ארץ צבי (פרומר) א נא

יקרא לאור הנר, וקשה הלשון כמה גדולים ד"ח, וי"ל דבסוטה (כ"א.) דתורה אגוני מן היסורין ומצלא מן החטא בעידנא דעסיק בה לכו"ע ואיך קרה לריב"א מכשול כזה שקרא והטה בעידנא דעסיק בה, אך התי' לזה דכיון דחז"ל אמרו לא יקרא לאור הנר הי' כחם יפה להפקיע לגמרי מצות ת"ת מקריאה זו ולאו שם תורה עליה ע"כ לא הגינה עליו וזה כמה גדולים ד"ח שהי' בכחם להפקיע אפי' מצו' דאורייתא שלא יהי' שם מצו' עליה] ובנ"ד יש להוסיף דאפי' החולקים על רבינו יונה מודו כאן דהנה במס' סופרים הובא בע"מ לרמ"ע ז"ל דאין הלכה נקבעת עד שיעשה מנהג, וכיון דיש פלוגתא אי לילה זמ"ת או לא, והרי עכ"פ לא נקבע המנהג כמ"ד זמ"ת מחמת הגזירה דרבנן שמא ישן ממילא ל"ח כלל שההלכה לילה זמן תפלין, ולא דמי לק"ש אחר חצות דהתם ליכא שוב מ"ד שתהי' מה"ת זמן ק"ש דוקא עד חצות וא"צ לענין זה לקבוע הלכה ע"י מנהג ע"כ אף שחז"ל הפקיעו המצוה מ"מ נשאר המצוה מדאורייתא, משא"כ בזה שיש פלוגתא אי לילה זמ"ת ואין הלכה נקבעת עד שיעשה מנהג

אך עדיין קשה דהא קימ"ל דאם הי' לבוש בתפלין מבעו"י א"צ לחולצן בלילה כשהוא ביחיד עיי"ש ואלו למ"ד לילה לאו זמ"ת צריך לחולצם א"כ מורין כן ג"כ קצת דלילה זמ"ת]

ונראה ליישב דהנה ביו"ד (סי' ר"א סנ"ה) דג' מקואות של כ' כ' סאה וירדו ג' וטבלו אם השאובים מן הצד הוכשרו משום השקה ואם השאובים באמצע נשארו בפסולם דהפסול שבאמצע מפסיק שלא נתחברו יחד ב' המקואות שבצדדים ושם סעי' י"ב וש"ך ס"ק ל"ד מבואר יותר חידוש דאפי' פסול דרבנן מפסיק לענין השקה. ועוד גדולה מזו מבואר שם בש"ך ס"ק ל"ז דלהרא"ש אין בה רק פסול דלכתחלה ומ"מ מפסיק לענין השקה דוק ותשכח. וה"ה הכא מה שהפקיעו המצוה בלילה מדרבנן ואפי' רק לענין לכתחלה (דאם לבוש בהם בדיעבד א"צ לחולצן] מ"מ מפסיק לענין זה שלא יחשבו כל הימים כיומא אריכתא דשבתות כגופין ככריתות (ט"ז.) וכמו דמפסיק בגופן כן מפסיק בזמנים ודו"ק

ויש לה"ר לזה משיטת ר' אלי' דצריך לקשור קשר של תפלין בכל יום וק' למ"ד לילה זמ"ת וכן הלכה אלא שאין מורין כן כנ"ל, מה זה ענין לקשור בכל יום הלא לא מפסקי לילות מימים וראוי שיהי' כל הימים של חול כיומא אריכתא, ודוחק לומר דס"ל לר' אלי' דבכל פעם שמניחן אפי' באותו יום צריך להתיר ולחזור ולעשות הקשר של תפלין, וע"כ כנ"ל דאחר שהפקיעו חז"ל המצו' לכתחלה חשיב כאילו אין לילה זמן תפלין כלל, ועדיין צע"ק

וי"ל עוד לפי הנראה ממשמעות הפוסקים דאם עבר יום א' ולא הניח תפלין עבר מ"ע וכ"כ פמ"ג סו"ס ל' ובסי' ל"ז בא"א סק"ב וכ"כ בא"א לבעל דע"ק ז"ל כמ"פ והוא ז"ל האריך בטעמא דמלתא] וכן עמא דבר ולכאו' ק' כיון דקימ"ל לילה זמן תפלין למה לא סגי פעם א' בשבוע כמו דסגי פ"א בכל יום, אך כעי"ז הק' הרמב"ן על רמב"ם דס"ל פ"א מה' תפלה דמ"ע להתפלל בכל יום דמנלן בכל יום דילמא פ"א בכל חודש או בשנה דקרא סתמא כתיב ותי' הכס"מ דמסתמא הוא פ"א בכל יום דאל"כ אולי הוא פעם א' בכל ימיו וזה לא יסבלהו הדעת עיי"ש ויש להוסיף לפמ"ש הפנ"י ר"פ תפלת השחר לענין הא דאמרי' בפ"ג דר"ה כל יום ויום עובר עליו בבל תאחר דדוקא כל יום ולא כל שעה משום דכל יום הוא דבר בפ"ע עיי"ש וכעי"ז מצינו מצות ברכת כהנים שהוא מ"ע בכל יום פ"א ולא יותר כמ"ש תוס' ר"ה (כ"ח:) ואף דבתורה סתמא כתי' ולא נכתב זמן כלל וזה סמך לדברי הכ"מ, וה"נ בתפלין בעי' לכה"פ פעם א' בכל יום, ואף דכתי' סתמא הוי כאילו כתי' וקשרתם בכל יום וע"כ צריך קשירה בכל יום ומצאתי סמוכין לזה בלשון הזה"ק סוף פרשת בא (מ"ג:) ואצטריך ב"נ לאנחא לון [לתפלין] בכל יומא למהוי בדיוקנא עילאה, משמע דפ"א בכל יום די. אבל לכה"פ צריך להניחן בכל יום כמ"ש הפמ"ג והא"א לבעל דע"ק ז"ל ובמק"א הארכתי עוד בענין זה ואיכ"מ

