ארץ צבי (פרומר) א מו

אמנם כ"ז אם הי' השאלה אם לקנות ציצית אלו להטלית שלו ודאי אסור דספד"א לחומרא ואולי לא נעשה לשם ציצית, אך שאלתו אינו רק להסתחר בהם מצד לפני עור, והנה בודאי גם אם כבודו לא יעסוק במסחר זה מ"מ לא יבצר מהקונים למצוא ציצית אלו של משי אצל סוחרים אחרים דאותן הלובשים טליתות של משי בטח לא יאבו לקנות ציצית של צמר כיון שמנהג אצלם לעשות ציצית של משי לטליתות של משי וכל הציצית של משי נעשין ע"י מאשין וא"כ סו"ס יעשו ציצית כאלו בטליתות שלהם והיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא לפ"ע כדאי' בע"ז (ו'.) אך התוס' ורא"ש בשבת (ג'.) כתבו דמ"מ איסור דרבנן איכא גם בלא קאי בתרי עברי דנהרא, וא"כ לגבי דידי' הוי רק ספיקא דרבנן ולקולא הא חדא, ותו דהטו"א בחגיגה (ד' י"ג) באבני מילואים חולק על התוס' הנ"ל והביא ראי' דבלא קאי בתרי עברי דנהרא אפי' איסורא דרבנן ליכא, עוד יש לצדד לפמ"ש האחרונים דטעה בדבר מצוה צ"ד כפרה ואף דשוגג ג"כ צריך כפרה מ"מ בטעבד"מ ל"צ כפרה כמו דחזינן דטעבד"מ פטור מחטאת, וא"כ ה"ה בזה ל"ח מכשול כיון דהקונה אדרבה למצוה קמכוין ולא למיעבד איסורא ל"ח מכשול כלל, והנה בנ"ד יש ג' לפני עור א') שמכשיל הקונה ללבוש בגד ד' כנפות בלא ציצית ומבטל עשה דציצית, הב') מכשילו בברכה לבטלה דמברך להתעטף בציצית ואם אינו לשמה הברכה לבטלה, הג') שמכשילו בשבת קודש באיסור הוצאה כמו היוצא בטלית שאינו מצוייצת כהלכתה דחייב חטאת וה"נ אם הציצית פסולין הם משא ואסור לצאת בהם בשבת במקום שאין עירוב

והנה במכשול הראשון שמכשילו ללבוש בגד בלי ציצית, יש עוד לדון [זולת ההיתרים שכתבתי לעיל] דל"ש לפ"ע רק במכשילו באיסור ולא במכשילו בביטול מצות עשה, וכבר נרמזה סברא זו בתורת חסד (סי' ה') אות ד', וכאן נמי אין הלבישה גופה איסור כמ"ש המרדכי הובא בסי' י"ב דבשבת אין איסור מה"ת ללבוש בגד בלא ציצית משום דלא כתיב אל תלבש בגד בלא ציצית רק גדילים תעשה לך, ובשבת שאינו יכול לעשות ציצית אין הלבישה איסור, וכ"מ ביבמות (צ':) דהלובש בגד בלא ציצית חשיב רק שב ואל תעשה ואם הי' עצם הלבישה איסור ודאי הי' חשיב עובר בקום ועשה אע"כ דאין איסור רק מה שאינו לובש ציצית וזה שוא"ת ולא מצינו לפני עור כזה, עוי"ל דהו' ספ"ס בדאו' וס' א' בדרבנן, ס' אחד שמא הלכה כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דטלית שאינו מצמר ופשתים פטור מציצית מדאורייתא ואת"ל חייב שמא הציצית הללו כשרים, ואף דטלית של משי חייב בציצית מדרבנן לכולי עלמא הו' ס' א' בדרבנן דשמא ציצית הללו כשרים, וזה היתר נכון

עוד יש לדון דאין האיסור בגוף הציצית רק בבגד שלובש הבגד בלא ציצית א"כ במאי שמוכר הציצית ל"ח מכשול דהציצית במצוותן אין בהם מכשול, מאי תאמר מ"מ הרי גורם ע"י מכירת הציצית ללבוש הטלית דלולא שהי' לו ציצית ל"ה לובש הטלית, אבל ז"א דכיון דלא קאי בתרי עברי דנהרא ובטח ישיג ציצית של משי גם בלעדו א"כ אינו גורם מכשול דסו"ס ילבש הטלית, וז"נ ברור דליכא איסור כלל אפי' מדרבנן, אפי' להתוס' שבת (ג'.) דכיון דאינו מכשיל בידים רק שגורם מכשול והרי אינו גורם כיון דבלא"ה ילבוש הטלית, אך לפ"ז יהי' איסור למכור הטלית והציצית ביחד דבטלית לבד י"ל דגם זה ל"ח מכשול, דאפ"ל לקנות ציצית כשרים עם הטלית וכ"ז שאי"ב ציצית לא ילבשו, ע"כ לא חשיב מכשול, אך במוכר טלית וגם ציצית של משי יחד ליתא להיתר זה, ובלפ"ע השני, יש לדון עוד דמסתמא הולך גם בטלית קטן ואין מברך עליו רק שנפטר בברכת ש להתעטף בציצית דטלית גדול וא"כ ל"ה ברכה לבטלה, ואף דעפ"י רוב אין לטלית קטן שיעור, מ"מ מבואר בד"מ (ח') דיכול לברך עליו, ואף דהפוסקים פקפקו ע"ז מ"מ יש מי שמיישב המנהג, וגם אני הצעיר בחי' ישבתי המנהג בדברים טובים ונכוחים בסייעתא דשמיא ואכ"מ

