ארץ צבי (פרומר) א נו

חייב כמ"ש בפשיטות באבני נזר הנה דכתיבה לבד חשיב לאו אורחי' בשמאל ולא שאר פעולה וה"ה לענין שינוי גדול דשן דדוקא לגבי כתיבה חשיב שינוי גדול מאד וע"כ פסול אפי' בשעהד"ח משא"כ בשאר פעולות ל"ח שינוי כ"כ כשהוא בשן] וכיון שכ' הפנ"י קדושין (מ"ד.) לענין ויצאה והיתה דל"ש היקש רק בדבר שהוא גזה"כ אבל דבר שהוא רק מסברא והסברא ל"ש בהמוקש לא מקשי' וה"נ כיון דטעם כתיבה בשן פסול משום דהוי שינוי גדול ובקשירה אינו שינוי כ"כ אפשר דלא מקשינן. מ"מ מהיות טוב וכו' ונכון להזהירו שיקשור לו אחר התפלין על ידו

לעיל הבאתי דברי הש"צ דאיטר יניח בשמאלו ככל אדם וכן מצאתי בפע"ת שער התפלין פ"ז ותמו' ממנחות (ל"ז.) שו"ר באחרונים הביאו ממאירי שבת (ק"ג.) שכ' ג"כ דאיטר יניח תפלין בשמאל משום דשם הוא נגד הלב ותמהו עליו ג"כ מהא דמנחות (ל"ז.) ולחומר הנושא נלע"ד שהם מפרשים תי' הש"ס כי תני' בשולט בב' ידיו לא קאי על הברייתא דיניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם כפי' הפשוט רק קאי אברייתא דיניח בימינו שהוא שמאלו דבאמת קאי זה ג"כ אשמאל כל אדם וכ"ת אי באיטר מיירי אין זה נקרא שמאלו ע"ז משני דמיירי בשולט בב' ידיו וע"כ יש על יד זו ב' מהותין מהות ימין ומהות שמאל ומה דקרי לי' ימינו משום דמסתמא איש כזה השולט בב' ידיו נולד בטבע איטר גמור ועיקר כחו בשמאל אך שהרגילוהו לעשות גם בימינו להיות ככל אדם וע"כ שולט בב' ידיו וא"כ בעצם יד שמאלו הוא יד ימינו. שו"ר במרדכי ה' תפלין כ' ג"כ דדעת רש"י דאפי' איטר יניח בשמאלו כרוב העולם וע"ש בחי' אנ"ש. ועי' לקמן סי' קט"ו: סימן י'

בס' קסת הסופר (סי' כ"א סק"ג) הביא פלוגתת הפוסקים בתפלין ש"ר דצריך שיהי' ד' בתים מעור א' אם סגי במחוברין ע"י דבק וכ' בשם החת"ס ז"ל דאפי' להמכשירין היי"ד אם הבתים פרודות אבל אם דבוקים ג"כ בדבק ממנ"פ פסול א"ת שהדבק עושה אותו א' א"כ ליכא ד' בתים ואם אינה עושה אותם א' א"כ חשיב כאלו נעשה מד' עורות ופסולים עכ"ד. ויען ידעתי שרובא דרובא מן המון עם יש להם תפלין כאלו נלע"ד ליישב מנהגם דכעי"ז מצינו בציצית דקשר עליון דאורייתא הנה דצריך חבור ע"פ תורה דהקשר עושה חבור ומ"מ בעינן ד' חוטין. וק' ממנ"פ אם הקשר עושה חבור א"כ חשיב הכל כחוט א' וליכא ד' חוטין. ע"כ נלע"ד לפמ"ש תוס' סוכה (י"ח.) דאין לבוד להחמיר [ונלע"ד סמך לזה מהמבואר במשנה יוד פ"ו דמקואות דאין השקה להחמיר דוק ותשכח] וכ' בחי' רשב"א עירובין (ט"ז:) דלדיעה זו אמרי' בזה אפי' תרתי דסתרי ומועיל לבוד זה עצמו להקל ולא להחמיר עש"ה. וככה י"ל בנ"ד ובציצית דמועיל הדבק והקשר להקל ולא להחמיר

