ארץ צבי (פרומר) א עא

דזה ג"כ הלל"מ כדאמרי' הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ולפ"ז נוכל לשער הריבוע בכל אופן דאם הוא מרובע עם החלל מועיל מצד עומד מרובה עה"פ כדאמרי' בעירובין (י':) לענין עור שע"ג העסלא ואם כשהם פרודות אינו מרובע רק אם היו דבוקות אין חושבין החלל כסתום דעומעה"פ ל"מ לחומרא וחשיב מרובע כאלו היו דבוקות

יט) מ"מ יש לפקפק בזה דאף אם נימא דאין חושבין החלל כסתום מ"מ ל"ח מרובע דסו"ס ב' קצוות החיצונות של האורך מרוחקות זו מזו יותר מב' קצוות של הרוחב וגדר מרובע מכוון מכל צד היינו שבכל הקצוות יהי' להם רוחב שוה, וכמ"ש רמב"ם רפ"ג מה' תפלין שיהי' לו ארבע זויות שוין ובנ"ד אינו כן. וכ"ת דאנו רואין כאלו היו דבוקות אבל מאין הרגלים לזה, ואף דאין חושבין החלל כסתום מ"מ אין ראי' דחושבין אותו כאלו הן דבוקות

גם מש"כ דעומד מעה"פ הוא הלל"מ יש סתירה לזה ממ"ש הפר"ת דביטול חד בחד תלי בפלוגתא דעומר מעה"פ דלמ"ד לא תפרוץ רובא הנה דאחרי רבים להטות הכוונה שלא יהי' הרוב מקולקל ה"נ בביטול או"ה הכוונה שלא יהי' איסור רוב וכל שהם שוה בשוה בטל ולמ"ד גדור רובא ה"נ בעי' היתר רוב, הנה דעומד מעה"פ מועיל הוא מאחרי רבים להטות, והא דאמרי' הכי אגמרי' רחמנא למשה גדור רובא היינו דאגמרי' פי' הקרא דאחרי רבים להטות וסו"ס כיון דעיקרו מפורש בתורה אפשר דאמרי' אפי' להחמיר ואין ראי' מלבוד וגוד אסיק שהם הלל"מ

כ) אך י"ל עוד סברא דכאן ל"ש שיחשב סתום מצד עומעה"פ דהרי הדין הוא שיהי' פרודות והפה הק' ית' שאמר דעומעה"פ הוי כסתום הוא הפה הק' שאמר דצריך שיהי' חלל ופתוח

אמנם אחר העיון ז"א דהרי כ' התוס' דהא דעור העסלא והחלל מצטרפין לטפח לענין טומאת אהל היי"ד אם המת והכלי תחת העור דאם דנין על העור חשיב כלו כסתום אמנם אם דנין על החלל חשיב שהוא חלל וריק, וא"כ אין זה סתירה כלל להמצוה שיהי' פרודות ושיהי' חלל בנתים דאע"ג דאמרי' עומעה"פ בנ"ד מ"מ מקום החלל חשיב החלל ומתקיימת שפיר המצוה שיהיה פרודות

כא) אמנם כבר הורה זקן הגאון ברכ"י ז"ל להכשיר בזה ובטלה דעתי באלפי אלפים נגד דעתו הקדושה, מ"מ זה נלע"ד דכש"כ דאם הוא מרובע כמו שהוא עתה דהיינו בצירוף החלל דכשר

והנה כעין ס' הנ"ל נסתפקתי בהא דר"ה (ל"ג:) שיעור תקיעה כתרועה [ולמ"ד גנוחי גנח שיעור תקיעה כשברים] אם הוא רק כחלק התקיעה של התרועה בלא הפסק שבין יבבא ליבבא או שיעורו כחלק כל התרועה עם ההפסקות כ"ש שבין טרומט א' לחברו והבאתי קצת ראי' לזה דהנה בסוכה (נ"ג:) דלר"י דתר"ת מצוה א' אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום וכ' רש"י לא הי' מפסיק בנתים אלא כדי נשימה ולכאו' ק' דלשון ולא כלום משמע דאפי' הפסקה משהו ליכא כמ"ש רש"י אהא גופא לקמן (נ"ד.) ד"ה ולא כלום, עיי"ש, וכ"מ בפסחים (י"ב.) דללשון א' אין אדם טועה ולא כלום וללשון א' אדם טועה משהו, הנה דללשון דאין אדם טועה ולא כלום אפי' משהו ליכא, וראי' זו הביא רבינו באבני נזר לאו"ח ח"ב (סי' תמ"ד סק"ד), ואיך א"כ כ' רש"י דמ"מ מפסיק כדי נשימה, אך התי' פשוט וברור דכיון דס"ל לרש"י ז"ל דבעי הפסק כדי נשימה ואל"כ תקיעה לא אית לה סופא ותרועה לית לה רישא וכיון שזה ההפסק כדי נשימה הוא מוכרח להמצוה ובלעדו אינו יוצא חשיב זה גופא ג"כ כתקיעה וגדולה מזו מצינו דעומד לכתף ל"ח עומד וכ' הרב בשו"ע (סי' מ"ו) הטעם משום שהוא צורך הילוכו וחשיב כהילוך והתם אפשר לו להלוך גם בלא עמידה זו וכש"כ כאן דאינו יי"ח בלא הפסק זה דכתקיעה חשיב ושפיר חשיב בזה דאפי' הפסק משהו ליכא וכיון דכתקיעה חשיב גם זה מצטרף לענין שיעור תקיעה כתרועה, וזה קצת דוגמא וסמך לדברינו הנ"ל דגם חלק החלל מצטרף לענין הריבוע, כי גם החלל חלק מן המצוה, וחשיב כאלו אין בין בית לבית ולא כלום

