ארץ צבי (פרומר) א סו

חולי' ראשונה בקשירתו הציצה כשירה מה שנתקצר אח"כ ע"י שאר הקשרים לא גרע מנקטם מקצת החוט לגמרי דכשר מטעם גרדומין ולפמ"ש א"ש דכיון שעשה שאר הקשרים בידים חשיב כקטם בידים ול"ש בי' גרדומין, עוד ק' על דבריו דהרי מפורש בגמ' מנחות (ל"ה:) דדוקא גרדומי מצו' כשרין ולא גרדומי קדושה וזה הק' בס' אמרי יושר (סי' ס"ד.) וראיתי שתי' שם עפמ"ש בס' יראים (סי' ע"ז) בהא דכשר בנשאר מלוא אות קטנה הוא מטעם גרדומין וקשה הא בקדושה ל"מ גרדומין וע"כ צ"ל דלפעמים אף בגרדומי קדושה מקילין עכ"ד וזה פלא לחדש דבר נגד המפורש בגמ' דבקדושה ל"מ גרדומין ואף שיש קו' על היראים לא בשביל זה נזוז מדברי הגמ' אף זיז כ"ש וכל קושי' יש לה תירוץ, ואיך שיהי' אין לחדש דבר נגד הגמ' בשביל קושי', ותו דגם לדברי הגאון ז"ל דלפעמים מקילין בגרדומי קדושה מ"מ מודה דלפעמים אין מקילין כדאי' בגמ' וא"כ איך נוכל לסמוך ע"ז ולדמות מלתא למלתא להכשיר במק"א דלמא זה מן הפעמים שאין להקל בתשמישי קדושה, ותו דאפי' בגרדומי ציצית דכשרים בעי' שישאר כדי עניבה וא"כ איך נוכל לחדש מעצמנו להכשיר גרדומין כיון דצריך לדעת שיעור מחז"ל כמה ישאר ויהי' כשר ודבר זה ודאי א"א לחדש מעצמנו כמה שיעור שיריו ולחז"ל נמסר ולא לנו: **(שוב נתיישבתי ליישב דברי החסל"א ובפלוגתא תלי' דהנה בב"י (סי' י"א) הביא הפלוגתא דר"ן ובעל העיטור בנתפרקו הציצית משזירתן להר"ן בעי' שישאר כדי עניבה שזור ולבעה"ע אפי' נתפרקו לגמרי כשר כיון דחומר הציצה נשאר, הנה דס"ל לבעה"ע דדוקא בחסר לגמרי אז בעי' כדי עניבה אבל אם נשאר החומר של הציצה לא בעי', א"כ י"ל דה"ה מה דאמרי' בש"ס דגרדומי קדושה לא אשכחן היינו נמי בכה"ג שחסר לגמרי המקצת אבל בנשאר כולה רק שנתקלקל י"ל דגם בקדושה מועיל גרדומין, ולפ"ז א"ש ד' החסל"א בנתקלקל הרבוע דאין הפסול מחמת חסר דאם הי' חסר מכל צד כמו בהזויות באופן שהי' מרובעות הי' כשר ואין הפסול רק משום שאינו מרובע רק עגול ודומה לאינו שזור וזה גם בגרדומי קדושה אפשר דכשר

עוי"ל דדוקא בתשמישי קדושה הוא דאמרי' מנחות (ל"ה:) דל"מ גרדומין אבל בקדושה עצמה מהני גרדומין [דשם במנחות (ל"ה:) מיירי ברצועות דל"ה אלא תשמיש קדושה כמ"ש תוס' מגילה (כ"ו:)] וטעם הדבר דבתשמיש בלא"ה אין מעלתה מצד עצמה כי היכא דנימא דאע"ג דהשתא אי"ב כשיעור כיון דמעיקרא הי' כשיעור כשר עתה מחמת מהות הכשר דמעיקרא דבתשמיש אין מעלתה מצד עצמה רק מחמת שמשמש הקדושה וכיון ששיערה ההלכה לממ"ס דבעינן שיעור זה היינו שא"א לשמש להתפלין רק בשיעור זה ואז יוצא ממנה התועלת הנצרך לתפלין לא בפחות מזה ע"כ ל"ש בזה גרדומין משא"כ בתשמישי מצוה (דזה נקרא תשמיש רק בהשאלה ובעצם הציצית הם גוף מצוה וכ"מ להדי' במג"א (סי' תרל"ח) דכל חפץ "מצוה" חשיב גוף מצוה] דמעלת החפץ מצוה מצד עצמה מועיל בה גרדומין וה"ה לענין גוף קדושה ועיקר חילוק הגמ' היא בין גוף לתשמיש דבגוף מצוה או קדושה מועיל גרדומין ולא בתשמיש ובזה א"ש דברי היראים, וגם דברי חסל"א דאינהו בגוף קדושה מיירי ובהו מועיל גרדומין

ראי' לדברינו מש"ס מנחות (י"א:) לענין שיעור לבונה ר"מ סבר קומץ בתחלה וקומץ בסוף ור"ש סבר קומץ בתחלה וקורט א' בסוף, הנה דגם בקדושה מועיל גרדומין דמנחה קדושה ולא מצוה וע"כ כדברינו

