ארץ צבי (פרומר) א נד

מה' טו"מ בכוורת שבתוך הפתח ופי' לחוץ וטומאה נתון תחתי' או על גבה דתחתי' וגבה טמא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר ומה שבתוכו טהור דלגבי חלל הכלי מציל הכלי כמו צמיד פתיל כדאי' ריש פ"ט דאהלות וס"ל לרמב"ם דמ"מ תוכו מה שכנגד המת טמא ותמה הכ"מ דכיון שהטומאה בוקעת לכוורת תתפשט בכולה כמו בטומאה רצוצה הנכנסת לאהל שמתפשטת בכל האהל ומה שתי' הכ"מ תמה עליו במשנה אחרונה רפ"ט דאהלות ונראה דדעת רמב"ם בזה כנ"ל דכיון דהכלי חוצץ על מה שבתוכה אך כאן כיון דהטומאה בוקעת למעלה ממילא בוקעת דרך תוכו בע"כ צריך לטמא גם מה שבתוכו שכנגד מקום הבקועה מ"מ אם דנין על שאר הכוורת חשיב כאלו גם אותו מקום שכנגד המת טהור כיון דמצד עצמה של כלי יש חציצה ואכמ"ל יותר] וכתר"ה כ' שהוא כעין תשלומין לזרוע מצד שמאל והדבר מחוסר תבלין ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו לפ"מ דקיי"ל בה' מזוזה דהלך אחר היכר ציר ומ"מ כשחדר זה יותר חשוב אזלי' בתרה וק' לי לדיעות דאפי' בית שאין בו דלת חייב במזוזה א"כ דל היכר ציר מכאן כל חדר בפ"ע חייב במזוזה ומה בכך דהיכר ציר מורה שהדלת שייך לחדר זה מ"מ איך נפטר חדר השני ממזוזה דלחדר השני הרי הוי המזוזה בשמאל וכן ק' לענין חדר יותר חשוב דמ"מ הרי גם חדר שאינו חשוב כ"כ ג"כ חייב במזוזה ואיך יפטר החדר שאינו חשוב כיון דלגב' המזוזה היא בשמאל

לכן נלע"ד ע"פ המשנה פ"י דמקוואות מ"ח אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאים טבל והקיאן טמאין שאין טהורין בגוף שתה מים טמאים טבל והקיאן טהורין שהם טהורים בגוף. ולכאו' תמו' דמים טמאים ל"מ טבילה רק השקה מצד זריעה והרי הגוף מפסיק וליכא השקה וצ"ל כיון דהטבילה במים מטהר כל הגוף מעבר לעבר וכיון דחלות פעולת המים עובר בכל הגוף חשיב כאלו המים עצמם עברו שם וכאלו מים ששתה נגעו באותן המים ונטהרו מטעם השקה. ה"נ במזוזה בשלמא אם יקבענו בשמאל שלא כדין אינו פועל כלל אבל אם הוי בימין לגבי חדר א' פוטר כל הפתח וחשיב כאלו המזוזה הי' גם בעבר השני של הפתח דחשיב לגבי חדר שני ימין ושפיר פוטרת ב' החדרים דבמקום שמגיע חלות של המזוזה חשיב כמזוזה עצמה כמו דטהרת המם חשיב כמים עצמם וק"ל וראי' גדולה לדברינו משיטת הפרישה שהביא הטו"ז יו"ד סי' רפ"ו סקי"א דמזוזה שהוא בין ב' פתחים ולגבי פתח א' הוא בימין מועיל גם לפתח הב' שהוא לגבה כשמאל עיי"ש ואין לזה ביאור רק לפי דברינו הנ"ל דכל שהמזוזה פוטרת כל הפתח חשיב כאילו היתה בכל הפתח, ולפ"ז יצמח דין דהא דאזלי' בתר היכר ציר היי"ד שב' החדרים חייבים במזוזה אבל פתת שבין ב' חדרים שא' אי"ח במזוזה אף שהיכר ציר לתוך חדר הפטור וגם הוא יותר חשוב מ"מ חייב במזוזה מצד חדר החייב במזוזה וק"ל

ולפי"ז י"ל כמו דמזוזה פוטר כל הפתח וחשיב כאלו יש מזוזה גם בשמאל ה"נ תפלין פוטרין ב' ידיו דב' ידיו חשובין כדבר א' [וכ"מ ברש"י שבת (קל"ג:) פירש שסילק "ידיו" משמע דל"ח פי' רק בסילק ב' ידיו, וכעי"ז מבואר במשנה דאהלות פ"ה מ"ד ברב דכ"ז שלא פירש בב' ידיו ל"ח פירש אפי' לגבי יד שפירש] וע"כ שפיר חשיב שכל ישראל יוצאין ביד א' [וכעי"ז הגיד רבינו בעל אג"ט זצוקלה"ה להוכיח ממגלה ל' דכל ישראל יוצאין בחמיסר דמשפט א' יהי' לכם כחי' אף שהמעשה נעשית בזמנים מחולפים מ"מ חשיב כאלו הי' בזמן א' ה"נ אף שמעשה ההנחה במקומות מחולפין מ"מ כיון דהחלות ביד א' חשיב תורה א' ומשפט א' לכלם,] ובזה ימצא טוב טעם לדברי מג"א בביאור הספרי דדוקא כשיש זרוע שמאל אז יכול להניח גם בימין ונפטר השמאל הוי משפט א' משא"כ באין לו כלל זרוע שמאל ל"ש זה