עוד י"ל לומר מילתא חדתא דכ"מ שכתב המג"א (סי' י"ד סק"ה) בשם התוס' ורא"ש דאע"ג דטלית שאולה פטורה מן הציצית מ"מ המברך לא הפסיד כמו אשה המברכת על מעשהז"ג ע"ש, הנה דאע"ג דטלית שאולה פטורה מן ציצית מ"מ קצת מצוה איכא ורשאי לברך ע"ז, ה"נ ציצית שאין עשויין לשמה אף דאין פוטרין הבגד מ"מ קצת מצוה איכא [ונפ"מ דאם הוא במקום שאין מצוי כשרין כלל הנעשים לשמה לדעת המג"א (סי' י"ג סק"ח) דאם אינו יכול למצוא ציצית מותר מה"ת ללבוש בלא ציצית כמו בשבת ואם יוכל למצוא ציצית כאילו עכ"פ שלא נטוו לשמן צריך לתלותן בבגד דעכ"פ קצת מצוה איכא בהן וטוב לתלותן משילבש לגמרי בלא ציצית] וכיון דאיכא קצת מצוה שייך לברך וצונו ול"ח לבטלה, אף דלענין לפ"ע קמא שמכשילו ללבוש בגד בלא ציצית אי"ז מספיק דסו"ס אינו פוטר הבגד ואסור ללבוש הבגד ול"ד לטלית שאולה דאי"ב חיוב ציצית כלל משא"כ בזה דהטלית מחוייב חיוב שלם א"א לפוטרו בציצית כאילו שאינו מצוה גמורה רק קצת מצוה מ"מ אפשר דמועיל עכ"פ לענין שלא יחשב ברכה לבטלה דבדיעבד אם לובשם מקיים קצת מצוה. ולענין כוונה עצמה מצינו כזה בהקדמה בס' אגלי טל בד"ה ובזה נבאר, הביא בשם תוס' פסחים (קט"ו) דאף למ"ד מצות צריכות כוונה ואפי' לעכב מ"מ גם בלא כוונה שם מצוה עלה עיי"ש, והיינו דמ"מ קצת מצוה עלה, וכעי"ז במשנה ריש זבחים דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים אלא שלא עלו לבעלים לש"ח, וכן בנ"ד כשנטוו של"ש דומה להתם דהחפץ מצוה צריך לשמה ונעשה שלא לשמה י"ל ג"כ דכשרין אלא של"ע לבעלים לש"ח ובנ"ד היינו שאינו יכול לפטור הטלית ומ"מ קצת מצוה איכא

ונ"ל סמך לתוס' פסחים (קט"ו) הנ"ל מזוה"ק יתרו (ד' צ"ג:) ואי מיזדמן לי' עובדא ויכוון בי' זכאה איהו ואע"ג דלאו מכוון זכאה איהו דעביד פקודא דמארי' עיי"ש, והרי הזוה"ק חיבר רשב"י ור"ש הא אזיל בתר כוונה וס"ל מצ"כ כמו שכ' בהקדמת ס' אגלי טל, ומ"מ כ' דגם אי לא מכוון בי' זכאה איהו, הנה דאפי' למ"ד מצ"כ מ"מ גם בלא כוונה שם מצוה עלה

וראיתי בספר שבולי הלקט השלם סי' י"ז בשם הר"י מנירצבורג המתפלל ואינו מכוון י"ל שיצא ידי חובתו וכעין קדשים שאם נזבחו סתמן כשירין ולכאו' קשה דאיך מפורש בגמ' ובש"ע שאם לא כוון באבות צריך לחזור ולהתפלל ועכצ"ל דגם בלא כוונה חשוב מצוה אע"ג דמחזירין אותו

ויש לבאר הדברים יותר דהנה בס' ברכי יוסף דאף דאין יוצאין יד"ח רק בכזית מצה מ"מ אם אין לו רק חצי זית צריך לאוכלו דגם בחצי שיעור איכא קצת מצוה כמו באיסורין דגם ח"ש אסור מה"ת, והנה באיסורין מצינו גם ח"ש באיכות ולא בכמות עי' רמב"ם (פ"ז) ממא"ס לענין חוטין וקרומין דאפי' נימא שהן אסורין מה"ת מ"מ אי"ח עליהם כמו ח"ש, והיינו ח"ש באיכות של חלב, שאינם חלב גמור, וכעי"ז ברמב"ן בסה"מ מ' ל"ת (שנ"ג) לענין קריבה בעריות שהוא כעין ח"ש, וכעי"ז בפר"ח (סי' תמ"ב) ומל"מ (פ"ה) מה' יסוה"ת לענין שלא כדה"נ דהוא כעין ח"ש, עיי"ש, והוא ג"כ ח"ש באיכות ולא בכמות, עיי"ש, וכעי"ז מצינו הכונס יבמתו לשום נוי או לשום אישות כאילו פוגע בערו' וקרוב להיות הולד ממזר, וכעי"ז בשו"ע