ארץ צבי (פרומר) א עט

מצות ת"ת תלי בזה, וכבר נשתמשו הפוסקים בהא (דסי' מ"ז) להוכיח מינה דכתיבה כדיבור

אשר הק' על דברי שע"ת או"ח (סי' קפ"ה) בשם חרדים דלרוב פוסקים אם לא השמיע ברהמ"ז לאזניו לא יצא והקשית דמפורש ברכות (ט"ו:) להיפך אמר ר' יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה יצא ולא כדס"ד להיפוך דבשאר מצות ד"ה לא יצא עכ"ד הלא בתוס' שם במקומו ד"ה אבל כתבו דסוגי' דלעיל עמוד א' ס"ל דלא כר' יוסף וס"ל לרוב הפוסקים כסתם סוגי' דלעיל גם במגלה (י"ט:) כל הסוגי' רהיטא כסתם סוגי' דברכות (ט"ו עמוד א') הנ"ל ושם לא הובא כלל דברי ר' יוסף ודחו הפוסקים דברי ר"י נגד ב' סתמות דסוגיית הש"ס וסתם סוגי' היא רבינא ור"א שסידרו ש"ס בבלי ור' אשי ורבינא בתראי ורבים נינהו נגד ר' יוסף [גם הפוסקים קרו לה שיקול הדעת רהיטת סתמא דסוגית הש"ס, אך שם קאי במידי דפלוגתא וכאן במקומו אין חולק על ר"י אך י"ל כנ"ל] ומה שהק' מ"ש ברהמ"ז דנקיט ולמה לא נקיט שאר מצות בפרט ק"ש דשורש פלוגתתם בש"ס הוא בק"ש, י"ל דלרוב פוסקים פסוק שמע ישראל לבד דאורייתא וע"פ רובא דרובא פסוק שמע ישראל כ"א אומר בקול רם ע"כ אי"צ להזהיר ע"ז, משא"כ בהמ"ז ג' ברכות דאורייתא, וברה"ת לדעת רמב"ם הוא דרבנן, וקידוש שהוא לכו"ע מה"ת הרי הדרך להוציא ב"ב בקידוש וא"כ ממילא אומר בקול רם

שוב העירני חכם השואל הנ"ל דא"כ מ"ש המג"א דיי"ח בתפלה יד"ח קידוש ולשע"ת הנ"ל בתפלה בלחש כשאינו משמיע לאזניו לא יי"ח קידוש והוסיף דא"כ א"כ שחל להיות בשבת דליכא קידוש רק בתפלה יהי' הדין שצריך להשמיע לאזניו בשעת תפלה כדי לקיים מצות קידוש ויפה העיר ולפ"ז לזה"ק דמצות תפלה שלא ישמיע אפי' לאזניו אין עצה לקיים מצות קידוש בשבת שחל בו יוהכ"פ וצ"ע, וי"ל דיי"ח מן החזן שאומר מעין שבע ומסיים מקדש השבת ולפ"ז הי' להם לפוסקים להזהיר לכוון בשמיעה מהחזן לקיים בזה מצות קידוש והלכתא רבתי לשבתא כשחל ביוהכ"פ, אשר עמד בדברי ת"ת ברכות (י"א:) לחלק בין ציצית ותפילין לת"ת דבציצית ותפילין כשפשטן עברה מצוותן משא"כ בתורה, והק' דהתינח ציצית דאין מצוה אלא כשלבוש ד' כנפות ע"כ כשפשט עברה מצוותה משא"כ בתפילין דהחיוב כל היום עכ"ד, לע"ד כוונתו דבציצית ותפילין כשפשטן עשה מעשה לסלק המצוה ודומה לברהמ"ז דחשיב סילוק סעודה משא"כ בת"ת לא עשה מעשה רק שפסק מללמוד, וכ"ת כ' עפ"ד האחרוני' דתפילין אין חיוב כל היום וסגי במניחן פ"א עכ"ד, והנה בחי' הר"ן סנהדרין (פ"ז:) מבואר להדי' דחיוב דאוריי' להניח תפילין כל היום וכ"מ להדי' בתוס' שבועות (כ"ה:) ד"ה מי איתא, ולע"ד אפשר לומר דרך הכרעה דלעולם סגי בפ"א ביום מצד מקצת היום ככולו, מ"מ כשפשטן חשיב כעשה מעשה להיפוך וכזה ל"א מקצת היום ככולו כמבואר בכ"מ לענין שומרת יום דסגי בספירת מקצת יום שני משום מקצת היום ככולו מ"מ אם ראתה נפקע למפרע ענין מקצת יום ככולו וכן בתפלין כשעשה מעשה כדי לבטל המצוה מן הוא והלאה חשיב כאילו אירע ענין הפכיי להמצוה, וע"כ בזמננו דפושטין התפילין מחמת אונס שאין לנו גוף נקי ל"ח כלל ביטול מצוה מה"ת דכיון שלא ביטל את המצוה במזיד שוב יצא במקצת היום מצד מקצת היום ככולו, וכן בזמן הגמרא כשפשט התפילין באונס שוב אי"ח ללובשן מה"ת דזה ל"ח שנעשה ענין הפכיי אל המצוה רק בשלילה שלא הניחן רק מקצת הזמן וכל שלא קרה ענין הפכיי אל המצוה מועיל מקצת היום ככולו ואיכמ"ל יותר

