ארץ צבי (פרומר) א נח

ואף דלכאו' יש לחלק דשאני בציצית דהם ב' מיני חבור, א' חיבור הציצית להבגד, הב' חיבור עצם ד' הציצית יחד, ועיקר מה דצריך קשר בציצית היינו לחברן עם הבגד, וכן מצאתי באבני נזר או"ח (סי' י' סק"י) עיי"ש, ושפיר י"ל דהקשר מועיל לחבר הציצית עם הבגד אבל לא לחבר הציצית עצמן משא"כ בנ"ד חיבור א' לחבר הד' בתים יחד, אמנם דיחוי זה חוזר ונראה דגם בנ"ד המצו' שיהי' דוקא ד' בתים, ולעומת זה המצו' שיהיו הד' בתים דוקא של עור אחד, ולענין זה השני סגי חיבור משהו במקום א' כל שמחוברין בקצה א' חשובים מעור א', ולענין ד' בתים העיקר שיהי' קצת פירוד בין בית לבית, ובדיעבד אפי' אין החריץ מגיע עד התיתורא כל שארבעה ראשי' ניכרים חשיב פירוד לענין זה שיחשבו כד' בתים, וא"כ גם בנ"ד י"ל דמועיל הדבק למשוי עור א' כאלו מחוברים בקצה א', ומ"מ חשיבי כמפורדים בין בית לבית ברוב אורכן או בכל אורכן עד החריץ, והחיבור הוא בין בית לבית בפנים [לא בקצה הרואה את האויר] ונ"ד דומה ללולב צריך אגד דמ"מ אי"צ שיהי' אגוד כל אורך הלולב וסגי במקום א' משא"כ לענין ד' בתים אין פסול רק כשתאמר שמחובר במקום זה הפרטי וע"כ ל"ח תרתי דסתרי, בפרט שכבר הבאתי מרשב"א ערובין (ט"ז:) לענין אין לבוד להחמיר דאמרי' אפילו תרתי דסתרי, כנלע"ד נכון

זה כתבתי לענין בתים שהם מד' עורות אלא שדבוקים בדבק, ולכאו' י"ל כן גם בנ"ד בד' בתים שטולה עליהם עור א' למעלה דאף דבשל יד כשר כה"ג דחשיב כבית א' היינו להקל אבל בש"ר דצריך ד' בתים ל"ח עי"ז כבית א' להחמיר, וכן בש"ר עצמו [אע"ג דהד' בתים שבפנים הם מד' עורות דפסול] מועיל העור החיצון למשוי הד' בתים שבפנים כאלו היו מעור א' אבל מ"מ חשיב ד' בתים כנ"ל, אך יש לפקפק דכיון דמבואר בגמ' מנחות (ל"ה:) ובשו"ע (סי' ל"ב) דבעינן שיהי' חריץ ניכר שהם פרודות, ובבתים אלו אף שיש עליהם חריץ ל"ח ניכר בזה דבר שקר שבאותו מקום באמת מחוברות והם עור א' לגמרי, אך שבפנים הם פרודות וזה ל"ח ניכר, וניכר ל"ח רק מה שרואה האמת, ובנדון הנ"ל שדבוקים בדבק ובאמת חשיבי פרודות כנ"ל דאין לבוד להחמיר כשרואה חריץ שפיר חשיב שרואה שהם פרודות שבמקום שרואה הם באמת פרודות משא"כ בנ"ד, ובא"א לבעל דע"ק זצ"ל (סי' ש"ב) ד"ה תריץ רוצה להכשיר גם כה"ג וס"ל דחשיב ניכר פרידתן, אך במאמר שאח"ז תברי' לגזיזי' והדר בי' עיי"ש [אך לא מחמת טעם שלנו] ומ"מ סיים וצלע"ע, הנה שלא החליט לאסור בודאי רק מטעם ס'

