ארץ צבי (פרומר) א נה

אי יניח בימין אבל גידם בימין לכו"ע יניח בשמאל וכ' כת"ר שכ"מ להדי' בשו"ע הרב ז"ל שמקורו משו"ת הרמ"א שכ' מי שנקטעה ידו השמאלית למעלה מן הקבורת אי"צ להניח תפלין בימין, משמע דהא נקטעה ימינו יניח בשמאל וכ"מ ברש"י מנחות (ל"ז) עכ"ד, לע"ד לא ארי' דאף לדברי' דנקטע ימינו פטור מתפלין בשמאל היינו משום דשמאל נעשה כימין וא"כ סו"ס עיקר הפטור משום דהוי כאלו אין לו שמאל, וז"כ רש"י אין לו זרוע שמאל דסו"ס עיקר פטורו מטעם זה, ורש"י ז"ל כ' כן כדי להסביר לנו טעם הדין שהוא משום שאין לו שמאל, וכיון דרש"י ז"ל כ' כן ע"כ גם הפוסקים העתיקו כן כידוע דרך הרמב"ם ז"ל שאינו מעתיק רק מה שמפורש בגמ' ולא שינה מאומה מהמפורש, ויש לו מקור בגמ' שר"א לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, ושחייב אדם לומר בלשון רבו, וע"כ הפוסקים שאחריו הלכו בעקבותיו וכ' כלשון המפורש ברש"י ז"ל, וע"כ אין זה ראי' מכרחת כ"כ

מש"כ דשולט בשתי ידיו אפשר שנחלק החיות [כעין שכ' הפוסקים על יתר כנטול] וע"כ חשיב כ"א כיד כהה וע"ז דחה כת"ר מבכורות (מ"ה:) דשולט בב' ידיו חכמים מכשירין משום דבריותא אתחלא בשמאל יפה העיר, מ"מ י"ל דלעולם נתחלק החיות ומ"מ כיון דאינו כחוש כמו שמאל גמור כשר לעבודה דלא בעי' דוקא ימין רק שלא יהי' שמאל כתוס' חולין (כ'.)

מש"כ דאו"ז מספקא לי' ותוס' פשיטא לי' כ' כת"ר דהד"מ כ' ז"ל כ' באו"ז גידם פטור מתפלין וכו' אבל בתוס' משמע דהלכתא כמ"ד גידם חייב אם יש לו זרוע עכ"ל הרי דלאו"ז פשיטא ולהתוס' אין פשוט כ"כ מדכ' לשון משמע וכו', מה לנו לדון בדברי ד"מ שהוא רק העתיק מס' או"ז כיון שבאו"ז לפנינו נראה לעינים שלא הכריע הלכה ברורה

מ"ש לימוד על חלושים וזקנים שישנים בזמן ק"ש דבקומך בתר דידי' אזלי' וכת"ר הוכיח דע"כ לא אזלי' בתר דידי' דהרי אזלי' בתר בני מלכים, הנה דאפי' בתר מיעוטא אזלי' וזמן ק"ש לכל העולם הוא כשתתתיים זמן לבני מלכים ואם הי' הדין דבחולה וזקן זמן ק"ש מאוחר יותר מזה הי' להיות נקבע זמן ק"ש לכל העולם כמו שהוא לחולה וזקן, לע"ד הקלושה י"ל דשאני בני מלכים דזמן קבוע לכל בני מלכים עד ג' שעות ביום משא"כ חולים וזקנים אין דומים אלו לאלו דיש תולה שמתאחר חצי שעה ויש שעה ויש יותר וע"כ אין ליתן גבול בזה ולהעמיד יסוד עליהם, הא חדא, זולת זה נלע"ד דהא דאזלי' בתר בני מלכים אין ראי' דאזלי' בתר מיעוטא די"ל כיון דמלך חשוב יותר מצבור כדאי' ע"ז (ב':) ע"כ כל הצבור גרירי אבתריי' וחשיב המלך כמו הרוב באיכות, כעין דמצינו לענין לידת ולד דבין יצא ראשו בין יצא רובו הרי הוא כילוד, וראשו הוא רוב באיכות ודינו כמו רוב בכמות, אך התם ראשו אין חשיב רק כמו רובו ע"כ אזלי' בתר שניהם, וכאן מלך עדיף מצבור כהא דע"ז (ב':) הנ"ל ע"כ אזלי' יותר בתר בני מלכים ולא בתר רוב העולם והוא ג"כ כעין דמצינו בטלה דעתו אצל רוב בנ"א בכמות ה"נ בטילי כלהו אחר מלך שהוא רוב באיכות, משא"כ חולה וזקן דמיעוטא נינהו לא גרירי כו"ע אבתריי', ומ"מ הם עצמם י"ל דאזלי' בתר קימה דידהו כיון דלא בטלי דעתיי' לכו"ע כנ"ל

ובהאי ענינא נלע"ד על מה שהקשו הפוסקים למה ה' בעלמא לא קימ"ל דישראל בני מלכים ולענין ק"ש אזלי' בתר בני מלכים וי"ל דהנה בסי' הרב ז"ל דכל השמו"ע ביאור לק"ש, ומינה כמו דאמרי' איזה עבודה שבלב זו תפלה דה"ה ק"ש עיקרה בלב זכר לדבר סנהדרין (ס"ה:) שאני מגדף הואיל וישנו בלב וידיעת ההפכים א' הוא, וברמב"ם ה' מלכים דמלך הוא לב העם ע"כ בעבודה שבלב אזלי' בתר מלכים. אשר כתבתי על פ"י דמקואות מ"ח שתה מים טמאין טבל והקיאן טהורין שהם טהורין בגוף דק' הא האדם חוצץ בין המי מקו' למים שבגופו והיכא דכלו חוצץ אפי' כשאינו מקפיד חוצץ כיבמות (ע"ח:)] ומזה הכרחתי דכיון דחלות הטבילה מפלש דרך כל גופו חשיב כגוף המים היו עוברין ומפלשין דרך גופו, וע"ז הק' כ"ת דא"כ איך נפרנס סיפא דמקואות בלע טבעת טמאה טבל והקיאה טמאה כמו שהיתה, הנה בזה לא עלי תלונתו דאיך שיהי' קשי' רישא אסיפא, ואולי י"ל דכיון דהשקה סגי בנגיעה במקצתה, מועיל ג"כ נגיעה קצתית באיכות וכאן הוי קצת נגיעה באיכות מחמת טעם הנ"ל דחלות ופעולת המים עובר בכלו ומ"מ עצם המים אין עוברין ומקצת איכות דומה למקצת כמות כעין המבואר ברמב"ם פ"ז מה' מא"ס לענין חוטין וקרומית, וכעי"ז בר"ח פסחים (ל'.) לענין חמץ ע"י תערובת דתערובת איכות חשיב כתערובת כמות, וכעי"ז בחי' הר"ן בב"מ (מ"א.) לענין שליחות יד צריכה חסרון, וכעי"ז יבמות (נ"ב:) דנתן גט למאמרו ולא לזיקתו חשיב כמגרש חצי אשה, משא"כ בטבילה דבעי' נגיעה בכל היקף הכלי ומה"ת עכ"פ ברובו [דרובו ומקפיד חוצץ] ורובו ככלו ה"ה דל"מ נגיעה קצתית באיכות, וסמוכין לזה מרש"י רות (ג' פסוק ג') וירדת הגורן וברש"י וירדתי כתי' זכותי תרד עמך, הנה דכיון דבעצמה לא ירדה עמה רק זכותה ירדה עמה ע"כ ירדתי כתי' ירדת קרי דחשיב קצת כאלו ירדה בעצמה עמה מחמת שזכותה ירדה עמה ה"נ חשיב קצת כנגיעת המים עצמם כיון דחלות ופעולת המים מגיע שמה

אשר כ' כת"ר שיוכל להניח תפלין בעצמו ע"י שיניו, לע"ד יש לפקפק בזה דכיון דדרשינן במנחות (ל"ז.) וקשרתם וכתבת' מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומדקשירה בימין הנחה בשמאל משמע דגם מעשה הקשירה שעושה בימין הוא המצו', וכ"מ דעת הרמב"ם דס"ל דהא דהמניח תפלין אחר שקה"ח עובר בל"ת מ"מ אם לבוש בתפלין מבעו"י ונמשך אחר שקה"ח אינו עובר הנה דמעשה ההנחה מילתא הוא ואין המצו' היות התפלין מונחים על הזרוע לבד, לפ"ז י"ל דבעינן הנחה בימין כלשון הגמ' דקשירה בימין, ואף אם נימא דאין זה מעכב ואין דורשין דרשות מדעתינו למעט שמאל מ"מ כיון שכ' המג"א (סי' ל"ב סק"ה) בשם רמ"ע דאף דתפלין שכ' בשמאל כשרין בשעהד"ח כשא"א למצוא אחרים מ"מ אם כ' בשיניו פסול משום דלאו אורתי' כלל, ה"נ כיון דמעשה הקשירה מן המצו' אפשר דע"י שיניו פסול משום דלאו אורחי' כלל, ואף דלאו אורחי' ל"ח חסרון רק לענין מלאכת שבת משום דבעי' מחשבת כמ"ש החמ"ח וב"ש ופר"ח (סי' קכ"ג) ואני ה"ר מגמ' מפורשת ביצה (י"ג:) דמפורש שם להדי' דפסול כלאח"י במלאכת שבת הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה, מ"מ י"ל דע"י שן דלאו אורחי' כלל אפי' בשאר דבר פסול דל"ח מעשיו כלל, ע"כ לע"ד אין להכניס עצמנו בפירצה דחוקה בדבר הנוגע לכל שנותיו של האדם שבעים שנה, ונכון לצוות לו שיניח לו אחר התפלין על ידו ולא ע"י שיניו גם כיון דאדם דורש היקש מעצמו אפשר דכמו דמקשינן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ה"ה דדרשינן מה כתיבה בשן פסול כדברי רמ"ע הנ"ל אף קשירה בשן פסול

ואף דבתוס' חולין (כ') דגידמת חולצת בשיני' אף דחליצה בעי ימין משום דשמאל גרע משן י"ל דשאני חליצה שאינו מצו' אלא מתיר ע' ח"צ (סי' א)', אך י"ל באופן אחר דדוקא כתיבה לאו אורחי' כלל בשן משא"כ פעולה אחרת כגון חליצה וקשירה [וכעי"ז מצינו לענין שמאל בשבת דהכותב בשמאל פטור ואלו העושה מלאכה אחרת בשמאל