ב) אשר הק' זה כביר בקטן שהגדיל יצטרך בערב לברך ברה"ת מחדש כי בבקר הי' קטן ואין דרבנן פוטר דאורייתא ואז השבתי דנפטר באהבת עולם של ערבית כמ"ש רבינו יונה דברכה זו מועיל לבה"ת כמו אהבה רבה הנה עתה עלה על דעתי הקלושה די"ל דתקנת חז"ל הי' דברה"ת של כל בוקר יפטור כל המעל"ע מערב עד ערב ופוטר עתה למפרע גם הלילה, וכעי"ז אי' בזה"ק פ' חיי (קל"ב:) דתפלת ערבית רשות משום דאתכללת ביממא, ואף דצריך עובר לעשייתן מ"מ כ' בשטמ"ק ברכות (ט"ו) ד"ה רב קרא דאם מברך על להבא מועיל הברכה גם לשעבר. וגדולה מזו מבואר בשו"ת אחי הט"ז שבט"ז או"ח (סי' כ"ה סק"ו) לענין ברכת המוציא דאם מברך על מה שיאכל מועיל גם למפרע על מה שאכל, וקו"ח בנ"ד דיש סברא לומר כן משום דלליא אתכלילת ביממא

וראי' לזה משיטת השל"ה שהובא במג"א (סי' תרל"ט סקי"ז) דאפי' מי שהוא כסדר בסוכה כל שבעת ימים צריך לברך בכל בוקר עיי"ש, והמג"א הק' עליו כיון דישן בסוכה למה יחשב לילה הפסק ומאז אמרתי דכיון דכתיב ז' ימים חשיב כל יום מצוה בפ"ע ודומה למ"ש הרי"ף לענין ד' כוסות דבעי' ד' ברכות כיון דכל חדא מצוה בפ"ע אח"כ שמעתי שכ"כ בס' השיב משה ולא אדע אם בנה יסודו על דברי הרי"ף הנ"ל כי אין לי ס' השיב משה, עוד י"ל דכל יום היא דבר בפ"ע כמ"ש בשע"ת (סי' תרנ"ב) לענין אין מעבירין עיי"ש ויש להביא סמוכין לזה מזה"ק ויצא (קנ"ד.) דכל יומא פעם א' אקרי ע"ש, וסו"ס קשה דהי' לו לברך בכל לילה בכניסת היום ולא בבוקר, וצ"ל דמצוה שהיא כל מעל"ע זמן ברכתו בבוקר ופוטר הלילה למפרע וככה י"ל בנ"ד

ואף שהמג"א חולק על השל"ה לע"ד ראי' מפורשת לדעת השל"ה מש"ס סיכה (מ"ה:) ד"א לולב יו"א סוכה ז' לברכה ובתוס' שם דאין לולב וסוכה שווין דלולב אינו מברך אלא פ"א ביום וסוכה כל אימת שנכנס בה מברך, וק' לכאו' טובא דא"כ איך אמרי' בגמרא סוכה שבעה ממנ"פ אם יושב כסדר ולא ילך כלל לחוץ הרי סגי פ"א בכל ימי החג כמ"ש מג"א ואם יצא ממנה אפי' כמה פעמים ביום מברך, וא"כ לא משכח"ל שבעה כלל דוקא, ולהשל"ה א"ש טובא דמיירי ביושב כסדר ומ"מ מברך ז', שו"ר מפורש כן ברש"י (מ"ו.) ד"ה כ"ז שמניחן דכל יום מימי הסכות חשוב כחולץ ומניח לענין תפילין עיי"ש דמפורש יוצא מפי רש"י ז"ל כמו שכתבנו, אך ק' למה מברך בכל יום בבקר הרי בירך בלילה הראשונה ויפטור כל המעל"ע דהיום הולך אחר הלילה ויברך רק בכל לילה דסכות וצ"ל דברכת לישב בסוכה של לילה הראשונה של חג אינו מן המנין מחמת דאז אין החיוב מצד תשבו כעין תדורו דאפי' בירדו גשמים חייב משום ט"ו ט"ו מחג המצות ומטעם זה איני פוטר יום המחרת בבקר כיון שהוא לגמרי סוג חיוב אחר, וע"כ בבקר צריך לברך שנית ומאז והלאה חושבנא שאפי' יושב כסדר צריך לברך בכל בקר

וסו"ס ש"מ דברכה שפוטר כל המעל"ע זמנה בבקר ופוטרת גם הלילה למפרע משום דלילה אתכלילת ביממא, וע"כ גם קטן שהגדיל יכול ללמוד בלילה על סמך ברה"ת שיברך בבקר, והנה בס"פ תפלת השחר טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החודש בלילה והק' דבאבני נזר או"ח (סי' ) דהא כשמקדשין בבקר מתקדש החודש למפרע כדאי' בירושלמי, ונלע"ד דהנה בזה"ק הנ"ל דתפילת ערבית רשות משום דאתכלילת ביממא, ומה דמ"מ קצת חיוב היא ובחנם אין לבטלה כמ"ש התוס' ברכות (כ"ו.) ושבת (ט':) היא משום דמ"מ יש ללילה גם מהות עצמי בלעדי היום דהרי חזינן כמה מצוות שנוהגות דוקא בלילה כמו ספירת העומר ומצה ומרור ועוד וע"כ יש חיוב מפאת מהות העצמי אשר