ארץ צבי (פרומר) א עב

שדרשו תעשה ולא מן העשוי, ונלע"ד ראי' לזה דוקשרתם דקרא לא קאי על הקשר של תפלין רק על ההידוק מתרגום אונקלס ואתחנן (ו' פסוק ט') על וכתבתם על מזוזו' ביתך ובשעריך תרגם ותכתבינון על מזוזיין ותקבעינון על סיפי ביתך הנה חלק הפסוק לב' דברים הכתיבה בפ"ע ואח"כ ותקבעינון על סיפי ביתך וכ"ה בש"ס מנחות (ל"ד.) וכתבתם כתיבה תמה והדר על המזוזות ואלו לענין תפלין שם בפסוק ח' וקשרתם לאות וגו' תרגם ותקטרינון לאות על ידך, וק' לר"ת דאי"צ לקשור בכל יום וכן קימ"ל להלכה ואי נימא דוקשרתם דקרא קאי על קשר של תפלין הו"ל נמי לחלק לב' דברים וחקטרינון והדר ותשוון לאות על ידך כי הם ב' ענינים חלוקים ופעולות חלוקות וע"כ דוקשרתם דקרא אהידוק קאי ושפיר כ' ותקטרינון לאות על ידך

עוד ראי' ברורה לזה ממנחות (ל"ז.) יליף הנחה בשמאל מדכתי' וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומדקשירה בימין הנחה בשמאל פירש"י דאי הנחה בימין שוב אין יכול לקושרן בימין, הנה מפורש דקשירה אהידוק על היד קאי ולא על עשיית הקשר [ועיי' תוס' מנחות (ל"ו) ד"ה משעת בזה] וכיון דלא מצינו בקרא כלל עשיית הקשר מהיכי תיתי לפסול בו תולמ"ה כיון דלא כתי' בי' תעשה כלל ותו מה חזית כנ"ל, ע"כ נלע"ד דאין בזה קפידא כלל בעשיית הקשר והנחת הפרשיות ואיזהו מהם שירצה יקדים

עוד ראי' לזה מרמ"א או"ח (סי' ל"ב סעיף נ"ב) שכ' ולא יעשה הקשרים אלא לאחר שעשה השין מתפלין ואח"כ יעשה הדלית ואח"כ היוד כסדר אותיות השם עכ"ל וגם זה אין מעכב בדיעבד כמ"ש האחרונים וכן בשו"ע הרב ז"ל שם (סעי' ע"ט) שכ' וטוב ליזהר להשלים השם כסדרו וכו'] וק' תיפ"ל דאם יעשה הקשר קודם שעשה השין הוי תולמ"ה דכ"ז שלא עשה השין הבתים פסולים דשין של תפלין הללמ"ס ואפי' בדיעבד מעכב כמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב סעיף מ"ב) וע"כ דאין בזה משום תולמ"ה הנלע"ד כתבתי

שוב הראוני בס' נחל אשכול על האשכול ה' תפלין שהעלה בנידן דידן דבדיעבד כשר, וכך יש להורות דלכתחלה אין לעשות כן ובדיעבד כשר: סימן יד

