ארץ צבי (פרומר) א פא

וא"כ בנ"ד שאין כוונתו לתורה א"צ ברכה"ת ותו דאין זה ענין לתוס' הרא"ש הנ"ל דכיון דאין דנין על חלק תורה שבק"ש רק על חלק המצו' שבה הוי כבהמ"צ דרבנן שאין הברכה מעכבת

אמנם בחי' לבכורות (כ"ט.) כתבתי וז"ל במשנה הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש כו' משמע דבכל המצוות אסור ליקח שכר וכ"מ בפ"ב דב"מ לענין השבת אבדה וק"ל דהא קרא דמה אני בחנם בתורה כ' ראה למדתי וגו' למצו' מנלן וא"ל דילפינן מצו' מתורה דא"כ למה קיי"ל ברכה"ת דאורייתא כמ"ש רמב"ן בסהמ"צ ואלו ברכהמ"צ דרבנן כברכות (ט"ו:) ובשערי הקדושה להרח"ו ז"ל ראיתי חידוש שחשב ברכת הנהנין בין מ"ע של תורה וברכהמ"צ בין מצוות מד"ס] וק' נילף מצו' מתורה, ולולא דמסתפינא נלע"ד לחדש דלעולם מצוות טעונות ברכה מה"ת דילפינן מתורה והא דבהמ"צ דרבנן הוא משום דכבר בירך ברה"ת וכמו דילפינן מצו' מתורה משום דהוי ד"א עם תורה ה"נ נפטרת בברה"ת מהאי טעמא גופא, וכיון דלענין ת"ת לא איכפת לן נמלך והיסח הדעת כמ"ש תוס' ברכות (י"א) וב"י (סי' מ"ו) א"כ נשאר כח התורה כל היום ממילא פוטרת מדאורייתא כל המצוות שעושה כיון דהברכה עדיין בעולם לגבי ת"ת ולא נפסקה עדיין ויצמח מזה דין חדש דמי שעושה מצו' קודם ברה"ת אז ברהמ"צ ג"כ דאורייתא, ובזה י"ל דברי הספרי הובא ברש"י פ' תבא ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר והק' הרא"מ דהא ברכת המצות דרבנן ולהנ"ל א"ש דקאי על ברה"ת דכיון דברה"ת פוטרת כל המצות וגם מצו' הפר"מ שפיר שייך להתוודות ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר

ולפי"ז בנ"ד שעדיין לא בירך ברה"ת גם ברהמ"צ דאורייתא ושוב הברכה מעכבת גם את חלק המצוה אשר בק"ש, אך יש להביא ראי' דעכ"פ מה"ת א"צ לברך בה"ת על ק"ש שקורא לצאת יד"ח מברכות (כ':) בע"ק מהרהר בלבו ק"ש ואינו מברך לא לפני' ולא לאחרי' ומבואר בש"ס משום דק"ש דאורייתא התירו לו להרהר אבל לא ברכות דרבנן והשתא קשה א"כ יברך נמי ברה"ת שהוא דאורייתא קודם ק"ש ואף דקיי"ל בש"ע (סי' מ"ז) דמהרהר בד"ת א"צ לברך אבל ק' דבגמ' שם גרסינן אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי דאי ס"ד לאו כדיבור דמי למה מהרהר ופריך ואלא מה כדיבור דמי יוציא בשפתיו וכו' והשתא קשה טובא אם נימא בק"ש שקורא לצאת יד"ח בעי ברה"ת מה"ת והא דבע"ק פטור משום שאינו קורא בפיו א"כ מה פריך יוציא בשפתיו הא כשיוציא בשפתיו יתחייב לברך ברה"ת וכשמהרהר בלבו מרויח שא"צ לברך ברה"ת, והנה ראיתי בשאגת ארי' (סי' כ"ה) שכתב לתרץ דעת הרמב"ם דבה"ת דרבנן וכ' שלמד מסוגיא זו דבע"ק קורא ק"ש ואינו מברך ברה"ת [וכ"כ הצל"ח בברכות (כ"א.) לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל] אלא שדחה אח"כ דעל הרהור בד"ת א"צ לברך ואני בעניי סלקתי כבר דיחוי זה מדפרכינן יוציא בשפתיו והוא לכאו' קושיא עצומה לדעת הרמב"ן ז"ל דברכת התורה מה"ת וע"כ דכשקורא ק"ש לצי"ח עכ"פ אין בו חיוב מה"ת, ומזה ראי' למנהג שהביא הרמ"א (סי' מ"ז ס"ט) לומר פסוקי רחמים קודם ברה"ת דכיון שא"א אלא דרך תחנונים א"צ ברה"ת ואיך שיהי' פלטינן מדברי תוס' הרא"ש הנ"ל דברכה דאורייתא מעכבת המצו', והנה באבודרהם בסדר שחרית של חול ופירושה (דף כ"ד.) וז"ל והטעם שאין מברכין ברוך אקב"ו על ק"ש כמו בשאר מצות מפני שעדיין הברכות כלן הוא לקבל עומ"ש עלינו כדאמרינן בפ' כיצד מברכין כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם הוא נחשב כמו מלכות כדאי' בר"ה [(ל"ב:) אחד זה מלכות] והרי הוא חשיב כברכה עכ"ל

