ארץ צבי (פרומר) א סג

ד' בתים חשיב ששינה א' מהבתים ממקומו, וכ"כ המרדכי [ולפי טעם זה נראה לכאורה דאפי' בחופה על ש"ר עור אחר ל"ש בי' פסול זה כיון דהבתים הם כסדרן, ודוקא בחופה בית א' מבחוץ נמצא שהבית שצריך להיות בחוץ הוא עתה בפנים וחוץ לו בית אחר פסול, ולפי זה תי' בתרא דהתוס' ס"ל נמי כתי' קמא דל"ש פסול הנ"ל בהוסיף לו בית אחר אך שתי' השני הוסיף קולא דאפי' בכה"ג ליכא פסול רק בש"ר, אך אפשר לומר דלתי' השני ס"ל דאפי' לא הוסיף בית חדש רק שחופה עור פסול ג"כ בש"ר דחשיב עי"ז החליף ברייתא לגווייתא דהבתים החיצונים משני הצדדים חשיבי עתה כאלו היו לפנים כיון שחוצה להם עור אחר חדש שאינו צריך להתפלין], עוד כ' הנוב"י טעם דבש"ר פסול משום השי"ן שמכסה אותה ואף שעושה שי"ן גם בעור שמחוץ דשי"ן זו כמאן דליתא דמיא דצריך שי"ן על עור שבפנים שזה עור גוף הבתים, ולב' אלו הטעמים י"ל דבנ"ד שהבתים שבפנים חלוקים לגמרי ואין כשרים לתש"ר רק ע"י שטולה עליהם עור אחר א' מבחוץ שמשוום לעור א' א"כ גם בית שמבחוץ הוא חלק מהכשר הבתים ושפיר דמי כשעושה עליו השי"ן, וגם ל"ח חציצה כיון דהוא חלק מהכשר התפלין

וע' תוס' סוכה (דף יוד.) ד"ה פורס עלי' סדין מפני החמה וכו' מפרש ר"ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך כך הי' נעשית חמתה מרובה וכן תחתי' מפני הנשר ואם היו עלין נושרין הי' חמתה מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידה צלתה מרובה מחמתה פסול עיי"ש. הנה דאע"ג דלר"ת אין פסול בסוכה תחת האילן רק כשאין בסכך צלתה מרובה מחמתה וצריך לצרף הסכך פסול להשלים השיעור מ"מ גם בזה פסול כיון שהסדין גורם שישאר הסכך בהכשרו חשיב כאלו הסכך פסו הוא ג"כ חלק מהכשר הסכך ופסול, וה"נ בנ"ד כיון שצריך עור החיצון לחבר את האהל להיות א' חשיב זה חלק מגוף הבתים ואין פוסל משום שאינו רואה את האויר ולא משום השי"ן שצריכה להיות על גוף הבתים דזה חשיב מגוף הבתים

ודוגמא לסברת ר"ת ז"ל במהרי"ט רפ"ק דשבת (דף ג') על תוד"ה בעשותה בשם הירושלמי דמושיט אינו חייב רק ע"י שנים ופריך בירושלמי בכל אתר את אמרת שנים שעשאוה פטורים וכאן אמרת חייבים, והקשו התוס' דבמושיט הוא עצמו עושה עקירה והנחה רק שמניחו על יד חברו וזה ל"ח ב' שעשאו, ותי' מהרי"ט דכיון דל"ח מלאכה במושיט רק כשחברו מקבל נמצא שלולא המקבל ל"ה מלאכה וע"כ חשיב ב' שעשאו, הנה דמה שזה גורם שיחשב פעולת חברו מלאכה גם קבלתו חלק המלאכה ה"נ מה שהסדין גורם שיהי' הסכך כשר חשיב שגם הסדין פועל הכשר הסוכה, ומצאנו סמוכין לסברת מהרי"ט בזה"ק תשא (קצ"ב:) אחר שביאר שם עמוד א' ד"ה פתח ר"ש דעיקר העגל נעשה ע"י שקיבל אהרן בידו ממש כמ"ש ויקח מידם ואל"כ ל"ה לו כל תוקף, וע"ז הק' בעמוד ב' וז"ל וכי לא כתי' ואשליכהו באש ולא יתיר וכדין ויצא העגל הזה והשתא את אמרת ויעשהו עגל וגו' אלא ח"ו דאהרן עבד וקרא מוכח דכתי' ויקח וגו' העגל אשר עשו אבל ממה דכתיב ויקח מידם וגו' מחילא דתרין אלין אתעביד כלא כביכול איהו עביד לי' דאי תרין אלין לא הוי לא אתעביד ולא נפיק לאומנותא אבל מאן דאתעביד אלין תרין בעוד דאיהו לקח מידם אינהו הוי עבדי חרשייהו וכו' ומזה סמוכין לסברת מהרי"ט וקל להבין