ע"ד התפלין שראש אות למד נכנס באות ריש שלמעלה בשיטה שעלי' ונשתנה צורת האות, וח"א רצה להכשיר משום דלכתחילה צריך היוד של ההא להיות דוקא בסופה [וכאן אין ראש הלמד נכנס לסוף ההא רק לחצי השמאלי] אני נסתפקתי בזה זה כביר בפסול שתלוי בשיעור הכשר אם בעינן שיהי' שיעורו כן להכשיר באופן לכתחילה או סגי בדיעבד וה"ר מיו"ד (סי' כ"ג) בטוש"ע בשם רמב"ם דשיעור שהי' כדי שחיטת רוב סימנים לא כלן, ואע"ג דלכתחלה בעי' כל הסימנין כר"פ השוחט והכס"מ פ"א מה"ש דלרמב"ם לכתחילה זה דאורייתא הוא, הנה דפסול התלוי בשיעור הכשר שכנגדו סגי בשיעור הכשר של דיעבד [עוד קצת ראי' מראש השנה (כ"ח:) דלמ"ד מצ"כ גם לעבור בעי כוונה ולמ"ד איצ"כ גם לעבור על בל תוסיף עובר בלא כוונה, ורבינו יונה רפ"ק דברכות דאפי' למ"ד מצאצ"כ לכתחילה בעי כוונה וכ"כ המאירי בהקדמה למס' נדרים, וידוע דברי חרדים דיש בזה עשה דלעבדו בכל לבבכם, הנה דעבירת בל תוסיף התלוי במצו' שכנגדה סגי כשיוצא המצו' בדיעבד ולא צריך לענין בל תוסיף שיהי' באופן שיקיים המצו' לכתחילה] אך ראיות כאלה אין לבנות עליהם הלכה, אך בנ"ד יש לה". ממקומה מסי' (ל"ב סכ"ה) דאם אות א' חלוקה לב' אותיות כגון צדי' שכ' יוד נון או שין שכ' עיין יוד וכו' ואחר שכ' לפניו חזר ותקנם חשיב שלא כסדרן וכו' אבל אם מקצת היודין שעל האלפין ושינין ועיינין לא היו נוגעין בגוף האות אע"פ שכ' לפניהם ל"ח שלא כסדרן (משום דאין נעשין ב' אותיות ואע"ג דהיוד נעשה אות לעצמה מ"מ כיון שאין נעשה ב' אותיות יכירו הכל שאין זה אלא אלף או שין או עיין] א"כ הא דפסול ברישא משום שנעשה ב' אותיות והנה צורת אות יוד כ' הב"י (סי' ל"ו) דבעי' שיהי' ראשה ופני' שוין ואילו היוד שע"ג הצדיק כ' דצריך שיהי' פני' נוטה קצת כלפי מעלה א"כ היוד שנפרדת מן הצדי' אינה כשרה לכתחילה ומ"מ פוסלת משום שנראית ב' אותיות ה"נ בנ"ד אף שהא כזו אינה כשרה לכתחילה רק בדיעבד מ"מ נפסל האות משום שנראה כהא, ואם ירצה לחלק דשא"ה דאף שאין היוד כשר מ"מ אצל העולם נראית כב' אותיות דהעולם אין יודעין ההלכה על בוריי' וסו"ס נראה בעיניהם כמו יוד א"כ גם בנ"ד נימא הכי דסו"ס נראית כהא, וזה עיקר החילוק שכ' הפוסקים דאם ראש למד נכנס לתוך חלל הא כשר לדעת המג"א ודעימי' ואלו בנכנס לאות ד' או ריש פסול משום דבנכנס לאות ה' לא יחלו אותה באות אחר וממילא ידעו שבע"כ אינה אלא הא, משא"כ בנכנס לתוך חלל ריש יסברו שהוא הא, וא"כ אין נפ"מ אם כשר או פסול סו"ס העולם ידמו שהוא הא, אך בקסת הסופר ושנות חיים משמע דאם הי' הא פסולה באופן כזה לא הי' נפסל דזה ל"ח שנעשה ממנה אות הא וא"כ גם לעיל (ל"ב סכ"ה) הנ"ל היכא דפסול באופן כזה לא נחשב שנעשה ב' אותיות וביותר יובן זה עפמ"ש באבני נזר או"ח (סי' ג' סקט"ו) עיי"ש, ומ"מ צדי' שכ' יוד עיין פסול הנה דאפי' יש לה שם יוד בדיעבד ג"כ סגי ליפסל מטע"ז וה"ה בנ"ד, ולכאו' יש להעמיד דבריו עפ"מ שכתבתי זה כביר בחי' להוכיח מש"ס סנהדרין דכל דיעבד דכשר היי"ד כשנתכוון לעבור על הלכתחלה אבל בלא נתכוון לעבור על הלכתחלה גם בדיעבד פסול והוא מש"ס סנהדרין (ה':) דאע"ג דנשים שדנו דיניהם דין מ"מ ב' מזכין או ב' מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסופו הדיינין דכי יתיבו מעיקרא אדעתא דתלתא יתיבו, הנה דכיון שרצו לקיים הלכתחלה גם בדיעבד ל"מ, ודוגמא לדבר בר"ן חולין (קל"א.) דאע"ג דהמזיק מת"כ או שאכלן פטור היי"ד כשרוצה להפקיע המצוה אבל באנס המלך גרנו שלא רצה להפקיע המצוה שוב חייב משום דאשתרשי לי'. והבאתי סמוכין לזה מתוס' ב"מ (נ"ז.) דהקדש שו' מנה שחללו על שו"פ מחולל היי"ד כשנתכוון לחללו בפחות משוי' אבל אם נתכוון לחללו שוה בשוה אין מתחלל עד שיתן שוין עיי"ש ובניתי ע"ז פילפולים, ולפ"ז בנ"ד לכאו' כיון דאינו מכוון לעבור אלכתחלה דהרי א"צ כלל הא שוב אין שם הא עלי' אפי' בדיעבד ולא מיפסלא, אבל כ"ז לפלפולא אבל להלכה אין לבנות ע"ז דהמעיין ברמ"ה סנהדרין שם ובחי' הר"ן שם יראה שמפרשים טעם אחר אהא דאדעתא דתלתא יתיבו עיי"ש דבריהם הנחמדים, וא"כ אדרבא מדבריהם ז"ל מוכח להיפך ומי יערב לבו לבנות במה לעצמו לפרש פי' חדש בגמ' נגד הראשונים ז"ל ולהעמיד יסוד להלכה ע"ז, גם מהא דתוס' ב"מ (נ"ז.) אין ראי' דהתם כיון שלא רצה לעשות איסור להונות הקדש דלכתחלה ודאי אסור הוי חילול בטעות ול"מ ואין ראי' לנ"ד, ובשנות חיים וקסת הסופר ג"כ מבואר דין שלנו שאם באופן הזה אין ההא פסול בדיעבד שוב חשיב נשתנה צורת האות להא ופסול

מש"כ שמצא במלאכת שמים בהדי' לפסול באות הא שאין היוד שלה ממש בסופה וממילא בנ"ד כשר הנה אם הי' בא מעשה לידו בתפלין שיש בהם אות הא