ארץ צבי (פרומר) א סא

פרודות עד למטה, והדפוס נעשה באופן שיהי' פרודות רק בראשן קצת ולמטה הם באמת א' מכל צד מ"מ כשר כל שחרוצין קצת למעלה, וע"כ נקיט חריץ ולא פירוד, דכיון שהם באמת א' למטה לא קרי להו פרודות, ומ"מ כשר דכיון דכך הללמ"ס שיהי' ד' בתים בעור א', וכיון דהעור א' הוא לעולם ל"ח פרוד רק קצת ומינה דסגי בפרוד קצת וע"כ סגי בפרודין רק למעלה, וזה סמך לדברינו הנ"ל דבדיעבד סגי בפרוד קצת

והנה החת"ס שם רצה להכריח מהך גמ' מנחות (ל"ד:) דדבק ל"ח חיבור דאל"כ איך חשיב ד' בתים [ואף דבפי"ח דכלים מבואר דתפירה חשיב חיבור צריך לחלק בין דבק לתפירה, ואע"ג דלענין שבת מדבק ניירות תולדות התופר לענין שיחשב זכרון א' תפירה עדיף מדבק עכדה"ק] ולפמ"ש לא אריא דסגי במה שהם ד' בתים בפנים, ומש"כ החת"ס לחלק בין דבק לתופר, נלע"ד דבפלוגתא תלי', דהנה באגלי טל במ' זורע סק"ג ובשאר מקומות מייתי מתוס' בכורות (כ"ה.) ד"ה ואמר דלא אתרבי תולדות רק לענין שבת ולא בשאר איסורין, ולהשטמ"ק ריש ב"ק בכל איסורין אתרבי תולדות, והנה להתוס' בכורות דבשאר איסורין לא אתרבי תולדות י"ל דה"ה לענין מצוה לא אתרבי תולדות וע"כ אע"ג דתפירה חשיב חיבור לענין תפלין מ"מ מדבק שהוא תולדת תופר ל"ח חיבור, אבל להשט"מ דאתרבי תולדות גם בשאר איסורין נלע"ד דלפ"ז גם במצוה מועיל תולדה, וכעי"ז כ' הפוסקים באו"ח (סי' תנ"ג) דכמו דאמרינן טעם כעיקר לענין עבירה ואמרי' נהפך וחייב על כל כזית שבו ה"ה דמועיל טכ"ע לענין מצוה ואורז שיש בה טעם מצה יוצא יד"ח בכזית ממנה יד"ח אכילת מצה, וכעי"ז בתוס' חולין (כ"ג:) ד"ה ואי דכמו דבעי' חמץ גמור ענין איסור לולא ריבוי ה"נ בעינן חמץ גמור לענין מצות תודה ואינו יוצא בנוקשה, וכעי"ז כ' רש"י ור"ן בר"ה (כ"ח:) לענין מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה דה"ה במצוה אמרי' שכן נהנה ליחשב כוונה, וכעי"ז כ' הברכ"י דכמו דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאיצטרופי כמו כן במצוה הוי קצת מצו', ועי' ריט"א רפ"ק דבכורות (סי' א') דכמו דאין עונשין מה"ד כך אין למדין חיוב מצו' מקו"ח והוא חידוש עצום, עיי"ש בד"ה הן אמת [וע' אבני נזר יו"ד (סי' שצ"א סקי"ב) דכמו דשנים שעשאו בשבת פטורין כמ"כ במצו' פסול שנים שעשאו