ונלע"ד להוסיף נופך דענין כל ברכה קודם כל מצו' הוא משום דאנכי ולא יהי' לך הם שורש כל המצות כלן כדאי' בתקו"ז תיקון כ"ב וע"כ קודם כל מצו' מקבלים על עצמינו מחדש ב' מצות אלו אנכי ולא יהי' לך שהם שורש כל המצות אתה ד' אלקינו הוא קבלת המצוה דאנכי ד' אלקיך ומלך העולם הוא קבלת לא יהי' לך אלהים אחרים כי בר"ה שם (ל"ב:) אחד זה מלכות הנה דזה גדר מלכות שיהי' אחד לבד ואין לזרים אתו ע"כ בתיבת מלך העולם מרומז לא יהי' לך וכ"ז בשאר מצוות שהם רק ענפי המצוה של אנכי ולא יהי' לך צריך להזכיר השורש אמנם במצות ק"ש דעיקר המצו' לקבל ע"ע מצות אנכי ולא יהי' לך כמבואר ברמב"ן פ' יתרו וגם באבודרהם (דף כ"ה.) וכיון שזה עצמו הוא קבלת מצות אנכי ולא יהי' לך א"צ ברכה לפני' להזכיר שורש המצו' כי הוא עצמו הוא השורש

ונלע"ד עוד לפימ"ש בתשובת מהר"י הלוי שבט"ז או"ח (סי' כ"ה סק"ו) דאף שא"י לברך אחר המצוה מ"מ אם המצוה נמשכת פוטרת גם למפרע וכ"כ בשיטמ"ק ברכות (ט"ו.) ד"ה רב קרי ע"ש וכנלע"ד מוכרח מדברי הרא"ש פ' לולב וערבה שכ' דכל מה שאדם יושב ומטייל בסוכה א"צ ברכה דברכת אכילה פוטרתו הנה דפוטרת למפרע וכ"מ בש"ע או"ח (סי' ת' סעי' י') וא"כ בנ"ד כשישמע אח"כ הברכה מאחר תפטרנו למפרע וחשיב כאלו בירך ברה"ת גם על ק"ש שאומר עתה [ונלע"ד להוסיף לזה דהנה ברש"י בכורות (נ"ז ע"ב) ד"ה ג' גרנות דמותר לבהמה לאכול קודם מעשר דמצוה בעלמא לעשר בהמותיו ע"ש והרבה נתקשיתי בזה דאיך מותר לאכול ולבטל המצוה וא"ל דכוונת רש"י ז"ל דאין חיוב כלל לעשר בהמותיו רק מצוה של רשות והתורה משמיענו שאם קורא שם חל המעשר ז"א חדא דכל מוני המצות מנו זו למ"ע לעשר בהמותיו משמע דחיוב גמור הוא ותו דבש"ס בכורות (ל"א:) דאי בעי להפקיע עצמו מחיוב הקרבת מעשר בהמה שדי מומא בכולא בקרי' ותיפ"ל דאי בעי אינו מעשר כלל דלאו חיובא הוא כלל עו"ק מב"מ (ז':) הספקות נכנסין לדיר להתעשר וא"א ת"כ אין מוציאין מידו נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן וק' מה פוטר ממונו איכא דבידו שלא לעשר כלל עוד העירני ח"א דבת"כ פ' בחוקותי ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר קאי ת"ל עשירי קודש מלמד שמע"ב בעמוד ועשר קאי ר"ג אומר נאמר כאן אשר יעבור ונאמר להלן גבי בכור והעברת מה להלן בעמוד ועשה אף כאן בעמוד ועשה ר"ע אומר עשר תעשר בב' מעשרות הכמ"ד א' מעשר בהמה וא' מעשר דגן וכתי' תעשר מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשה קאי עכ"ל הנה מפורש דלכל התנאים מע"ב בעמוד ועשר קאי וע"כ כוונת רש"י דאינו טובל ואין עצם איסור באכילה בלא מעשר רק מצוה וס"ס קשה כיון דחיוב גמור ומ"ע לעשר בהמותיו איך מותר לאכול ולבטל המצוה ונתקשיתי בזה זמן כביר גם כתבתי להגאון מטארנא זצ"ל ובסי' קפ"ג מספרו נדחק בזה הרבה ואסיק בצ"ע, והנלע"ד לפי המבואר בש"ס בכורות (נ"ט. ודף ס'.) דמי שהי' לו י"ד או ט"ו טלאים צריך לצרף גם החמשה הנותרים לגורן אחר ומחויב לקנות עוד ה' ולצרפם לעשרה כיון שכבר הי' להם צירוף לעשרה וחל עליהם חיוב מעשר. ע"ש וכ"ש כשאין לו אלא יו"ד טלאים ואכל חמשה מהם דצריך לצרף השאר אל חמשה טלאים אחרים ולעשרן וע"כ מותר לו לאכול בלי עישור כל שמשאיר מהם א' או ב' כיון דסו"ס תתקיים מצות מעשר באותן הנותרים כי יהי' מחויב לצרפם עם עוד טלאים ולהשלימם לעשרה וסו"ס תתקיים המצות מעשר וזה המחוור: