ארץ צבי (פרומר) א מז

או"ח בסי' קכ"ד אם אין י' שומעין השמו"ע מהש"ץ קרוב להיות ברכותיו לבטלה משמע שקצת איסור ולא איסור שלם וכעי"ז בנדרים (ס"ח.) נערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה אי נימא בעל מקלש קליש לא לקיא ונשאר רק חצי שיעור באיכות וכעי"ז מבואר בהירושלמי שכתב טעמא דר' יוסי אם הוציא לולב ברה"ר פטור משום עשה דוחה ל"ת וקשה הא אין עש' דוחה ל"ת שיש בה כרת ונראה דס"ל דאף דאין העשה דוחה כל הל"ת מכ"מ דוחה מקצתו כפי מסת החומר שיש בל"ת גרידא שאין בה כרת וע"כ אינו חייב חטאת אך דאסור מן התורה והיא כעין בעל מקלש קליש ולע"ד זה סברת הש"ס בנדרים (נ"ד) דאף לר' עקיבא דכל מידי דמימלך עלי' שליח מינו הוא מכ"מ מודה לענין מלקות שאינו לוקה ונלע"ד הטעם ג"כ כנ"ל דכל מידי דמימלך עלי' שליח חשיב רק קצת מינו והו' כעין חצי שיעור באיכות וככה הוא בענין טלית שאולה שאינו לכם גמור והוא ג"כ ח"ש באיכות לכם, ולפ"ז נלפע"ד גם לענין אתרוג ביו"ט ראשון דבעי לכם ואינו יוצא בשאול מ"מ אם אא"ל להשיג אתרוג במתנה ע"מ להחזיר חייב עכ"פ בשאול כמו ח"ז מצה כשאין לו יותר, ומצאתי סברא זו דח"ש באיכות לענין מצוה ברי"ט אלגזי סוף ה' חלה (ד' נ"ה.) מדה"ס ביאר כן ד' ירושלמי דסברת רע"ק דמפריש מקב חלה מועיל משום דח"ש במצוה ג"כ שם מצוה עלה ושזה הטעם דתורם מדבר שלא נ נגמרה מלאכתו דחל בדיעבד דהו' ג"כ ח"ש באיכות עיי"ש היטב, הנה דגם במצוה מועיל ח"ש באיכות שיהי' שם מצוה עלה

וככה הוא בפסול של"ש וכן במצוה בלא כוונה חשיב ג"כ ח"ש באיכות, וקצת סמך לזה בר"ה (ד' י"ח.) זה התפלל תפילה שלימה ופרש"י נתכוון, הנה דבלא כוונה חשיב שהתפילה אינו שלימה והוא כעין חצי באיכות, וכ"מ ברש"י יומא (ס"ו:) ד"ה באינו וכו', אף זו הואיל ולא נגמרה שלא עלתה לש"ח וכו', הנה קרי רש"י לפסול של"ש עבודה שלא נגמרה, וע' בתוס' שם שהשיגו ע"ז, אבל מרש"י ז"ל יש סמוכין לדברינו

ולפ"ז מצינו קצת לימוד זכות להרבה מאד מהמון עם שאין נזהרין לאפות המצה שלהם לשם שימור וע"י ישראל גדול ואין להם מצה שמורה אחרת לליל הסדר ולכאו' אין יוצאין יד"ח כלל הם ובניהם ובנותיהם (כי גם נשים חייבות במצה מד"ת] גם הברכה על אכילת מצה הו' לבטלה, ר"ל, ולא ניחא למרייהו דנימא הכי ע' כתובות (קי"ב) ולהנ"ל מצאתי קצת תרופה למכתם דגם מצה שלא נאפת לשמה אף דאין יוצאין בה יד"ח מ"מ איכא קצת מצוה כמו ח"ז מצה דזה חשיב ג"כ ח"ש באיכות, ויש בזה כפלים לתושי' א' שאין ברכתן לבטלה כמו דמותר לברך על טלית שאולה כיון דיש בה קצת מצוה, וגם אין מפסידין המצוה לגמרי, ומצאנו בזה דאף שמעכב מ"מ גם בלעדו שם מצוה עלה והוא בתוס' ברכות (כ"ה) לדיעה אחת מבואר כן דשכח יעלה ויבוא במנחה בר"ח אף דצריך לחזור להתפלל מ"מ אם עבר היום ולא התפלל שם מצוה עלה ואי"צ תשלומין בלילה דלא ירויח מאומה דגם בלילה לא יאמר יעו"י, ואם נימא דמעכב ל"ח תפילה כלל וא"כ ירויח דבלילה יהי' שם תפילה עלה דהרי שכח ולא התפלל מנחה בר"ת מתפלל ערבית שתים בלא יעו"י, וע"כ דגם ביום ר"ח שם תפלה עלה בלא יעו"י ומ"מ מעכב ומחזירין אותו לקיים המצוה כדין, ואף אתה אל תתמה בנ"ד דאף דלשמה מעכב בטוויית הציצית מ"מ גם של"ש שם מצוה עלה, עוד ראי' לזה ממש"כ הפוסקים דהיום אין אנו מכוונין בתפילה וא"כ אף דכוונה באבות מעכב ובימי הגמ' הי' חיוב לחזור התפילה אם לא כיוון באבות מ"מ היום אין חוזרין דקרוב שגם טעם ב' לא יכוון, אבל ק' דא"כ איך מותר לנו, להתפלל בפעם ראשונה כיון דכוונה באבות מעכבת, א"כ כל ברכות השמ"ע הם לבטלה, אם אינו מכוון באבות, וע"כ צ"ל דאף דכוונה מעכבת באבות ומחזירין אותו בשביל זה מ"מ שם תפילה עלה גם בלא כוונה באבות ול"ה לבטלה, ומצאתי סמך לדברי בס' שבולי לקט השלם (סי' י"ז) ע"ש, עוד מצינו כזה בס' תפארת ישראל להמהר"ל ז"ל בפ' (ס"ז) בהא דאמרינן בתפלין ומזוזות וס"ת אפי' כתב אחד מעכב, היינו שמעכב וצריך לכתוב אותו ואין להניחם כך. וגם בס"ת כך הוא שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו ואסור להניחו כך, ומ"מ יש עליהן דין קדושת תפילין לכל דבר בעולם רק שמעכב שחייב לכתוב אותו לגמרי, וגם ס"ת הדין כך, דידוע צריך לכתוב אותה כתיקונה לגמרי ומ"מ אם לא נכתב אין פסולין וכו' עכ"ל הנצרך לעניננו הוא סמך לדברנו דאף דבר שמעכב מ"מ גם בלעדו יש קדושת ס"ת עליו ומ"מ מעכב וצריך לקיים גם פרט זה, והנה י"ל בנ"ד דאף דכוונה מעכב וא"י יד"ח בלא זה היינו דצריך לקיים גם פרט זה. דלשמה, אבל מ"מ גם בלא כוונה שם מצוה עלה וכעין ד' התוס' פסחים (קט"ו.) וכעי"ז כ' בליקוטי ח"ס (סי' צ"ט) בשם יש"ש פ' הערל, לענין ציצין המעכבין את המילה דמ"מ אינו דומה למל ולא פרע דהתם תנן כאילו לא מל, משא"כ בציצין המעכבין לא חשיב כלא מל, הנה דאף דמעכב מ"מ חשיב קצת מילה, וע' גיטין (כ"ד:) ע"ש היטב