נתיישבתי דמה שדחיתי דל"ח ניכר הפרידה כיון שאינו אמת יש ליישב דכיון דהעור החופה למעלה מחובר עם הד' בתים שבפנים בדבק חשיב כאלו הי' כלו עור א' עב, חלוק בפנים לד' בתים ובצד החיצון הוא א', והרי כך הוא המצו' שיהי' ד' בתים ועור א', אך שצריך להיות ניכר בחוץ פרידתן, וע"י החריץ שפיר ניכר פרידתן ול"ח שקר כיון דאותו עור עצמו חלוק בפנים לד' בתים דכאחד נחשבים כאמור, ותו דבמשנה פ"ב דכלים מ"ז הטמאים שבכל"ח טבלא וכו' וטבלא שהיא מלאה קערות שאם נטמאת א' מהם בשרץ לא נטמאו כולן אם יש לה לבזביז עודף אם נטמאת א' מהן נטמאו כולן וכן בית תבלין של חרס וקלמרין המתואמות ובית תבלין של עץ שנטמא א' ממשקה לא נטמא חברו ריב"נ אומר חולקין את עוביו לטמא טמא והמשמש לטהור טהור [וכעי"ז יש באהלות פ"ו משנה ג' וד' עש"ה], והנה לריב"נ כלי א' שיש לה ב' תוכיות חולקין את עוביו, א"כ עור א' עב שיש לה בפנים ד' בתים חלוקים ובחוץ הוא א' חולקין את עוביו דהיינו כל דופן שבין בית לבית וחציו שייך לבית זה וחציו שייך לבית זה, ושפיר חשיב ד' בתים כאלו היו חלוקים מעבר אל עבר בפרידה מפולשת עד לחוץ וע"כ מה שיש בחוץ חריץ שפיר חשיב שניכר פרידתן באמת כי באמת חשובין מפורדין גם. בחוץ ומ"מ חשיב מעור א' כעין אין לבוד להחמיר כנ"ל, [ועוד נראה דכאן מצוותו בכך שיהי' עור א' וד' בתים שזה א"א בטבע דהוי תרתי דסתרי וע"כ דכך המצו' דכל שהם עור א' בטבע סגי, ומ"מ חשיב ד' בתים משום דע"פ דין חשיב כפרודות או להיפך, ואוסיף ביאור לזה, דהנה בסוכה (ל"ז.) אמ"ל רבה להני דגדלי הושענא כי גדליתו הושענא שיירי בה בית יד כי היכי דלא להוי חציצה, פרש"י דס"ל לולב אי"צ אגד וכ"כ הר"ן, ולכאו' ק' דאפי' למ"ד צריך אגד שייך זה דאטו צריך שיהי' הג' מינים מחוברין מראשן לסופן והרי סגי כשיש אגד במקום א' ושפיר יכול לשייר בית יד, ונראה דהנה בסוכה (ל"ב:) לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר אר"י א"ש שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה כדי שיהי' לולב יוצא מן ההדס טפח וכו' תנן לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר אימא וכדי לנענע בו פירש"י ומה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע, ולכאו' ק' ג"כ דאטו צריך **(גמור בראשו כי מתוך שהם רפויים לא יהי' הקשר מאחוריו ממש מול עורף ממש עכ"ל מבואר דהא לא"ה ל"ה צריך הידוק [עוד מבואר בשל"ה דדוקא הקשר מאחוריו צריך שיהי' באמצע ממש אבל לפניו אי"צ התפלין להיות ממש באמצע ראשו, וזה ראי' לשו"ת דברי חיים סי' שכ' כן דלפניו אין התפלין צריכין להיות באמצע] [אך באשל אברהם לבעל דע"ק ז"ל (סי' מ"ד ס"א) מבואר דגם ש"ר צריך הידוק וי"ל דזה למצו' כמו במזוזה דצריך קביעות למצו'] אמנם אע"פ שאין ראי' ממזוזה מ"מ י"ל כן דחשיב מחובר לבגד באמצעות שאר החוטין, וע' יו"ד (סי' ש"א) פלוגתת רמב"ם ורא"ש אם חיבור ע"י ד"א חשיב חיבור, אך לכאו' יש לדחות בקל דכאן הרי המצו' שיהי' ד' חוטין ואי נימא דחשיב חיבור ליכא ד' חוטין, אך לפמ"ש רשב"א ערובין (ט"ז:) לענין אין לבוד להחמיר דאפי' תרתי דסתרי אמרי' בזה ה"נ לענין קשר י"ל כן דלקולא הוי חיבור להחשב תלוי בבגד ולחומרא ל"ח חיבור וחשיב שיש לו ד' חוטין, ויש לדחות דאף דאמרי' תרתי דסתרי היינו כשאין א' תלוי בחברו משא"כ בנ"ד א"א לומר דהחוט קשור בבגד רק א"ת תחלה שהחוטין קשורין יחד ואף דאינו קודם בזמן הוי קודם בהכרח, ע' קצה"ח (סי' ע"ה) דקודם בהכרח דומה לקודם בזמן, וכ"כ בגבורות ה' למהר"ל ז"ל פכ"ב ד"ה ומשה הי' רועה, וע"כ א"א לומר כאן דחשיב חיבור לבגד ויש לה"ר לזה דהנה בהא דאמר רבה כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו כ' הר"ן נדרים (דף) דעל כ"א וא' אמרי' דמאחר וחייל, ולכאו' ק' דהרי הר"ן פ"ג דע"ז כ' דמש"ה אמרי' דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז של ישראל, דאף דאין זכיי' באיסה"נ מ"מ בתר מעיקרא אזלינן וכיון דקודם זכיי' יש לו היתר ע"י ביטול מועיל זכיי' ואע"ג דאם יועיל זכיי' יהי' ע"ז של ישראל ולא יהי' לה ביטול מ"מ בתר מעיקרא אזלי', וא"כ ה"נ לענין מקדש ב' אחיות ניזל בתר מעיקרא, אך התי' פשוט דדוקא במקדש ב' אחיות אמרי' כ"א מאחר וחייל אחר קדושין של חברתה, אבל לגבי חלות של עצמה א"א שנדון דמאחר וחייל דזה ב' השבי בנושא א' ואיך תאמר דהזכיי' שלו הוא אחר שכבר הוא ע"ז של ישראל הרי כל זמן שלא זכה עדיין הוא של גוי וז"ב ופשוט וה"נ א"א לומר דהחוט קשור בבגד קודם שתאמר שהחוטין קשורין יחד וק"ל]:)**