הנה נדחקנו וכתבנו לימוד זכות על המון אלפי ישראל שמניחין תפלין כאלו שיש מקום להכשירם, בכ"ז מה כחי להכריע בדבר זה נגד הגאון בית מאיר והח"א, ואם הי' א' בא לשאול שאלה לא הייתי מרהיב בנפשי להכשירם להלכה ולמעשה, וכ"ה גם לשון הא"א לבעל דע"ק ז"ל באו"ח (סי' ל"ב) ד"ה עוד מצאתי ולמעשה לא התרתי מימי עיי"ש משמע דמ"מ לא פסלם גם כן, ונראה דעתו הק' שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, דוק ותשכח, ודבריו ז"ל אלו הם הרהיבוני עכ"פ שאי"צ להכריז שהם פסולים, ואי"צ למחות בחזקת היד לאותן המניחין תפלין כאלו דעכ"פ הוי ס' מצוה, ואם הי' אפשר לקבץ כל גדולי המדינה ולעשות תקנה שלא יעשו הסוחרים בתים כאלו כלל ולא יהי' נמצאים למכירה בשום מקום בודאי הי' נכון מאד לעשות כן כדי שיקיימו כל ישראל מצוה גדולה וחביבה כזו בכשרות גמור באופן ברור ומרווח, ע' רש"י תהלים קי"ט פסוק קמ"ד ואתהלכה ברחבה בהלכה מרווחת ופושטת בישראל, אבל עתה שא"א לעשות כן והרבה אלפי ישראל מניחין תפלין כאלו מה בצע שרב א' בעירו יכריז פסולן למתי מספר אשר מי יודע אם גם אלו יצייתו לקנות תפלין אחרים, ואולי בצוק העתים האלו לא יקנה עי"ז תפלין אחרים ויבטל מצות תפלין לגמרי, ע"כ לענ"ד אחר שהא"א במהדו"ק צידד להכשיר, וגם במהדו"ב לא פסלם בחזקת היד רק שאין להכשירם למעשה אשר מזה נראה דחושבם לס' ובצירוף דברינו הנ"ל שהראינו פנים לזכות, אין חיוב על רב בעירו למנוע מלמכור תפלין כאלו [ואולי אפילו לדעת הפוסלים טוב להניח תפלין כאלו משלא להניח תפלין כלל כי אולי פסולים רק מס', וכיון דעיקר רצון כ"ת להכריז הוא כדי לאפרושי מאיסורא וכיון שאין אנו יודעים מה איסור יותר ומה נכון יותר שוא"ת עדיף, ותו דדעת הראב"ד פ"ג מה' מילה דעל ס' מצוה דאורייתא מברכין, ואפי' להרמב"ם שם דס"ל דעל מילת אנדרוגינס אין מברכין מס' כבר כ' הכנה"ג והפר"ח באו"ח (סי' ס"ז) **(כמ"ש הרמב"ם ז"ל לענין שבותין שהוא כדי שיתקיים תכלית המכוון במה שאסרה תורה לעשות מלאכות בשבת דהיינו כדי שישבות, והנה מבואר מזה דתכלית המצוה ג"כ מילתא היא וחמיר כ"כ עד שדוחה שבות דרבנן

וע' מו"ק (ה') מנין לציון קברות מה"ת וכו' דכתיב לפ"ע לא תתן מכשול, וכ' מהרש"א דאינך אמוראי ס"ל דל"ש לפ"ע רק במניח מכשול בפועל לא כשאינו מסלק מכשול עיי"ש, ולהנ"ל י"ל דגם מ"ד מלפ"ע ס"ל כן דאינו עובר רק במכשיל בידים, ומ"מ חזינן דקפדה התורה שלא יכשל אדם במכשול ומצוה לרדוף אחר כוונת התורה שיתקיים התכלית ומפאת זה מצוה לציין קברות מה"ח, וע' חינוך מצוה ומצוה תל"א כעי"ז שראוי לרדוף אחר כוונת התורה וללמוד ממנה מוסר למקום אחר אף שאינו מעיקר הדין, וסו"ס חזינן דגם תכלית המצוה מילתא היא

וביו"ד (סי' של"ה ס"ד) בענין בקו"ח דעיקר תכליתו להתפלל על החולה ואם לא התפלל לא קיים המצו' וביומא (ס':) פליגי אי נזיר ממורט צריך העברת שיער, ונראה סברת הפלוגתא ג"כ כנ"ל, דבנזיר ממורט לא מתקיים תכלית המצוה דהיינו להסיר השיער ופליגי אם שייך מצוה במעשה לבד בלא התכלית. עוד ילה"ע בהא דאבא שאול הכונס יבמתו לשם נוי ולשם אישות כאלו פגע בערוה, והנוב"י נתקשה בזה דהא מצאצ"כ, אמנם המעיין בזה"ק פ' קרח (קע"ז.) מבואר טעם לזה דתכלית המצוה הוא לבנות את בית אחיו ותכלית זה לא נעשה רק כשמכוין לשם מצוה ואם כונסה לשם נוי ולשם אישות הא בנין עלמא לא אתבני עייש"ה וס"ל לאבא שאול דאם אינו מתקיים תכלית המצוה לא קיים מצוה כלל, וחכמים דפליגי על אבא שאול ס"ל דבמעשה לבד מקיים המצו', ולא באתי בכ"ז רק להעיר ישמע חכם ויוסיף לקח:)**