בדברי הדג"מ שחידש דאם נעשה איטר ע"י חולי לכו"ע חשיב כאיטר מתחלת ברייתו וכ"ת רצה לחדש דאם בא החולי ע"י פשיעותו חשיב כאלו הרגיל עצמו כעי"ז כתבו אחרונים על מש"כ הרמב"ם דפצו"ד ע"י חולי חשיב ביד"ש דמ"מ כשבא ע"י פשיעותו חשיב בידי' עכ"ד לעד"נ טעם הדג"מ ע"פ הגמ' עירובין (ל':) מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן ככל אדם משום דבטלה דעתו אצל כ"א. הנה דבחולה וזקן ל"ש בטלה דעתו ודומה קצת לתוס' שבת (צ"א:) דאם כלם היו כמוהו הי' עושין כן ל"ש בטלה דעתו. והנה בר"ן ר"פ גיד הנשה דמש"ה באיטר לגבי תפלין אזלי' בתר יד כהה דידי' משום דכתי' ידך, וי"ל דהיי"ד באיטר מתולדה או ע"י חולי דל"ש בטלה דעתו, משא"כ בהרגיל עצמו להשתמש בשמאל דבטלה דעתו ל"ש למיזל בתר דידי' דכיון דבטלה דעתו איהו כמאן דליתא דמי. ולפ"ז נראה דבנקטע ידו אף שבא ע"י פשיעותו מ"מ אחר שנקטע ידו מה שמשתמש בשמאל רוב תשמישים בזה ל"ש בטלה דעתו ע"כ דינו כמו שהרגילו' שמים

עוי"ל טעם הדג"מ דענין ימין ושמאל אינו תלוי במה שמשתמש בפועל יותר רק ביתרון הכשר שיש בימין ויתרון כח. והשימוש הוא רק ראי' ע"ז, ואפי' לדיעות דאזלי' בחר כתיבה הוא תלוי ג"כ ביתרון הכשר של היד לכתיבה ולא בהכתיבה בפועל אך הכתיבה בפועל ראי' לזה שאותו יד יש לה יתרון הכשר לזה. וכ"ז בנולד איטר אבל בהרגיל עצמו דאין זה ראי' על שיד זה באמת מוכשרת יותר לתשמיש ע"כ ל"ח איטר. וכ"ז כשבא ע"י רגילותו נגד טבעו. אבל אם בא בסבת חולי שנתלש ידו הימנית וא"כ עתה באמת ידו השמאלית יש לה יתרון כח ויתרון הכשר להשתמש בה יותר מיד ימין שפיר חשיב כאיטר מתחלתו. ולפ"ז ג"כ אין נפ"מ בין אם בא החולי באונס או בפשיעה

לעיל הבאתי הגמ' עירובין (ל':) מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן ככל אדם משום דבטלה דעתו אצל כל אדם. בזה נלע"ד קצת לימוד זכות על חלשים וזקנים שמפאת חולשתם צריכין לישן הרבה ועי"ז עוברין זמן ק"ש ולע"ד י"ל דכמו שכ' הר"ן ורשב"א ר"פ גה"נ לענין ידכה דאזלי' בתר דידי' לא בתר יד כהה דעלמא ה"נ דכתי' בשכבך בתר דידי' אזלי'. ומה דאי' באבות דשינה של שחרית מוציא את האדם מן העולם משום דעובר זמן ק"ש י"ל דהיי"ד במי שהוא בריא בכחו ודי לו בשינת כל אדם אך שרוצה להתענג ביותר כעין דאי' בזה"ק דב"ג דמתענגי בשינתא נברא מזה שדין ושדות יעו"ש דזה דומה לרעבתן שאוכל יותר מצרכו משום רעבתנותו דבטלה דעתו אצל כל אדם ול"ש למיזל בתר דידי' דאיהו כלית' דמי כעין שכתבתי לעיל לענין ידך משא"כ חולה וזקן דל"ש בהו בטלה דעתו כמבואר בהא דעירובין י"ל דבתר דידי' אזלי' וחשיב אז בקומך בשעה שהוא קם: סימן ט תשובה שנית להרב הגאון הנ"ל בענין הנ"ל

בענין שכ' המ"ב דדוקא גידם בשמאל פליגי הפוסקים