ארץ צבי (פרומר) א מט

דאורייתא דאי לא קאי בתרי עברי דנהרא אי"ע מה"ת, אבל במטעה לעולם עובר, דמשהוצרך להטעותו ש"מ שהוא איש כשר שאם הי' יודע שאסור ל"ה אוכל וא"כ לולא הכשלתו ל"ה אוכל ודומה לקאי בתרי עברי דנהרא, ואם לא יציית מותר, וכבודו את נפשו הציל, כנלע"ד בזה להלכה ולמעשה וי"ר שלא אכשל בדבר הלכה. הנני ידידו עוז דושה"ט באה"ר השי"ת ימלא משאלות לבו הטהור שיהי' לו פרנסה בהיתר גמור בלי שום נדנוד איסור כנפשו ונפש תדרשנו לטובה: סימן ו. ב"ה. תשובה לקראקא

במה שנסתפק אם מותר להשאיל תפלין למגדלי בלורית במקום תפלין דהוי חציצה בין ראשו לתפלין אם עובר בלפ"ע שגורם לו ברכה לבטלה

הנה בפ"י דמקואות והובא בחולין (ע"ב:) ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום מדה והק' הר"ש ותוס' חולין שם הא הוי חציצה ותי' האו"ז סי' שס"ב דכיון דהוי מגופה אינה חוצץ ומה"ט שער העומד ליגזז וצפורן העומד ליגזז אינו חוצץ [וח"א אמר דבזה נתיישב קו' השואל בח"ס יו"ד סי' קצ"ה על הכלות שטובלות בשערותיהם הא עומד ליקצץ אחר בעילת מצוה ולהנ"ל א"ש ולע"ד י"ל עוד על קו' ח"ס כמ"ש תוס' ור"ש שם דביהס"ת דכלים לא פסיל בהו חציצה ה"נ י"ל דביהס"ת דשער לא פסיל בהו חציצה דהא דמרבינן ביהס"ת הוא מכל כתוס' קדושין (כ"ה:) וי"ל דלא קאי דרשה דכל רק על המפורש בקרא בהדי' דהיינו בשרו ולא על השיער דלא מפורש בקרא רק אתרבי מאת וכעי"ז יש בתוס' ב"ק (ג'.) ובתוס' ב"ק (ק':) ובכ"מ, אך לפמ"ש באבני נזר יו"ד סי' דשינים אתרבי ג"כ מאת כמו שיער ובשינים מפורש בגמ' דפוסל בה חציצת ביהס"ת וכל השינים ביהס"ת הן, וע"כ דליתא להנ"ל] ואף דהתוס' ור"ש לא תי' כן היינו משום דעומד ליקצץ זה עצמו משוי שלא יחשב גופה, משא"כ בנ"ד דאין עומד ליקצץ י"ל דלכ"ע גופה אינו חוצץ, אך לכאו' ק' מהא דעצמה עיני' ביותר קרצה שפתותי' חוצץ אע"ג דגופה היא, וי"ל עפמ"ש בס' גבעת פנחס סי' נון דהיכא דשניהם צריכין טבילה ל"ש מב"מ אי"ח וה"נ ל"ש גופה אינו חוצץ, ודוקא בשערה העומד ליקצץ דא"ת דעומד ליקצץ כקצוץ דמי א"כ א"צ טבילה כמבואר בהא דידות הכלים דמה שעומד ליקצץ א"צ טבילה, וע"ז חידש האו"ז דמ"מ חשיב גופה לענין שלא יחוץ וא"כ בנ"ד דעל השערות א"צ הנחת תפלין רק על הראש שפיר י"ל דגופו אינו חוצץ, אך ק' דבזבחים (י"ט) הכניס ידו לתוך חיקו גופו מי חייץ [לענין בגדי כהונה] או לא חייץ וכו' יצא לו שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לא [ע' סופ"ק דערכין וסנהדרין (קי"ב.) ועירובין (כ"ז:)] ונראה לחלק דשאני בנדון בגדי כהונה דיש להם מקום מוגבל בגוף, ואם יתן למשל הכתונת במקום ראשו או על אצבעותיו לא יקיים מצוה כלל וכיון דצריך מקום פרטי בגוף חוצץ מקום זה על מקום אחר ול"מ מה שבכלל הוא גופו, כיון דלא סגי לענין בג"כ בשם גוף בכלל, משא"כ בטבילה דכל גופו בשו' בכלל הטבילה, אין חילוק בין קצתו לקצתו, ע"כ כל ששם גופו עליו אי"ח, ואם כנים הדברים גם בנ"ד דלענין תפלין לא. סגי בשם גוף בכלל רק צריך מקום פרטי דהיינו על הראש דוקא ובמקום שמחו של תינוק רופס וכיון דלא סגי בשם גוף בכלל ל"ש לומר גופו אינו חוצץ