ואף לפמ"ש באבני נזר או"ח (סי' י' סוסק"י) דקשר של הציצית הוא לחבר הציצית עם הטלית לא לחבר עצם הציצית עיי"ש [ולמדתי מזה אגב דין שאם תחב ב' חוטי ציצית כ"א בקשר בפ"ע ועשה בכ"א ג' חוליות. או עכ"פ שנים שנים [דבחוט א' ל"ש חוליות] כל שכלן הי' במקומן הראוי בכנף הבגד כשר אף דאין הד' חוטין מחוברין דאין החוטין צריכין להיות מחוברין יחד ועיקר הקשר לחברן עם הבגד והוא חידוש דין] מ"מ ק' דסו"ס הקשר עושה חיבור בין להחוטין עצמן בין להחוטין עם הבגד. ומ"מ אמרי' תרתי דסתרי דמועיל חיבור הקשר רק לחברו עם הבגד מה שנצרך לנו. ולא להחוטין עצמן. וה"נ י"ל בנ"ד מועיל הדבק לעשותן כעור א' בכלל שמחובר רק בקצה א' אבל לא כאלו מחוברין במקום פרטי זה במקום החריץ של ד' בתים אשר דינם שם להיות מפורדים, וי"ל עוד היתר דהנה בסוכה (ל"ז.) א"ל רבה להנהו דגדלי הושענא כי גדליתו הושענא שיירי בה בית יד כי היכי דלא להוי חציצה פירש"י ור"ן דס"ל לולב א"צ אגד ולכאו' אפי' למ"ד צריך אגד הרי בידו לעשות האגד למעלה מאחיזת ידו כדאמר להו רבה שיירי בה בית יד, ותירצתי במק"א דכיון דאגד עושה חבור חשיב כאלו כולו מאוגד מראשו עד סופו וע"כ סגי באגד במקום א', אמנם כ"ז אם הי' עצה לאוגדו כולו מראשו עד סופו סגי גם בחיבור במק"א כאלו הי' בכולו אבל לרבה דחשיב חציצה וצריך לשייר בית יד וא"א לאוגדו בפועל כולו ה"ה דלא סגי אגד במקצת שיחשב כאלו אוגדו כולו, וכעי"ז כ' בתבו"ש סי' ה' לענין תוכ"ד כד"ד דל"מ רק אם אפשר שיהי' בפועל יחד עיי"ש, לפ"ז אפי' תפלין שהם פרודות ממש כיון דלמטה מחוברין חשיב ע"פ דין כאלו מחוברין לגמרי ואין שום הפסק ביניהם, וא"כ איך יוכשרו כל תפלין ש"ר הא בעינן ד' בתים, וליכא אלא בית א', וצ"ל דכאן כך מצוותו שיהי' פרודות בטבע ואף דע"פ דין חשיבי מחוברין לית לן בה וא"כ אף אנו נאמר בנ"ד דדבק משוי רק חיבור ע"פ דין, וזה מועיל לענין שיחשב כאלו הם עור א' ומ"מ בטבע אינם א' ממש ושפיר חשיב פרודות דלענין זה לא איכפת לן מה שחשיב מחובר ע"פ דין כאמור

ובהאי ענינא יש לדון במ"ש הטו"ז באו"ח (סי' ח') דאם נפסק הציצה במקום נקב הטלית עד הקשירה פסול והוא גמ' ערוכה במנחות (ל"ט.) מימרא דרב ע"ש, וכ' בשע"ת שם בשם שאילת יעב"ץ הטעם משום דבאותו חוט שנפסק אין החוטין תלויים בבגד עיי"ש ויש לדון דכיון דכל החוטין קשורין בבגד וחוט זה קשור עמהם נמצא דחוט זה ג"כ קשור בבגד באמצעות שאר החוטין, אך י"ל דאא"ל דחשיב חיבור עם שאר הציצית דא"כ ליכא רק ציצה א', אך להנ"ל דאמרי' תרתי דסתרי גם כאן י"ל דאם דנין לענין חיבור החוט עם הבגד חשיב חיבור ולענין החוטין עצמן ל"ח חיבור, בפרט שכבר הוכחנו לעיל דבציצית תמיד אמרי' תרתי דסתרי דהחוטין עצמן חשיבי כמופרדין ול"ח קשר חיבור ומ"מ לענין חבורן עם הבגד חשיב קשר חיבור, אך יש לדחות דשא"ה דבשעה שדנין שהחוט מחובר עם הבגד א"צ לדון על חיבור החוטין יחד משא"כ בנ"ד דזה קודם בהכרח לומר דהחוטין מחוברין ועי"ז הוי החוט חיבור לבגד וכל זמן שאין לנו חיבור החוטין יחד גם חיבור לבגד ליכא, וכעין סברא זו מבואר בירושלמי שהובא ברשב"א גיטין (פ"ג:) במגרש אשה ע"מ שתבעלי לפלוני אסורה להבעל לפלוני דבשעה שבא לבעול אותה היא א"א והק' הרשב"א הא ע"מ כאומר מעכשיו ואחר בעילה חשובה מגורשת למפרע עיי"ש אמנם נראה כוונת ירושלמי כנ"ל דהתם הבעילה קודם בהכרח להגירושין דהרי תלי הגירושין בבעילה ואא"ל שמגורשת רק אחר שתאמר שנבעלה לפלוני וע"כ הבעילה לפלוני חשיב קודם בהכרח להגירושין, וה"נ דכוותה, והוא קו"ח מהתם דהתם אין דנין רק לענין קדימה ואיחור מ"מ אמרי' דאא"ל דמגורשת קודם הבעילה קו"ח בנ"ד דאא"ל דמחובר החוט לבגד והחוטין עצמן אין מחוברין לא קודם ולא מאוחר כיון דכל חיבור החוט לבגד הוא רק באמצעות חיבור החוטין עצמן

ויש לדחות לפמ"ש התוס' שבת (דף צ') ד"ה המוציא דאוכלין שבתוך הכלי יש להם יותר חיבור מחיבור הכלי עם האוכלין, וע"כ בכלי ואוכלין שבתוכו ידיעות מחלקות משא"כ באוכלין שבתוכו יעו"ש, הנה דהאמצעי המחבר הדברים אי"צ שיהי' לו חיבור עם הדברים שמתחברים על ידו וא"כ ה"נ י"ל דהחוט נתחבר עם הבגד