אך לע"ד הקלושה יש לדון בקרקע בדה"ק כי לענ"ד מבואר להדי' בשו"ע יו"ד (סי' רצ"ז סי"ג) מאה שהנהיגו כאחד לוקין, דמזה מוכח דבשאר איסורין שנים שעשאו חייבים אפי' בזה יכול וזה יכול (ושאני שבת דחשיב כלאחר יד כמ"ש רש"י שבת (צ"ב:)] וא"כ כנגדו ראוי שבמצוה גם שנים שעשאו יחשב מעשה לצי"ח, שו"ר באבנ"ז (סי' שצ"ג סק"י) העלה בעצמו כן דבשאר איסורין שנים שעשאו חייבין ולפ"ז גם במצו' מועיל, אך שכ' דדעת התוס' אינו כן וס"ל דבכל האיסורין ב' שעשאו פטורים וזה הי' ראייתו עיי"ש, והנה הועלנו בדברינו להוכיח מהא דיו"ד (סי' רצ"ז סי"ג) כמסקנת מרן זצ"ל, ואיך שיהי' נראה דדין מצוה כדין עבירה, [וכעי"ז מצינו לענין גברא ב"ח במדרש משלי פ' א' מבן עשרים שנה וכו' עבודת עבודה ר"ל אמר אין עבודה אלא תפלה משעה שהוא מתחשב לעבודה מתחשב לעבירה עכ"ל: **([וגדולה מזו מצינו לענין כבוש שכ' המג"א ה' פסח והחוו"ד (סי' ק"ה) דכבוש דהיתרא מותר ואין אסור רק כשהוא כבוש בעת שהוא כבר איסור ומ"מ במג"א (סי' תרמ"ח) לענין לולב ואתרוג דכבוש כמבושל ליפסל וכ"כ במג"א (סי' תע"ב) לענין מרור דכבוש כמבושל שלא לצאת בו יד"ח מרור כמו במבושל הנה דכבוש לענין מצוה דינו ככבוש לענין איסורין [וכבוש במרור מפורש במשנה פסחים (ל"ט.) דפסול אך שם פירש"י כבוש בחומץ והא דכבוש דהיתרא מותר י"ל דהיי"ד בשאר משקין, ע"כ הבאתי מדברי המג"א (סי' תע"ב) שכ' להדי' דאפי' כבוש במים פוסל במרור] ולא עוד אלא דחשיב ככבוש דאיסורא, מ"מ נלע"ד דהיי"ד לדיעות דחמץ חשיב נ"ט בר נ"ט דאיסורא וחשיב כאלו קודם הפסח כבר חל איסור חמץ ה"נ במצו' חשיב קודם פסח שכבר חל מצות אכילת מרור וקודם סכות כאלו כבר חל מצות לולב וע"כ יש לדמות מצו' לעבירה דכמו דחשיב אז כבוש דאיסורא ה"נ לענין מצו' חשיב כבוש דאיסורא, אבל לדיעות דחמץ חשיב נ"ט בר נ"ט דהיתרא דלא חל איסור אכילת חמץ עד הפסח ה"נ לא חל מצות מרור עד ליל פסח ולא חל מצות לולב עד סכות [וע' רש"י סוכה (ל"ג.) דמשקידש ליל סכות חל מצות לולב למקריי' דיחוי ולא קודם לכן] ואין נפסל המרור רק כשנמשך הכבישה לתוך ליל פסח וכן בלולב אבל אם הוסר מן המים קודם ליל פסח וקודם ליל סכות ל"ח כבוש, וע' או"ח (סי' תנ"א) דאם יש עוד סניף סומכין על הפוסקים דחמץ חשיב נ"ט בר נ"ט דהיתרא, ולפ"ז בכל כבוש מעל"ע יש סניף דעת המרדכי דבעינן כבוש ג' ימים מעל"ע עוד סניף דעת רש"י דל"ח כבוש רק בחומץ וציר ע"כ יש להקל להלכה בכבוש במרור קוה"פ ובלולב קודם הסכות, מלבד זה כ' באבנ"ז יו"ד (סי' קי"ג) דכבוש במים לכו"ע ל"ח מבושל רק לענין להפליט ולבלוע עיי"ש ולפ"ז כבוש במים במרור ובלולב אפי' בתוך יו"ט כשר ואכמ"ל בזה]: וב ענין כזה דנתי במ"ש הש"ך יו"ד (סי' ע"ר סק"ה) בשיטת הרא"ש דהיום שאין לומדים מתוך הס"ת ליכא מצות כתבו רק בשאר ספרים והב"י ס"ל להיפך דאף דהיום אין מתקיים תכלית המצו' דכתיב ולמדה את בנ"י מ"מ מצות כתיבת ס"ת במקומה עומדת עיי"ש, ונלע"ד דזה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא ברפ"ק דתמורה אביי ס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי ורבא ס"ל ל"מ ומ"מ לקי דעבר אמימרא דרחמנא, והנה לאביי דס"ל דהיכא דלא נתקיים תכלית המכוון מן העבירה (דהיינו החלות שזה תכלית העבירה לכו"ע כמבואר בתוס' קדושין (מ"ז.) גבי תורם מן הרעה על היפה עיי"ש] לא לקי ה"נ במצוה במעשה המצוה לבד בלא תכלית המכוון ליכא מצוה, ולרבא דס"ל ל"מ ומ"מ לקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא ה"נ מקיים מצוה בהמעשה לבד אף בלא התכלית דהא קיים מימרא דרחמנא דיש ללמוד מצוה מעבירה כנ"ל

והנה ביבמות (ס"ב.) הי' לו בנים ומתו לא קיים פ"ר דשבת בעינן וליכא ולמ"ד קיים משום דאין משיח ב"ד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ונתקיים תכלית המצוה משמע לכאו' דבלא נתקיים תכלית המצוה לכו"ע לא יצא, אמנם מצאתי בסה"ק הקנה שהק' ע"ז למה לא יצא במתו הבנים הרי הוא עשה את שלו, ותי' שהאב הי' פושע במיתתם עיי"ש וא"כ אי"ר

ויש לדון בזה במש"כ ריט"א פ"ח סוס"ק ס"ז דלשי' רש"י ורא"ש כל ס' בכור אדם מפריש ה' סלעים והם לעצמו ובשו"ע יו"ד (סי' ש"ה) קימ"ל להיפך וכ"מ בש"ס דילן בכורות (ט':) לענין ס' פט"ח דפריך כיון דלעצמו הוא למ"ל לאפרושי

)** וה"נ נראה לענין נ"ד דכמו דמועיל תולדה בעבירה כמו כן מועיל לענין מצו', וע"כ לדעת השטמ"ק דבק דינו כתפירה כמו לענין שבת דמדבק ניירות תולדה דתופר שוב ראיתי באבנ"ז או"ח (סי' קכ"ד סק"ב) מבואר כדברינו דלתוס' בכורות (כ"ה.) דלא אתרבי תולדות רק לשבת ל"מ