ארץ צבי (פרומר) א ע

בנ"ד דבעגול שהוא היפך לגמרי מהרבוע פסול בדיעבד, ואם אינו מרובע אין בו פסול רק שלא קיים מצוה זו דרבוע, עוד דוגמא לזה מג"א (סי' ל"ב ס"ק) דאם כ' ס"ת בשמאל אף דהוי שלכ"ד כשר דיעבד מ"מ אם כ' בשניו פסול, הנה דאף דדרך כתיבה אינו מעכב מ"מ אם הוא לגמרי היפך מדרך כתיבה פסול

יג) הנה הראנו פנים ללמוד זכות על הרבה מהמון שאין התפלין מרובעות לגמרי במדידה וגם על ע"פ רוב ראשי הזויות קטועין שבודאי אין רצון שמים לומר עליהם שכל ימיהם אין מקיימין מצות תפלין כעין דאי' בכתובות (קי"ב.) לא ניחא למרייהו דנימא הכי, ולימוד זכות היותר גדול הוא מש"כ לעיל סק"י דהוי ס"ס לקולא דאפי' בדאורייתא אזלי' בס"ס לקולא מכש"כ בהלל"מ דדעת הטור יו"ד (סי' רצ"ג) דס' הלכה לקולא והוא לימוד זכות מרווח לענין הלכה [והיכא דנראה לעינים שהוא מרובע אף שאינו מרובע ע"פ מדידה נלע"ד מעיקר הדין דכשרין מה"ט דס"ס]

וגם ראיתי בא"א לבעל דע"ק זצ"ל באו"ח (סי' ל"ב סעי' מ') צידד להקל כשנתקלקל הרבוע אח"כ כל שאין נראה להדי' שנתקלקל הרבוע הרבה, מ"מ כל יר"ש יחוש לנפשו במ"ע דאורייתא תדורית שיהי' התפלין מרובעים לגמרי כפי האפשרי, ואם יעשה הרבוע ע"פ כלי המדידה הנקרא שיבלעהרע מצוה מן המובחר ושכרו כפול מן השמים

יד) ע"ד השאלה השניה בבתים פרידות באיזה אופן חושבין הרבוע באופן שהם עכשיו פרודות או באופן אם היו דבוקות

הנה בעירובין (יוד:) עור העסלא והחלל שלו מצטרפין לטפח ומבואר שם בש"ס הטעם משום דעומד מרובה על הפרוץ וא"כ גם בנ"ד החלל שלו מצטרף לענין הרבוע שיחשב מרובע

אמנם יש לדון קצת דהנה בתוס' שם ד"ה עור דמ"מ תחת החלל אינו מק"ט אוהל רק אם המת והכלי תחת העור אז חשיב כשיש בו טפח, וכיון דמצוה שיהי' פרודות א"כ גם חלק החלל מן המצוה וצריך שיהי' מרובעות, וכאן אם דנין על החלל ל"ח מרובעות דאם דנין על החלל הרי חשיב כאלו ארכו יתר על רחבו ודוק, אמנם באמת ז"א דאם נימא דגם החלל מן המצוה וגם החלל בעי' רבוע א"כ פשיטא דהחלל מצטרף לרבוע וא"כ ממנ"פ כשר א"ת שאין צריך רבוע אלא הבתים עצמן ולא החלל א"כ הוי מרובעות דאם דנין על מקום הבתים חשיב כאלו גם החלל סתום כנ"ל, ואף דאם דנין על החלל חשיב כאלו אינו סתום הרי אם דנין על החלל ל"צ רבוע כלל, ואם נימא דגם החלל בכלל חיוב דמרובעות פשוט מאד דמצטרף לענין מרובעות וא"כ גם החלל מרובע ודוק היטב

טו) עוי"ל אף אם נימא דל"ח כסתום מ"מ כיון דכמו שהוא עתה ארכו ורחבו שוין חשיב מרובע דעיקר גדר ריבוע שיהי' לו ארבע זויות שוין כמ"ש רמב"ם רפ"ג מה' תפלין, והרי בנ"ד ארבע זויותיו שוין, אך ק"ק ע"ז מפגימת המזבח טפח דטעם פסולו משום רבוע כמ"ש תוס' סוכה (מ"ט.) ומשמע דבכ"מ שנפגם פסול אפי' באמצע ולאו דוקא בזויות הנה דאע"ג דד' זויותיו שוין ל"ח רבוע, וי"ל דשם פסול משום דבמקום הפגם ל"ח מרובע אף דאם דנין על כלל המזבח חשיב מרובע מ"מ פסול מצד מקום הפגם, וכאן מקום החלל מצותו בכך ואין הפסול רק מצד כלל הבתים וכלל הבתים חשיב מרובע ודוק

טז) ולפי האמור צריך לשער דוקא עם החלל אבל אם עם החלל אינו מרובע אף דאם היו דבוקות הי' בהם רבוע ל"מ, ומש"כ השע"ת (סי' ל"ב סקנ"ח) בשם ברכ"י דאם כשיהדקם ימצא הרבוע מכוון כשרות לכאו' צ"ע, וע' שו"ת ח"ס או"ח (סי' ה') מבואר להיפך מדעת הברכ"י ז"ל עיי"ש