ונשוב לדברי אבני נזר סי' קפ"ג סק"ה דהני דנסבי תפלין של אחרים ומשנים הקשר כפי מדת ראשם לאו שפיר עבדי דהבעלים ישיבו ויעשו הקשר כפי מדת ראשם והוי קשאש"ק ולא יצא ידי חיוב עכ"ל הטהור וזה כביר ציינתי בצדו וזה לשוני לע"ד הקלושה לפמ"ש המרדכי הובא בט"ז סי' קנ"א סק"ג דסותר ע"מ לבנות גוף הנתיצה בנין מקרי עיי"ש וכזה כתב הר"ן פ' הבונה דחק תוכות חייב בשבת דלא גרע ממוחק ע"מ לכתוב מוכח דגם מוחק חיובו משום כותב דאל"כ מה ענין מוחק לכותב הנה דמוחק ע"מ לכתוב הוי ככותב וכזה כ' בשו"ע הרב ז"ל (סי' שמ"ו ס"א) דעומד לכתף ל"ח עומד דכיון דעמידה זו צורך הילוכו הוא כהילוך דמי, ולפמ"ש הרא"ש דאין חייב בשבת רק במתיר ע"מ לקשור צ"ל ג"כ דמתיר ע"מ לקשור כקושר דמי א"כ גם כאן דהבעלים מתירין הקשר ג"כ ע"מ לקשור ל"ח זה התרה כלל ממילא ל"ח כלל שעומד להתיר הקשר ושוב הוי שפיר קש"ק ודו"ק ע"כ כתבתי. ועתה רואני כי באבני נזר (סי' ק"פ סק"ט) העיר בזה וה"ר מרבינו אלי' דקושר ע"מ להתיר וההיתר יהי' ע"מ לקשור ג"כ ל"ח קש"ק דהרי לרבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום כ' התוס' דל"ה קש"ק אף שיחזור ויקשור אחר התרה עיי"ש ועדיין אני דן בקרקע בדה"ק דאפשר לחלק דהתם אין ההתרה צורך קשירה דכבר יש לו קשר זה ממש רק דצריך להתיר כדי לקיים מצות קשירה וזה חשיב רק צורך פעולת קשירה אבל לא צורך קשירה דהיינו כדי שיהי' קשור אבל בנ"ד דהבעלים צריכים קשר במדה אחרת וא"כ ההתרה צורך קשירה הוא כי בלא ההתרה א"א שיהי' לו קשר הצריך לו

עוד יש לחלק לפמ"ש ריטב"א עירובין (יו"ד:) בעור העסלא ל"ש לבוד על מקום הנקב כיון שרוצה דוקא להיות פתוח במקום זה [קצת דומה לזה בתוס' יו"ט (פ"ח דכלים מ"ו) דנקב שאדם עושה בכוונה אפי' פחות מטפח צריך צ"פ ואל"כ מביא את הטומאה והנה פחות מטפח כסתום דמי וכעין פחות מג"ט בכה"ת דאמרי' לבוד מ"מ בעשאו או בכוונה ל"ח כסתום] וכעי"ז בח"צ (סי' נ"ט) דגבול שבין ערוגה לערוגה כיון דלהילוך עביד ל"א בי' לבוד וכעי"ז בלבו"ש חי' דינים (סי' ר"ו) במוקף בשם הר"ש דאם מכוון להפסיקן ל"מ צירוף עיי"ש ה"נ מתיר ע"מ לקשור חשיב כאלו גם עתה קשר אבל בתפלין דצריך לקשור בכ"י רוצה דוקא שיהי' ניתר רגע א' דאל"כ לא יחשב שם קשירה עלה דשרגא בטיהרא למאי אהני וכיון שרוצה דוקא שברגע זה יהי' ניתר הקשר ע"כ ל"ש לומר שהוא כקשר גם אז משא"כ כשמתיר כדי לשנות הקשר דא"צ דוקא פעולת הקשר דלא קימ"ל כרבינו אלי' רק דצריך שיהי' קשור כמדתו ושפיר י"ל דגם ברגע התרה חשוב קשור משום דסופו לקשור ודו"ק

עוד נלע"ד דהנה במשנה ג' פ"י דכלים מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת רי"א מצלת וחכ"א אינה מצלת וביאר הראב"ד ז"ל (פכ"ב מה' טו"מ) (הובא בתוס' יו"ט שם] פלוגתתם דהמגופה חלולה ופי החבית נכנס בה והיא מהודקת שאינה נשמטת מאלי' רי"א מצלת בלא מרוח וחכ"א אינה מצלת שדרך תשמישה הוא זה עכ"ל, דמה שדרך תשמישה ל"ח סתימה רק סגנון תשמיש בכלי, שמשתמש בכלי באופן זה שלכך נעשה, וככה בתפלין שזה דרך תשמישו לרבינו אלי' להתיר ולקשור בכל יום ל"ח זה