וראי' לדברינו מצאתי בזוה"ק וישב (קע"ט:) וז"ל ודא איהו נער דאיהו ילד מסכן דלית לי' מגרמי' כלום ואמאי אקרי נער בגין דאית לי' חדתי דסיהרא דמתחדשא תדיר ותדיר איהו ילד מסכן כמה דאמרן, נראה פירושו דמש"ה אקרי נער משום דתדיר איהו ילד מסכן דלית ליה מגרמי' כלום ומקבל תדיר ממילא מתחדשא תדיר וחשיב כל רגע כאלו הי' נער דבשלמא דבר שמעלתו מעצמו שייך בו זקנה שכבר עבר זמן רב מעת שנתחדש משא"כ במה דלית לי' מגרמי' רק מקבל תדיר חשיב בכל רגע התחדשות ופנים חדשות, וזה סמך לדברינו

ובזה מובן מה דכל החדש נקרא חדש ולכאו' תינח ר"ח שנקרא חדש [כמ"ש לא חדש היום ולא שבת] דאז מתחדש אבל ע"פ רוב יום ראשון של זה החדש נקרא ר"ח וכל החדש נקרא חדש משמע דכל החדש יש התחדשות ואיככה ולפי הנ"ל א"ש דכיון דסיהרא לית לה מגרמה כלום נקרא כלו חדש דבכל רגע הוא מתחדש, וכן נראה מלשון זוה"ק דמתחדשא תדיר ולא כ' דמתחדשא בכל חדש משמע דבכל רגע מתחדשת דדבר שאינו רק פ"א בחדש ל"ח תמיד כמבואר בשבת (קל"ג:)

עוי"ל דלכאו' ק' כיון דכללא הוא דבתשמישי מצו' גרדומין כשרין מסתמא שייך דין זה בכמה מצות ולא בציצית לבד דכלל ל"ש לומר על דבר א' בלבד וא"כ קשה למה לא נקיט רק גרדומי ציצית [ואזוב אינו מצוה רק מתיר] לבד וכ"ת תני ושייר א"כ מה ראי' דגרדומי רצועות פסולין, ועכצ"ל דציצית ותפלין הם כדבר א' ועיקר מצותן בשעת תפלה כמבואר בזוה"ק ובשו"ע (סי' ס"ו) ובזוה"ק חשבו בכ"מ יחד מאן דאתקשר בקשירו דמצו' ומאן דאתעטף בעטיפי דמצוה, וע' ברכות (י"ד:) וע"כ ס"ל להגמ' שראוי לחשבן יחד ואם גרדומי תפלין כשרין הי' לו לחשוב ביחד עם גרדומי ציצית ומדל"ח רק גרדומי ציצית ע"כ למעוטי תפלין קאתי, אבל אין ראי' על כל תשמישי קדושה דעלמא ואין גרדומין כשרין בהם מדלא חשבן כמו שאין ראי' על גרדומי שאר מצות אף דלא חשב רק ציצית ודוחק

)** וליישב קו' חסל"א על הרמב"ם נראה עפמ"ש המהר"ל ז"ל בס' תפארת ישראל פרק (ס"ז) אהא דאמרי' במנחות (כ"ט.) בתפלין וס"ת אפי' כתב א' מעכבן היינו שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו מ"מ גם בלא זה קדושת תפלין וקדושת ס"ת רק דיש חיוב גמור לכתוב והוא מעכב את עצמו אבל גם בלא זה אין פסולין

עיי"ש

**(קשה לי דבהך משנה במנחות (כ"ח.) איתא נמי ד' ציצית מעכבין זא"ז דארבעתן מצו' א' רי"ש אומר ארבעתן ד' מצוות ולר' ישמעאל אם אין לו אלא ציצה א' ג"כ מותר ללבוש הטלית כמ"ש הב"ח (סי' י"ג) ופשוט וכ"מ בגמ' (דל"ז:) וראיתי בס' ישר וטוב מנחות (ל"ז:) הק' איך מותר לרי"ש ללבוש הבגד בלא שאר הציצית ולע"ד מצינו כזה בכריתות (ח'.) האשה שיש עלי' ה' זיבות ודאות וה' לידות ודאות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עלי' חובה וה"נ כיון דס"ל ד' מצות נינהו, מועיל א' לבד להתיר והשאר עליו חובה אבל אינו מעכב היתר הבגד] והנה פשוט דגם לרי"ש חיוב גמור לעשות גם שאר הציצית כמפורש בתורה, אך שאין א' מעכבת את השאר רק מעכבת את עצמה, ומינה דלת"ק דמעכבות זא"ז היינו דציצה א' מעכבת את השאר וא"כ ה"ה הא דכתב א' מעכבן דאיתא באותו משנה הפי' כן וצ"ע:)** וכעי"ז מבואר בתוס' ברכות (כ"ו:) לדעת הר"י אם לא אמר יעלה ויבא בשמו"ע אף דמחזירין אותו מ"מ יצא יד"ח תפלה גם בלא יעו"י רק דמ"מ חיוב גמור להזכיר יעו"י והוא מעכב א"ע וע"כ מחזירין אותו דוק ותשכח, וכעי"ז