אך נלע"ד דדב"ז תלוי בפלוגתא דתוס' וריטב"א, דהנה בתוס' עירובין (יוד:) ד"ה העור הק' דתיפ"ל דהאויר חשיב כסתום משום לבוד ותירצו דבטומאה הלכתא גמירי לה דל"א לבוד, ולפ"ז בתפלין שוב י"ל לבוד והוי כאלו נדבקו הבתים יחד מצד לבוד ואם הי' דבוקות הי' מרובעות ושפיר דמי, וכעי"ז בריטב"א עירובין (ח':) בנעץ ב' יתדות בב' כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה ע"ג לדברי המתיר אסור פירש"י לדברי המתיר להשתמש תחת הקורה אלמא חודו החיצון יורד וסותם אוסר המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת דאין הסתמה מחוברת לכתלים דיש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד עכ"ל רש"י והריטב"א כ' ע"ז וז"ל ומיהו לבר מהאי נראה דל"ש לומר כאן לבוד דא"כ הרי אתה רואה עובי הקורה כאילו אינו ונמצא שאין לנו קורה רחבה טפח עכ"ל, הנה דע"י לבוד נתמעט השיעור דחשבינן להאמצע כאלו אינו, ומדברי רש"י אין ראי' להיפך די"ל רש"י ס"ל כתוס' סוכה (י"ח.) אין לבוד להחמיר, ומבואר ברשב"א עירובין (ט"ז:) חידוש גדול בהא דאין לבוד להחמיר דאמרי' תרתי דסתרי באותו דבר עצמו ומה שנצרך לנו להקל אמרי' לבוד ומה שיהי' חומרא ל"א לבוד ע"ש דוק ותשכח, וה"נ בנ"ד ה"ק רש"י דלענין שיחשב סמוך לכתלים אמרי' לבוד ולענין שיעור ל"א לבוד דאין לבוד להחמיר ממילא בנ"ד דהלבוד הוא לקולא שיחשב מרובע שפיר אמרי' לבוד וחשיב כאלו היו דבוקות בפועל דאז היו מרובעות וכשר

ומזה נשמע עוד קולא דאם היו דבוקות ל"ה מרובעות ועכשיו שהם פרודות הם מרובעות ג"כ כשרים דאין לבוד להחמיר

וכ"ז לתי' התוס' בהא דעור העסלא דבטומאה ל"א לבוד אמנם הריטב"א שם כ' ב' תירוצים א' דבכלים ל"א לבוד [וכ' דק' קצת ע"ז מהא דכוורת], עוד תי' דהיכא דנצרך שיהי' דוקא חלל ופתוח ל"א לבוד למשוי כסתום וא"כ גם בנ"ד ל"ש לבוד מחמת ב' טעמים אלו וא"כ אין לחשוב הרבוע רק עם החלל ולא באופן אחר

יז) שוב נתיישבתי דגם להתוס' דאמרי' לבוד צריך לחשוב הרבוע עם החלל דלבוד היינו שנתארך החפץ גם במקום החלל אבל לא למעט מה שהוא בפועל כמבואר בשבת (ח') גבי כוורת דע"י לבוד חשיב כאלו נתארך ונעשה גבוה יוד עיי"ש וכן מבואר בסופ"ק דסוכה דאויר פחות מג"ט בסוכה קטנה אינו פוסל מטעם לבוד הנה דהלבוד אינו ממעט השיעור וכ"כ להדי' הר"ן רפ"ק דסוכה ד"ה פחות מג"ט כשירה וכו' דאע"ג דמה דאמרי' בי' לבוד לא חשבינן לי' כאלו אינו דא"ה אויר פחות מג' יהי' פוסל בסוכה קטנה וכו' עיי"ש, והא דריטב"א עירובין (ח':) אינו ענין לכאן דהתם כל הלבוד כדי לחבר חוד החיצון של הקורה עם הכתלים שלא יהי' הפסק בנתים וא"כ בע"כ אתה צ"ל דההפסק כאלו אינו דאל"כ מה הועיל לנו הלבוד וכיון דההפסק כאלו אינו ממילא אין כאן קורה טפח [ולית לי' לריטב"א הא דרשב"א עירובין (ט"ז:) הנ"ל דבלבוד אמרי' תרתי דסתרי] ואינו ענין כלל לנ"ד

יח) מ"מ נלע"ד להעמיד דינו של הברכ"י ז"ל דכמו שכ' התוס' סוכה (י"ח.) ורשב"א עירובין (ט"ז:) דלא אמרי' לבוד להחמיר, ובאבני נזר (סי' רצ"א סק"ח) דה"ה דלא אמרי' גוד אסיק להחמיר דהוא ג"כ הללמ"ס אני ציינתי בצדו דברי הק"נ סוכה פ"ק (סימן ה') דלרי"ץ גיאות אמרי' לענין סוכה גוד אסיק דוקא לחומרא ולא לקולא וזה חידוש] ואף אנו נאמר דהא דעומד מרובה על הפרוץ חשיב כולה כסתום הוא ג"כ רק לקולא ולא לחומרא