ארץ צבי (פרומר) א נג

לפרש הא דאין לו זרוע פטור מן התפלין היינו שאין לו קנה לא בימין ולא בשמאלו עיי"ש ולפי"ז אין ראי' לנ"ד

אך ראיתי במ"ב שם ציין לע' ברש"י מנחות (ל"ו.) וכוונתו דאהא דאין לו זרוע הוסיף רש"י זרוע שמאל, ומינה דהא אם אין לו זרוע ימין לכו"ע יניח בשמאל וזה ראי' נכונה, מ"מ יש לדחות דדרך רש"י ז"ל לפרש אליבא דס"ד כידוע, וכיון דעדיין לא נשנה שם בש"ס דין איטר עד אחר הברייתא דאין לו זרוע ושם מבואר דהי' ס"ד להניח בשמאל כ"א דפריך והתני' מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם יעו"ש ולפ"ז מי שאין לו זרוע ימין פשיטא דמניח בשמאל ע"כ פירש"י כאן זרוע שמאל

מלבד זה נלענ"ד דדוקא באין לו זרוע ימין י"ל דחייב להניח בשמאל דידי' דכיון דאין לו יד אחרת הו"ל כשולט בב' ידיו דמניח ככל אדם הנה דל"ש לומר דשמאל נעשה ימין רק כשיש לו עוד יד אחרת כהה הימנה אז חשיבה יד זו ימין משא"כ בזה, ויש להוסיף ביאור דהרי חזינן דיש אדם בריא ששמאל שלו חזק יותר מימין של אדם חלוש וע"כ א"א לשער ענין ימין ושמאל רק לגבי אדם זה עצמו שהיד שהוא יותר בריאה ומסוגלת לתשמיש מחברתה חשובה ימין והחלושה שמאל משא"כ מי ששולט בב' ידיו בשו' ל"ש בי' ענין ימין ושמאל, וה"נ כשאין לו רק יד א' ה"ה והוא הטעם וגם זה אינו מוכרח די"ל דשולט בב' ידיו מתחלק כח הימין לב' הידים בשו' וע"כ כל יד כהה קצת מימין גמור [כידוע מ"ש פוסקים בטעם יתר כנטול משום התחלקות החיות ואין לכל אבר די מסת חיותו בשלימות] ואף דל"ח שמאל גמור מ"מ גם ימין ל"ח וי"ל דהא דבעי' יד כהה אינו רק למעט ימין אבל כל שאינו לא ימין ולא שמאל כשר כעין תוס' חולין (כ'.) ותוס' מנחות (ס"ז:) לענין מושבותיכם דממעטין רק ההיפוך דהיינו דחו"ל ולא חטים שע"י נס ותו דכיון דמצד דידי' אין לנו הכרע כלל עכשיו שאין עליו לא שם ימין ולא שמאל שוב אזלי' בתר שמאל דעלמא משא"כ מי שאין לו אלא יד א' הרי כל כחו ביד זה אפשר דחשיב עכשיו כימין ואזלינן בתר עכשיו ולא בתר מעיקרא כמו בנעשה אח"כ איטר מ"מ יש לצדד בזה] משא"כ כשנקטע קנה יד ימינו ונשאר הזרוע דעדיין שם יד עליו קצת כמג"א (סי' כ"ז סק"ב) שוב י"ל דמשמאל נעשה ימין. ולפי"ז יל"פ רש"י מנחות (ל"ז.) ס"ל אין לו זרוע כלל וע"כ כ' דוקא זרוע שמאל דאם אין לו זרוע ימין שפיר מניח בשמאל דהוי כמו שולט בב' ידיו. ואין ראי' לנ"ד כשנשאר הזרוע. וככה יל"פ צדדי הס' של הפמ"ג (סי' תרנ"א) בנקטע יד ימין ונשאר הקנה וזרוע אם שמאל נעשה ימין והו"ל כאיטר א"ד כיון דאין לו כף היד של ימין שהוא עיקר היד חשיב כאלו אין לו רק יד א' דל"ח איטר רק כשולט בב' ידיו דאז אזלי' בתר שמאל דעלמא א"ד כיון דנשאר קנה וזרוע חשיב כאלו יש לו ב' ידים ונעשה איטר דאזלי' בתר שמאל דידי' והוא ס' עצום. וככה יש להסתפק בנ"ד בנשאר זרוע ימין לבד מי אמרי' כיון דאין לו עיקר שהוא כף חשיב כאלו אין לו אלא יד א' א"ד כיון דדנין לענין תפלין ומצות תפלין בזרוע חשיב לענין זה הזרוע עיקר וכיון שיש לו ב' זרועות הוי כמי שיש לו ב' ידים וחשיב איטר דאזלי' בתר שמאל דידי'. [ונפ"מ בדברי אלו לענין חליצה דבעי ימין דאם נקטעה ימינו אף שנשאר הזרוע מ"מ לענין חליצה זרוע לאו מידי הוא וחשיב שאין לו אלא יד א' דאז דומה לשולט בב' ידיו דאזלי' בתר ימין דעלמא כנ"ל וכיון דשמאל דידי' הוי שמאל דעלמא י"ל דחשיב שמאל אך תלי' בב' סברות הנ"ל דלפמ"ש דשולט בב' ידיו חשיב שימינו לא ימין ולא שמאל כתוס' חולין (כ'.) ולפ"ז כשר לחליצה כמו דגידמת חולצת בשיני' אף שאינו לא ימין ולא שמאל כשר אך לתי' השני דאזלי' בתר דעלמא הוי כעין שמאל, אמנם ראי' לפי' השני דלפי' הראשון א"כ השולט בב' ידיו יוכל להניח תפילין בין על ימינו בין על שמאלו וז"א כמפורש מנחות (ל"ז.) דשולט בב' ידיו מניח בשמאל דכל אדם]

