ארץ צבי (פרומר) א פב

ונלע"ד סעד לזה דהנה המרדכי כ' דבשבת מותר ללבוש בגד בלא ציצית דהרי לא כתי' אל תלבש בגד בלא ציצית אך מ"ע לעשות ציצית ובשבת הרי אינו יכול לעשות ציצית ועצם הלבישה היתר ולכאו' ק' ע"ז מריש ביצה השוחט ביו"ט לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן מבעו"י שיוכל לכסות וק"ל אטו כתי' אל תשחוט בלא כיסוי אך כתי' מ"ע וכסהו בעפר וכשא"י לכסות השחיטה עצמה היתר הוא ולמה א"כ לא ישחוט כשאין לו עפר לכסות. עו"ק מפ"ק דתרומות והובא ברכות (ט"ו.) החרש לא יתרום מפני שא"י לברך וק' ג"כ אטו אמרו חז"ל אסור לעשות מצו' בלא ברכה הרי לא אמרו רק כל המצות מברך עליהן וחרש שא"י לברך יהי' מותר לו לקיים המצו' בלי ברכה. ותירצתי דאף דאין איסור בשחיטה בלא כיסוי ובמצו' בלא ברכה מ"מ כיון דמ"ע לכסות ולברך אסור לגרום ביטול המצו' וע"כ דוקא בציצית בשבת דאפי' לא נתיר לו ללבוש הבגד בלא ציצית מ"מ לא יוכל לקיים מצות ציצית היום בבגד זה וכיון דסו"ס לא תתקיים המצו' דציצית שפיר מתירין לו הלבישה מטעם שכ' המרדכי דהלבישה גופה אין בה איסור משא"כ בהא דריש ביצה דאם נאסור לו השחיטה ביו"ט ישחוט בחול ויכסה שפיר אסור לו לשחוט ביו"ט משום ביטול מצות כיסוי וכן בהא דברכות (ט"ו.) אם לא נתיר לו לחרש לתרום יתרום אחר ויברך אסור לחרש לתרום משום ביטול המצו'. וה"ה לענין מעשר בהמה דלא כתי' אל תאכל בלא הפרשה אין האכילה בעצמה איסור רק הביטול מצו' דמעשר וכיון שאין האכילה איסור בעצם רק מצד הפסד המצו' וא"כ כשנשאר עוד טלאים שמחוייב לצרפן לגורן אחר ולקיים מצות מעשר וכיון דסו"ס תתקיים המצו' ולא תופסד לית לן בה באכילת טלאים הראשונים וו"ב בס"ד. שוב מצאתי כעין סברא זו בראב"ד פ"ת מה' ברכות הי"ב בסופו דוק ותשכח [אך שכ' זה אפי' לענין ברה"נ. ואף דשם אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה י"ל דס"ל דכל האיסור נצמח מן המצו' לברך. ואם ליכא מצו' ממילא ליכא איסור ג"כ וכעי"ז מצינו איסור טבל איסורו רק משום מצות הפרשה והיכא דליכא מצו' גם איסור ליכא כמבואר בכורות י"ב:] והרי זה בא ללמד ונמצא למד דכמו במעש"ב אף דמצו' על אותן עשרה טלאים מ"מ מותר לאכול מקצתן כיון דסו"ס תתקיים המצו' במקצת הנשאר לית לן בה וה"נ לענין ברכת ציצית וברכת סוכה מותר לקיים המצו' בלא ברכה על סמך לברך אח"כ בטרם יגמור המצו' כיון דלא אמרו אסור לעשות מצו' בלא ברכה אך דמצו' לברך ואין איסור רק משום ביטול מצו' וכיון דסו"ס תתקיים מצות הברכה בטרם יוגמר ולא תופסד המצו' ש"ד כנלע"ד נכון בס"ד

ויש להעיר בעירובין (ל"ב:) דאין מערבין במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומפרש בגמ' דמיירי בנטלה ממנה ת"מ ולא נטלה ממנה ת"ג ובדאדגן ע"ש ומבואר שם בתוד"ה מה ראית דאפי' לא ראה פני בית כל דאדגן הוי בכלל זה וע' תוס' שבת קכ"ז: וק' למ"ש פנ"י ביצה (י"ג.) דטבל שלא ראה פני בית אף שנתמרח אינו טבל רק דאיכא מצו' הפרשה ע"ש ולהנ"ל היכא דל"ה טבל אף דאיכא מצות הפרשה מותר לאוכלו כל שמשייר ממנו מעט וא"כ יועיל העירוב דהרי ראוי לאוכלו וישייר מקצת אך ב' תשובות בדבר א' י"ל דאיכא שיעור ב' סעודות בצמצום, ועוד דשם מיירי דאחר הפרשת תמ"ע ראה פני בית וכיון דנתחייב בת"ג מעיקרא חל אח"כ שם טבל עלה ג"כ וז"פ

