ארץ צבי (פרומר) א נז

באמצעות שאר החוטין ומ"מ אין החוטין עצמן מתחברין, ומ"ש דבנ"ד אמרי' תרתי דסתרי יש לה"ר לזה ממ"ש הפוסקים בסי' דאם נפסק חוט קודם שתלאו בטלית יכול לחברו ע"י קשירה ולכאו' ק' הא אם נימא דקשירה חיבור א"כ כל הד' חוטין יחשבו כחוט א' מצד הקשר המחבר וא"כ ליכא ד' חוטין וע"כ דלקולא מועיל הקשר לחבר ולא לחומרא כעין אין לבוד להחמיר כדברי רשב"א הנ"ל: סימן יא. ב"ה. להרב החו"ב וכו' ר' בנציון שליט"א דאבד"ק שטעקעטשין

ע"ד השאלה בבתים של תפלין של ראש שבפנים עושים ד' מחיצות אבל עור העליון הוא עור א' ממש רק שבסכין רושמין מלמעלה באופן שיהי' נראה ד' בתים והח"א (כלל י"ד ס"ד) פסל תפלין אלו ושכ"כ לו הגאון בית מאיר ז"ל

והנה אינני כדאי לדון בקרקע לפני ב' גדולי ארץ דשמעתתייהו מבדרין כל יומא בפומן, אך יען רוב ההמון מניחין תפלין כאלו תמכתי יתדותי על המשנה רפ"ד דסנהדרין הכל מלמדין זכות, ותו דבש"ס שלהי כתובות אר"י ע"ה אינם חיים [לתחה"מ] וכו' אר"א לא ניחא למרייהו דנימא הכי, כך אני עני קורא בנ"ד [דעיקר חיים הם קיום התורה והמצוות כמ"ש וחי בהם, כי הם חיינו ואורך ימינו] לא ניחא למרייהו דנימא הכי שרוב המון עם אינם חיים ואין מקיימין לעולם מצו' תדירית והם ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפלין כבר"ה (דף י"ז.) ע"כ מצו' לטרוח וללמד זכות, והנה ראיית הח"א והג' ב"מ ז"ל ממנחות (ל"ה:) דאם כ' תפלין של יד בד' בתים וטלה עליהם עור א' מלמעלה ועשה תפלין של יד כשרה, הנה דחשיב עי"ז כבית א' וממילא בשל ראש חשיב נמי בית א' ופסול, והנה גוף קושייתו הק' הרשב"א ז"ל שם במנחות (ל"ה:) דהאיך יכשר לשל יד הרי בפנים הם ד' בתים ותי' דבאמת הבתים פסולות רק הפרשיות כשרות ולפ"ז אדרבא ראי' לסתור דכה"ג חשיב ד' בתים וממילא כשר בש"ר, אך עוד תי' דכיון דבחוץ נראה לבית א' כשר ולפ"ז לכאו' צדקו דברי הח"א, אך גם לתי' זה לע"ד הקלושה לא איריא דאף דלענין של יד חשיב כבית א' לקולא מ"מ בש"ר חשיב כד' בתים, וכעי"ז בתוס' סוכה (י"ח.) דלא אמרי' לבוד להחמיר [וכעי"ז מצאנו דאמרי' איזה סברת התורה דוקא לקולא ולא לחומרא וכזה בסמ"ע (סי' י"ז סק"ו) וש"ך שם (סק"ה) לענין עמידה ע"י סמיכה דלקולא חשיב עמידה ולא לחומרא, ובעירובין (מ"ח:) אם אמרו דיורין להקל יאמרו דיורין להחמיר, ובעירובין (צ"ב:) לא מצינו מחיצה לאסור, ובערובין (ס"ד:) אם אמרו שכירו ולקיטו להקל יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר, וע' בפסחי' (ס"ב.) וכעי"ז ברמ"א יו"ד (סי' ל"ה) דסדקין ל"מ רק להקל ולא להחמיר] וה"נ י"ל בנ"ד דחיבור כזה שע"י הטלאת עור בחוץ מועיל למשוי כל ד' בתים כ"א להקל ולא להחמיר ונ"ד קרוב יותר להא דאין לבוד להחמיר דלקולא חשיבי כדבר א' ולא להתמיר

וראיתי בשו"ת חת"ס חאו"ח (סי' ה') הק' דבמשנה פי"ח דכלים מבואר שהי' המנהג לתפור כל הד' קציצות בתש"ר יחד, ועי"ז חשיב זכרון א' (כמבואר במנחות (ל"ה:) דד' פרשיות של ראש צריכין להיות בד' בתים מעור א' דוקא] ואילו במנחות (ל"ה:) מבואר דאם מדבק הד' קציצות ש"ר בדבק לא נעשו עי"ז בית א' ליפסל עיי"ש, ולהנ"ל י"ל ג"כ דחיבור שע"י תפירה או דבק מועיל להקל ולא להחמיר, וה"נ י"ל בנ"ד

והנה בס' קסת הסופר (סי' כ"א סק"ד) בענין תפלין המחוברין ע"י דבק כ' בשם הגאון חת"ס ז"ל וז"ל אמנם אמרתי עכ"פ היות כי נהגו סופרי זמננו לדבק ד' הבתים זה לזה בין בית לבית כי א"א להם לאמן ידיהם לעשות מרובע מכוון באלכסונו כדינו אם לא ידבקו הבתים זל"ז כי בהפרדם ויהי' אויר בין כ"א וא' אפילו כמלא מחט סדקית איננו מרובע ע"כ מדבקים זל"ז בדבק אע"פ שלא נמצא כן בש"ס ופוסקים ראשונים וא"כ ממנ"פ אם אנו חושבים ע"י הדבק לעור א' א"כ אין לנו אלא בית א' ובתוכו ג' מחיצות דפסול, ואם אין הדבק עושה עור א' ויש כאן ד' בתים עם ג' חריצין שביניהם משום דהדיבוק כנפרד דמי א"כ התפלין גופי' נעשו כב' עורות ופסולין עכ"ל, והנה בשו"ע הרב ז"ל (סי' ל"ב סנ"ח) במוקף מכשיר בתים כאלו, וגם הרבה מהמון ישראל מניחין תפלין כאלו וע"כ נלע"ד ליישב מנהג העולם דכעי"ז מצינו בציצית דקשר עליון דאוריתא, וקשר חשיב חיבור מה"ת, וק' ממנ"פ אם הקשר עושה כולם א' א"כ ליכא ד' חוטין, ואם הקשר אינו עושה חיבור מה מועיל הקשר, ע"כ נלע"ד כמ"ש תוס' סוכה (י"ח.) דאין לבוד להחמיר, ומבואר בחי' רשב"א ערובין (ט"ז:) דאם נימא אין לבוד להחמיר אמרי' אפי' תרתי דסתרי באותו דבר דלקולא מועיל הלבוד ולא להחמיר, עיי"ש, [וכעי"ז בש"ך חו"מ (סי' י"ז סק"ה) לענין עמידה מן הצד] ה"נ מועיל חיבור הקשר להקל דהיינו לחבר הציצית עם הבגד, ולא להחמיר למשוי כל ד' חוטין כחוט א', וכן י"ל בחיבור הדבק דמועיל שיחשבו כל הד' בתים מעור א' כאשר הוא המצו', אבל ל"מ למשוי בית א' לקלקל המצו': **([ובהאי ענינא הנה הט"ז כ' באו"ח (סי' ח') דצריך לבדוק למעלה במקום נקב הטלית עד הקשירה דאם נפסק שם פסול והוא ש"ס ערוך במנחות (ל"ט.) וברש"י שם בד"ה מעיקרו וכ' בשערי תשובה סק"י בשם שו"ת יעב"ץ (סי' ל"ג) טעם הפסול משום דאותו חוט שנפסק אין תלוי בהבגד עיי"ש, וכתבתי בצדו, לכאו' יש לדון דכיון דכל החוטין קשורים בבגד וחוט זה קשור עמהם וקשר ש"ק חשיב חיבור חשוב גם חוט זה קשור בבגד באמצעות שאר החוטין וקצת ראי' לזה ממזוזה שמחובר לבית באמצעית הנייר הכרוך עליו מ"מ חשיב חיבור לבית דכתי' וכתבתם על מזוזות וגו' ותרגם אונקלס ותכתבינון וכו' ותקבעינון בסופי ביתך, הנה חלק הפסוק לשתים, וכתבתם מצו' בפ"ע, ואח"כ עוד מצו' שיראה לקובעם על מזוזות ביתך וכאלו הי' כתוב וכתבתם וגם יהיו על מזוזות ביתך וגו', הנה דמה שקובעם ע"י ד"א חשיב קביעות וחיבור לבית ואף למה שהביא הפת"ש יו"ד סי' בשם הגר"א ז"ל שלא יהי' נייר מפסיק בין המזוזה למשקוף מ"מ המסמר תוחב בנייר ולא במזוזה, וגם אין העולם נוהגין כגר"א ז"ל בזה כידוע, אך משם אי"ר דמזוזה אי"צ קביעות במסמרים רק למצו' כמ"ש פת"ש יו"ד (סי' רפ"ט סק"ו) וש"ך שם סק"ז, והטעם נראה דאפי' אם נפרש כפי' הת"א דהפסוק מחולק לשנים, וכתבתם, וגם יהי' נתונים על מזוזות וגו' מ"מ קביעות במסמרים היכא רמיזא, וכעי"ז מצינו בתפלין ש"ר כתי' והיו לטוטפות בין עיניך ואי"צ קשירה והידוק על הראש כמבואר להדי' בעטרת זקנים או"ח (סי' כ"ז) ד"ה ולא יטה, וכ"כ להדי' המהר"ל בגבורות ה' פרק ל"ט דדוקא תפלין של יד בעינן חיבור ודיבוק משא"כ תפלין ש"ר גם בשל"ה מס' חולין (דף ג':) סוד"ה ומיד וז"ל וכ' אבא מארי ז"ל שרצועות הסובבות סביב ראשו לא יהא רפויין אלא מהודקין הידוק)**