ובמ"ב כ' דלמ"ש הדג"מ דאם ע"י חולי נעשה איטר חשיב כאיטר מתחלתו דה"ה בנקטע ימינו נעשה שמאל כימין ולפי האמור אינו מוכרח די"ל דדוקא מי שיש לו ב' ידיו גם כפות הידים שהוא עיקר היד אז שייך לומר דמשמאל נעשה ימין משא"כ בנקטע כף יד ימינו חשיב כאין לו אלא יד א' והוי כשולט בב' ידיו

והנה מ"ש כת"ר דכיון דהאו"ז מייתי דברי תוס' וחולק עליהם הלכה כאו"ז. עיינתי באו"ז (סי' תתקע"ז) כ' דאם נפרש כהתוס' יהי' הדין דחייב בתפילין ואם נפרש כרבינו אליקים יהי' הדין דפטור ומורו רבינו שמחה מפרש כרבינו אליקים יעו"ש אבל לא הכריע הלכה כמאן. וא"כ לכאו' משמע להיפך דכיון דלתוס' פשיטא להו ולאו"ז מספקא לי' הלכה כתוס'. ואינני ח"ו כמכריע הלכה נגד הכרעת רשכבה"ג רמ"א ז"ל. אך לע"ד אין ראי' מרמ"א דס"ל כאו"ז דהרי פ' דיניח על הקבורת בלא ברכה ואפי' נימא דמספקא לי' מ"מ צריך להניח בלא ברכה. וי"ל דאפי' נימא עיקר הלכה כתוס' מ"מ פ' שלא לברך דהרמ"א לשיטתי' (סי' כ"ו) דאפי' כשאינו מניח רק של ראש מברך שתים. וא"כ מש"כ כאן (סי' כ"ו) דגידם יניח בלא ברכה ע"כ כוונתו שלא יברך עובר לעשייתן אבל בשעת הנחה ש"ר יברך שתים דלא גרע ממי שאינו מניח אלא ש"ר לבד וז"ב. וא"כ סו"ס אינו מפסיד הברכה אלא העובר לעשייתן [ובתפלין שהוא מצו' נמשכת לכו"ע יכול לברך גם אחר הנחה כידוע] ולענין זה חש הרמ"א ז"ל לדברי או"ז אף שאין הלכה כמותו וכיון דלהתוס' צריך להניח על זרוע הימין ואפי' את"ל דהלכה כאו"ז דמי שאין לו זרוע (היינו) פטור מתפלין י"ל בנ"ד דפטור מב' ידיו מזרוע ימין משום דזרוע לא נקרא יד ומשמאל משום דשמאלו נעשה ימין דידי' דהוי כאיטר ע"י חולי והוי כמו שנקטע קנה של שמאלו דפטור לגמרי מתפילין אליבא דאו"ז דפ' כת"ק ומפורש באו"ז דלת"ק פטור לגמרי מב' ידיו, ה"ה בנ"ד י"ל כן וא"כ הוי ס"ס לפטור מהנחה ביד שמאל ע"כ לענ"ד בביהמ"ד בציבור יניח רק על זרוע ימין ובו יקרא ק"ש ויתפלל בציבור [בפרט שכ' שבצבור ק' לו להניח על שמאלו בעצמו] שזה עיקר חיוב ויברך שתים בשעה שיניח ש"ר כנ"ל כיון דאין נוגע רק לענין עובר לעשייתן אין להכניס עצמינו בפרצה דחוקה לברך לפני של יד. ובביתו יניח על יד שמאל לבד לחומרא בעלמא בלא ברכה דתפילין ש"ר אין מעכבת של יד כנלע"ד הקלושה

אשר הק' כתר"ה על המג"א (סי' כ"ז סק"ג) דמי שאין לו זרוע שמאל גם ימין פטור ואם יש לו זרוע שמאל אע"ג דל"מ לגבי גופי' דיד שמאל שיחשב יד להניח מ"מ מועיל לענין שיניח בימין דמה סברא היא ממנ"פ אם חשיב יד יניח על שמאלו וכו' הנה מצינו כזה בתוס' ר"פ התכלת לענין ד' חוטין דלהכשיר תכלת מיהו מהני לבן יעויי"ש וכזה תוס' עירובין (י':) לענין עור העסלא וחלל שלו מצטרפין שהביאו דמיון מטיט הנרוק. עוד כזה בתוס' גיטין (פ"ב:) ויבמות (דף י'.) במקדש לראובן חוץ משמעון דאם דנין לגבי ראובן חשיב כאילו היתה אסורה גם לשמעון ואם דנין לגבי שמעון עצמו חשיב שאינה אסורה לו. (הג"ה) [ובזה נלע"ד לבאר שיטת הרמב"ם ריש רי"ט