[ובזה יש לימוד זכות להרבה מהמון שקונין ציצית מארחי פרחי שאין נטווין לשמה ואף דעפ"י דין ציצית נקחין מכל אדם מ"מ הלב יודע שיש הרבה שאין עושין לשמה, וע' בשו"ת ח"ס ח' או"ח (סי' ו') וגם בשעת תלייתן אין המון מכירין לכוון לשמה וגם להרבה תפילין שכותבן מי שלא הביא ב' שערות דלא הו' לשמה, והרבה מוכרי סת"ם אין נזהרין בזה כידוע, ולהנ"ל יש קצת המלצה דמקיימין עכ"פ קצת מצו' וגם אין ברכתן לבטלה] ולענין ציצית יש לי עוד לימוד זכות עפי"מ שכ' הטו"ז או"ח (סי' כ"א) על מה שכ' השאילתות דהא דתשמישי מצוה היי"ד לאחר מצוותן אבל בשעת מצוותן אסור להשתמש בהן כמו דאמרי' שלא יכסנו ברגל ועז"כ הטור דשא"ה דמקיים המצו' בבזיון, וע"ז הק' הב"י דהרי אסור להשתמש נגד נ"ח ויליף לה הגמ' מהא דלא יכסנו ברגל, וע"ז תי' הט"ז דשאני נ"ח דע"כ צריך לכוון קיום המצוה גם בשעת תשמיש דאל"כ יצטרך לחזור להדליק משא"כ בטלית אפי' כשלבש אי"צ לכוון קיום המצוה שאינו מצוה חיובית עיי"ש שזה תו"ד, ולכאו' ק' הא כשלובש ד' כנפות חייב ללבוש גם ציצית, וצ"ל דס"ל דאפי' לא יכוון לקיים מצוה מ"מ לא לובש בלא ציצית ואפי' נימא דבלא כוונה ל"ה מצו' מ"מ גם עבירת עשה דציצית ליכא בזה דסו"ס אינו לובש בלא ציצית, ומזה למדתי דאפי' למ"ד מצ"כ וילבוש טלית בלא כוונה אע"ג דאינו מקבל שכר מצוה מ"מ גם עבירה ליכא דסו"ס לבוש בציצית ואי"צ שיהי' קיום מצוה בהציצית כל שלבוש בציצית אינו עיבר העשה רק דאינו מקבל שכר מצוה, ול"ד לשאר מצות מחוייבת למ"ד מצ"כ כשהוא בלא כוונה מאומה לא ישא בעמלו [לבד לתוס' פסחים (קט"ו.) שהובא באגלי טל בהקדמה] דהתם עיקר הוא לקיים מצוה וכשאינו מקיים לאו כלום עביד משא"כ בציצית דאפי' בלא כוונה אהני מעשיו עכ"פ שלא יחשב לובש בגד בלא ציצית, והוא הקדמה חדשה רבת הערך אשר מדברי הט"ז ז"ל משיתיהו, לפ"ז י"ל דה"ה בציצית טוויים שלא בכוונה אע"ג דאין מקיים בהם מצות ציצית מ"מ גם עבירה דלובש ד"כ בלא ציצית ליכא, וממילא ל"ה נמי הציצית משא בשבת דסו"ס הם לצורך ולתועלת שלא יחשב כלובש ד' כנפות בלא ציצית, נדחקתי בכ"ז ללמוד זכות על המון עם אשר רובם קונים ציצית ממאן דהוא ואין טוויים לשמן, ולדברי עכ"פ אין עוברים בעשה וגם הציצית ל"ח משא: