאג"א (סי' נו"ן) וע"כ נכון שיכוון שאם יבא אחר ויוציאנו לא תפטרנו ברכה זו רק עד אז ותנאי זה מהני כמבואר במג"א (סי' תצ"ד) וא"כ שפיר יוצא עתה יד"ח כל הג' ברכות יחד, ולכאו' נכון לעשות כן גם כשדעתו לברך בעצמו אחר שינה שיכוון שלא תפטרנו הברכה עד אחר שינה ואח"כ יברך ג' ברכות אך כיון דבמג"א (סי' תרל"ט) מבואר להיפך ממש"כ (סי' תצ"ד) י"ל דאין לסמוך ע"ז למעשה להתיר ס' ברכה וע"כ אין לכוון כן רק אם יוציאנו אחר

ובעיקר סתירת המג"א הנ"ל אם שייך לברך ולהתנות שלא תפטרנו הברכה רק עד שעה זו, וכעי"ז פליגי הפר"ח והתב"ש (סי' יו"ד טי"ת) במי שיש לפניו כמה פירות לאכול או כמה עופות לשחוט ומברך ברכה ע"מ שלא תפטור רק חציין אבל יודע ברור שישחוט ויאכל גם השאר עיי"ש לענ"ד ראי' דמהני תנאי ממש"כ הפוסקי' דלצורך סעודה ג' על ש"ק מותר לחלק הסעודה לב' ולברך בהמ"ז בנתיים וק' הא דבהמ"ז מצריך אח"כ ברכה אחרת הכא רק מצד היסח הדעת דמיכלי וברוכי בהדי הדדי א"א כדאי' בפ' כיסוי הדם וגדולה מזו כ' המג"א (סי' ) דמי שבירך בורא נפשות בטעות ואח"כ נזכר שהי' לו עוד פירות לאכול מותר לאכלן בלי ברכה ואע"ג דודאי אם לא ירצה לאכול עוד יוצא יד"ח בברכת בורא נפשות שברך בטעות וכן אם לא יאכל אח"כ רק חצי זית שאין בו שיעור ברכה אחרונה ג"כ א"צ לברך אחריו [אף דבצירוף מה שאכל קודם בו"נ יש בו הרבה יותר מכשיעור] משום דכבר יצא יד"ח בבו"נ ומ"מ כיון שאין בו היסה"ד אינו נזקק לברכה אחרת ואי נימא דאפי' אם מתנה בתחילת ברכתו שלא יפטור רק פרי אחת ולא יותר לא מהני משום דיודע נאמנה שסופו לאכלן כלן א"כ גם במברך ברהמ"ז ויודע בעצמו שיאכל עוד ל"ח הסה"ד וסופו כתחלתו, וע"כ דגם מעיקרא מועיל תנאי ואכל ה"ה אח"כ יכול להתנות שהברכה לא תפטרנו רק עד כאן ובהמ"ז חשיב סילוק סעודה כתוס' פ' כיסוי הדם והר"ז כמפרש שלא תפטרנו הברכה יותר וכ"כ המג"א והרב ז"ל (סי' ק"צ ס"ז) דאם ברך במתכוון אע"פ שדעתו לשתות עוד א"צ ברכה אחרונה: סימן כ. דבר המנהג לומר בבוקר אחר ברה"ת ברכת כהנים

נלע"ד טעם המנהג לומר בבוקר אחר ברה"ת פ' של ברכת כהנים דוקא משום דברה"ת פוטרת תורה שבכתב ותורה שבע"פ וגמ' כדאי' ברכות (י"א:) למקרא ולמשנה ולגמ' צריך לברך, ועיקר מצות תורה שבכתב לקרותה מתוך הכתב דהיינו מתוך ס"ת כשר כמ"ש תוס' (קט"ו.) וע' שו"ע או"ח (סי' של"ד)] דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרן ע"פ ונכללין בזה ב' דברים א' איסור לקרו' בע"פ, הב' שלילת קיום המצו' דת"ת כשהוא בע"פ ואף למ"ד בעלמא דאדם יי"ח במהב"ע היי"ד במקום דהלאו לא נאמר אצל המצו' ומשכחת לה למצו' בלא עבירה ועבירה