וי"ל עוד דשאני בג"כ דאפי' אויר חוצץ כדאמרי' בזבחים (י"ט.) נכנסה לו רוח בבגדו מהו וכו' בית השחי מהו שיחוץ, וכיון דאויר חוצץ גם גופו חוצץ, משא"כ בטבילה י"ל דאויר אינו חוצץ כמבואר בב"י יו"ד סי' ר"א (דק"ה.) לענין שלג [ומה דק' ע"ז לכאו' ממשנה פ"י דמקואות כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל משום דאין המים נכנסים להכלי הנה דאפי' אויר חוצץ ישבתי בחי' שנדפסו בקונ' אהל ישרים] וע"כ גם גופו אי"ח, ולפ"ז בתפלין דודאי אויר אינו חוצץ דא"א שהמעברתא יהי' כלו מונח על ראשו בלי הפסק אויר כמו שנראה בעליל [וגם דבר ברור ופשוט שא"א למעברתא שו' השטח שיהי' כולו מונח על הראש שיש לו שטח עגול] גם גופו אינו חוצץ, עוד יש לחלק בין הא דזבחים בהכניס ידו לתוך חיקו שהוא שלא במקומו דאין מקום היד מיוחד להיות בתוך חיקו ואו גם גופו חוצץ משא"כ בנדון האו"ז שהוא במקומו המיוחד לו גופו אי"ח וזה נראה עיקר, וא"כ בשערות הראש במקום הנחת תפלין שהם ג"כ במקומן [ואף דהשערות צומחין מלמעלה למטה והמגדלי בלורית מסרקין השטרות מלמטה למעלה מ"מ כיון דכך המנהג אצלם י"ל דחשיב מקומן] דומה לנדון האו"ז ואינו חוצץ

ולכאו' י"ל עוד בנ"ד כל לנאותה אינה חוצץ כדאמרי' בסוכה דף (ל"ז.) לענין לולב אך הנה ברמ"א (סי' תרנ"א ס"ז) דיש להסיר הטבעת בשעת נטילת לולב ומדינא אין לחוש משום דאין כל היד מכוסה בהם, משמע דאם הי' כל היד מכוסה בהם הי' חוצץ מדינא, וק' הא כל לנאותה אי"ח, וע"כ דל"מ רק לנאותה דלולב אבל לא לנאותו לאדם, וה"נ דכוותה

ובאבני נזר הק' בהא דר"ה (כ"ז:) צפהו זהב במקום הנחת פה פסול דנימא כל לנאותה אי"ח, וזה כביר אמרתי דהנה בסוכה (ל"ז.) אמר רבה להנהו דגדלי הושענא כי גדליתו הושענא שיירי בה בית יד כי היכי דלא להוי חציצה פירש"י דס"ל לולב א"צ אגד, משמע דלמ"ד צריך אגד אף דיש עצה שיהי' האגד למעלה ממקום אחיזת ידיו מ"מ אי"ח דאגד הוא מגוף המצוה והוי כמו הלולב וההדס שאין א' חוצץ לחברו, וע"ז השיב רבא כל לנאותה אי"ח דאפי' לרבנן דאי"צ אגד מ"מ לכתחלה מצוה לאוגדו משום ואנוהו כסוכה (ל"ג.) וזה כל לנאותה, אף שאין חיוב גמור לאוגדו רק לנאותה ג"כ חשיב חלק מהמצו' מפאת הלכתחלה אינו חוצץ, ולפ"ז י"ל דהיי"ד בזה דחיוב גמור לכתחלה לאוגדו אז אי"ח משא"כ בהא דצפהו זהב דאין זה חיוב גמור [ואף דמקיים בזה ואנוהו מ"מ א"א שיהי' בזה חיוב גמור דאין גבול לנוי כזה דיכול להדרו בכסף ובזהב או באבנים טובות ומרגליות ופז ופנינים כמובן] גם לנאותה חוצץ, ולפ"ז כש"כ בנ"ד דל"ש כל לנאותה אי"ח כיון דאינו כלל נוי להמצוה, אך נתיישבתי דמ"ש רש"י דלמ"ד צריך אגד ל"ח חציצה היינו משום דאז אין עצה ומצותו בכך דאפי' יעשה האגד למעלה מאחיזת ידיו ל"מ, דהא דמועיל אגד במקום א' משום דע"פ דין חשיב חבור והוי כאלו הי' האגד בכלי וכ"ז כשאפשר בפועל שיהי' האגד בכולו אבל אם נימא דבמקום אחיזת ידיו ל"מ משום חציצה ל"ה מועיל האגד שלמעלה ג"כ וכעי"ז בתב"ש סי' ה' לענין תוכ"ד כד"ד דל"מ רק כשאפשר שיהי' בפועל בב"א ממש עיי"ש וכעי"ז בכריתות (ט"ז.) אליבא דר"א מחלקינן בין קצר וחזר וקצר בהעלם א' חשיב כדבר א' משום דיכול לערבן משא"כ בבעילה א"י לערבן עיי"ש ועוד קריין סגיאין לסברא זו, וראי' לזה דהנה בסוכה (ל"ב:) שיעור הדס וערבה ג' ולולב ד' כדי שיהי' לולב יוצא מן ההדס טפח כו' תנן לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר אימא וכדי לנענע בו פירש"י ד"ה אימא וכדי לנענע מה שיוצא למעלה מן האגד היא המנענע עכ"ל ולכאו' ק' דאין האגד צריך שיהי' בכולו