כב) ועל שאלה הג' בהא דבעי' בשו"ע (סי' כ"ז ס"ט) שיהי' תפלה ש"ר כולה מונחת מהתחלת עיקרי השיער ולמעלה אפי' קצה התחתון של התיתורא ונדפס קול קורא בשם הגאון מטארנא ז"ל דמי ששערותיו גדלים בעיגול צריכין ליזהר אף בזויות התיתורא שיהי' מונחים בעיקרי השיער, וזה במקום ששערותיו גדלים מקטנותו בעיגול, אבל מי ששערותיו לא הי' מתחילתו בעיגול ואח"כ נקרחו איך הדין, הפשוט כמ"ש כ"ת דבזה מקום תפלין שלו כמקדם בעיקרי השערות באמצען ואף שמקום התיתורא בהקצה מונחים על מקום חלק לית לן בה דאטו מי שנקרחו כל שערות ראשו לא יניח תפלין ש"ר: הנלע"ד כתבתי וי"ר שלא תבא תקלה על ידי. סימן יג ב"ה ה' לך תר"צ לפ"ק. להרבני החסיד וי"א מרבים ר' שמעון קארניצר נ"י

ע"ד השאלה אם הוציא הפרשיות מן הבתים לבודקן אם צריך לחזור ולעשות הקשר אחר שחוזר ומניח הפרשיות לתוכן משום תולמ"ה

הנה המג"א (סי' כ"ג) כייל לן דכל שתחלת עשיית הדבר הי' בהכשר ואח"כ נפסל ואין פסולו בגופו רק בדבר אחר אין בו משום תולמ"ה וה"נ בנ"ד אין פסולו בגוף הרצועות שבהם נעשה הקשר רק בבתים, אך לענ"ד אפי' בתחלת עשיית התפלין אין קפידא בזה ויכול לעשות הקשר של תפלין קודם הנחת הפרשיות בבתים והטעם בזה דמבואר במנחות (מ"ב.) דכל תקוני תפלין פסול בנכרי ובעינן שיעשה ע"י ישראל עיי"ש הנה דכל תקוני תפלין דינם ככתיבת התפלין דבעינן כל שישנו בקשירה, וא"כ גם הנחת הפרשיות בבתים בעינן מעשה ע"י ישראל ב"ח כמו דבעי' שיהי' הקשר ע"י ישראל ב"ח, וכיון דשניהם בעינן עשיי' בהכשר אין נפ"מ בין עושה מעשה זו קודם או להיפך דמה חזית לומר דבעי' הנחת הפרשיות קודם כדי שלא יהי' הקשר תולמ"ה בפסול אמור להיפוך דבעינן הקשר קודם כדי שלא יהי' הנחת הפרשיות תולמ"ה בפסול וכיון דע"כ צריך לעשות שניהם בזאח"ז אין נפ"מ מה מקדים ומה מאחר ובאיזה אופן שעושה כשר

ומלבד זה י"ל דוקשרתם דקרא קאי על ההידוק כעין שכ' תוס' חולין (ט'.) בשם ר"ת על הגמ' מאימתי מברך עליהם משעת הנחה עד שעת קשירה דקשירה היינו הידוק וה"נ יל"פ הקרא, ואין קשירת התפלין עצמן מפורש בקרא כלל רק שהוא הללמ"ס כמו שאר תקוני תפלין וכדאי' מנחות (ל"ה:) קשר של תפלין הללמ"ס [ומ"מ אין משם ראי' לנ"ד דרש"י פי' שם דהיינו צורת הקשר שיהי' בו צורת דלית עיי"ש] וא"כ ודאי שייך מה חזית כנ"ל, ותו דכיון דלא כתי' עשייתן בקרא ודאי ל"ש בי' תולמ"ה דלא כתי' בהו תעשה כלל, ובלא"ה אין לחדש דרשה מדעתינו ואין לדמות דרשות חז"ל זל"ז רק במקום שמצינו להדי'