האמנם כי בתשו' אחי הט"ז (בסי' כ"ה) הנ"ל מבואר דאפי' לענין ברכת המוציא אם שכח ואכל ולא בירך ומברך אח"כ ואוכל פוטר למפרע [וכן דעת ראב"ד פ"ח מה' ברכות הי"ב וכ"נ דעת הכלבו שהביא ב"י סי' קס"ז ע"ש] כבר כתבתי לעיל דאפשר גם בברה"נ ליכא איסור להנות רק מצד המצו' וכשפטור מן המצו' גם איסור ליכא וכיון שבררנו מן הש"ס ברכות (כ':) דעכ"פ ליכא חיוב דאורייתא לברך ברכה"ת לפני ק"ש ולגבי דרבנן שפיר יש לסמוך על כל הלין טעמי. ומי שנזהר שלא לברך קודם טבילה לקריו שפיר יש לקרות ק"ש ולברך אחר הטבילה וכן בספק בירך או ניעור בלילה

אך נלע"ד דאם אפשר למהר הטבילה שיהי' עכ"פ קודם שעה 9 אף שכבר עבר רבע היום לפי שעות זמניות מ"מ ימהר יחיש לברך ברה"ת ולקרות ק"ש עוד הפעם דכמה שיטות דק"ש זמנו לעולם עד ג' שעות ביום ושמעתי מפי ת"ח ששמע מפה קדוש הגה"ק מסאנדז שמקובל בשם הרה"ק מלובלין זצללה"ה במי שחלוש יכול לסמוך ע"ז, לכתחילה הנה דס"ל עיקר הלכה כדיעה זו

יש לחדש עוד דכשניעור בלילה אפי' נימא דצריך לברך כיון דאז צריך לברך ביום הרי דינו ככל המצות שמצוותן ביום במגילה (כ':) דלכתחילה מצו' להמתין עד הנץ החמה ממילא נשאר כח ברה"ת של אתמול עד נה"ח וע"כ נכון לקרות ק"ש קודם נה"ח ואע"ג דבדיעבד אם עשה המצו' מעלות השחר כשר כדאי' במגלה שם וכן בברכת התורה מסתמא כן מ"מ כיון דלכתחילה צריך להמתין עד נץ החמה נשאר כח ברכת התורה עדיין

ויותר נכון לברך ברה"ת ע"י הרהור דמפורש בגמ' דהרהור מותר בבע"ק. ויי"ח לדעת רמב"ם ואו"ז דס"ל להלכה הרהור כדיבור. ויכוון בפי' שלא תפטרנו הברכה רק על ק"ש זו. ואחר טבילה יברך עוד הפעם בדיבור ממש ויש בזה כמה ספיקות שיוכל לברך עוד הפעם. א' מצד התנאי כמבואר במג"א סי' תצ"ד. ב' דילמא הרהור לאו כדיבור כדעת רוב פוסקים. ג' י"ל אע"ג דהרהכ"ד מ"מ דיבור ממש חשיב יותר הידור מצו' כתוס' ברכות כ': לענין שומע כעונה וא"כ אפשר דמותר לברך עוד הפעם בדיבור כעין מנחות ס"ד. דאם שחט כחושה אומרים לו הביא שמינה לכתחילה ושחוט וכמ"ש ברכ"י סי' ער"ב דאחר שקידש על יין מגולה מותר לקדש עוד הפעם כדי לקיים הידור מצו' וגם זה עצה נכונה. ואם ניעור כל הלילה כבר פ' המג"א סי' תצ"ד דלכתחלה נכון לשמוע ברה"ת מאחר אמנם כשאין אחר להוציא יברך בעצמו ואף שיש חולקין מ"מ ברה"ת דאורייתא. וראיתי במ"ב סי' מ"ב סקכ"ה הביא פלוגתא בניעור כל הלילה אם לברך ברה"ת וסיים וס' ברכות להקל וצ"ע דהא ברה"ת דאורי' ודומה לס' ברך בהמ"ז דצריך לחזור כדאי' בסי' קפ"ד וכ"ה בירושלמי רפ"ק דברכות. אך זאת נראה דאם ירצה לברך בעצמו יברך רק ברכה אחת מג' ברה"ת וטוב יותר לבחור ברכת אשר בחר בנו מכה"ע ונתן לנו א"ת שהוא המעולה שבברכות ואח"כ אחר שינה או כשיבא אחר להוציאו יברך ב' ברכות אקב"ו לפסוק בד"ת והערב נא [ולדיעה אחת זהו ברכה א' כידוע] או אחר יוציאנו בכל הג' ברכות יחד ויותר טוב להדר שיוציאנו אחר משיברך בעצמו אחר שינה ואף דלכאו' אם ישן אח"כ שינת קבע ממ"נ מותר לו לברך בין למ"ד לילה גורם בין למ"ד שינה גורם יתבאר לקמן שז"א גם נכון לכוון בפירוש שלא תפטרנו הברכה עד שיבא אחר ויוציאנו ולפנינו יתבאר טעם לכ"ז בס"ד

וכ"כ השאג"א דס' ברך ברה"ת יברך רק ברכה א' אשר בחר בנו שהוא המעולה שבברכות ולא יותר דמה"ת סגי בברכה א'. ואף דלכאו' מבואר במג"א (סי' קפ"ד) להיפוך שכ' בשם מהרש"ח דס' ברך בהמ"ז חוזר גם ברכת הטוב ומטיב אף שהוא דרבנן שלא יהי' זלזול להדרבנן, יש לחלק דהתם חיוב גמור דרבנן לברך הטומ"ט ואם לא יברך עבריין הוא משא"כ לענין ג' ברכות התורה משמע בברכות (י"א:) דמעיקר הדין סגי בברכה אחת דגרסינן התם מאי מברך אר"י א"ש אקב"ו לעסוק בד"ת ור"י