ארץ צבי (פרומר) א לח

בחלה ודומה לזה] ע"כ שפיר קרי לי' עשוי בפסול כשעשה ציצית קודם שהי' בו שיעור חיוב בטלית וק"ל וז"ב

ודעת הנמק"י דאם עשה ציצית בטלית פחות מכשיעור ואח"כ הוסיף בטלית לכשיעור כשר ובש"ע הרב ז"ל סי' ט"ו בקו"א סק"ב כ' דכן דעת השו"ע להלכה נלע"ד טעמם כנ"ל בסוכה דכיון דבטלית ל"ש בי' פסולא דתולמ"ה דומה לחוטט בגדיש שיש בו גובה טפח דל"ח תולמ"ה

אך ק' לי לפמ"ש הרמב"ם בה' גירושין בכותב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה פסול משום דל"ח לשם גירושין כיון דאינו ראוי לגרשה עתה ה"נ בציצית דבעי' תליי' לשם מצו' וכיון דעתה א"א לקיים בו המצו' כיון שאין בטלית כשיעור יחשב שלא לשמה ויש לחלק דכיון דבידו להוסיף לטלית לכשיעור וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וחשיב ראוי לקיים בו המצו' מיד, כעי"ז כ' הפמ"ג בעושה ציצית בלילה אע"ג דלילה לאו זמן ציצית מ"מ חשוב לשמה כיון דזמן ממילא קאתי ל"ח דשלב"ל וה"נ היכא דבידו ל"ח דשלב"ל וחשיב לשמה: סימן ג. מכתב להרב הגאה"ק האדמו"ר מגור שליט"א

א) מה שפקפק כ"ק עמש"כ באות ויו דהט"ק יהי' לכה"פ ג' רבעי אמה ברוחב וכן באורך ומר שליט"א דיבר בקדשו דהרמ"א ז"ל מתיר בזה [בט"ק שאין בו כשיעור] וכן מנהג רוב העולם עכד"ק, הנה בשו"ת הרמ"א סי' ק"י כ' דמוטב לילך בהם מלילך בלא ציצית, אבל לא התיר להדי' גם לא כ' טעם להתיר, והטו"ז סי' ט"ז סוס"ק א' כ' כבר צווחו כמה גדולים על המון עם שעושין ד' כנפות מבגד קטן מאוד דאין בו כלל כשיעור כסוי קטן וזכרו ג"כ במרדכי ומסיים דלכך קורא רבי תגר על העושים בין בציצית בין בלא ציצית כי רפיא בידי' משום ס' להניח בת ד' כנפות בלא ציצית ע"כ מוטל על כל ירא שמים להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה עכ"ל, ומש"כ כ"ק שליט"א דהמג"א הביא בשם רמ"א ליישב המנהג, הנה המג"א ריש סימן ט"ז כ' בשם רמ"א דמוטב לילך בהם מלילך בלא ציצית [ותיבת "דמותר" שבמג"א שלנו הוא ט"ס דמוכח] וכן העתיק בה"ט וכן הוא בשו"ת הרמ"א עצמו כמו שהעתקתי לעיל ולשון זה אינו היתר רק כעין בוחר הרע במיעוטו כמש"ל, ובכל זאת ידעתי נאמנה כי ודאי יש מקום למנהג שנתפשט בישראל ואיני מפקפק ח"ו על מנהג ישראל כי לא יטוש ה' את עמו וגם כיון שלא מצינו בחכמי ישראל שמיחו בודאי יש לזה צד היתר כי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים ורגלי חסידיו ישמור וע' במשמרת הבית סוף בית ד' וסוף שער ד' עיי"ש, ובעניי כתבתי גם אני ליישב מנהג העולם בזה כאשר יובא בסמוך בכ"ז נכון ליזהר לקיים המצו' ברווחא בלי דוחק וכעין שכ' הר"ן שבשו"ת הריב"ש סי' ש"צ לענין מגילה הכתובה בלשון לעז דאף דיש לדון ולהתיר אבל מאחר שבידנו להוציאם בלה"ק איך נכניס עצמנו במשעול הכרמים שאפי' בעניני העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר כש"כ בעניני המצות שהם הויותן של עולם עכ"ל וע' רש"י תהלים קי"ט פסוק מ"ה ואתהלכה ברחבה בהלכה מרווחת ופושטת בישראל עיי"ש

ב) ובחידושי כתבתי לימוד זכות על הט"ק שאין בהם כשיעור דהנה בש"ס שבת (קמ"ז:) אר"ח ב"א אר"י האליירין מביאין בלרי נשים לבי בני (סדינים שהנשים מסתפגים בהם מביאין דרך מלבוש לבית המרחץ. רש"י] ובלבד שיתכסה בהם ראשן ורובן, הנה בדבר שאינו מלבוש גמור אף שלובשו דרך מלבוש בעינן דוקא שיתכסה בו ראשו ורובו, והב"י סי' ש"א מייתי בשם רמב"ם דגם סידור דינו כסדין אך שחידש שם הב"י דגם בסדין לא בעינן עיטוף ממש ראשו ורובו עיי"ש והיינו משום דסודר ג"כ לא מלבוש גמור שהוא חתיכה א' מרובעת וכעי"ז כ' בשו"ע סי' ש"א סעיף ל"א לענין יוצא בטלית שאינו מקופלת דחייב דהיינו דוקא טלית שהוא חתיכה א' מרובעת ולא מלבוש גמור עיי"ש

ולפי"ז מצינו טיב טעם להא דאיתא בגמ' שיעור לטלית שיהי' הקטן מתכסה בו ראשו ורובו משום דסתם טלית של מצוה הוא חתיכה א' מרובעת כמו טליתים דידן וגם הי' בימי הגמ' כמו שפי' הב"י הא דיוצא בטלית שאינו מקופלת השנוי בגמ' דהיינו בטלית כעין דידן שהוא חתיכה א' מרובעת וכה"ג ל"ח דרך לבישה רק כשיש בו שיעור לכסות בו ראשו ורובו, ובציצית של מצו' שיערו בקטן בן ט' שמתחיל אצלו חיוב ציצית אז כמ"ש רש"י מגילה (י"ט:) קטן שהגיע לחינוך מצוות כבר תשע כבר עשר כדאי' פ' יוהכ"פ לענין תענית [ובטו"א הקשה על רש"י דהא ביומא שם אמרי' דבריא כבר תשע וכחוש בר עשר וכ"ז לענין תענית י"ל דלא החמירו על הכחוש אבל לענין חינוך מצוות אם נבא לדמותו לשם ראוי שיהי' בכלם השיעור בן תשע, ולענ"ד לא קשה דלא רצו להטיל עול מצוות על תינוק כחוש דעצם העול גורם חולשא כמבואר בפרק השוכר את הפועלים גבי ר"ל הוי סחי בירדנא דתיכף כשקיבל עליו עול תורה אף שעדיין לא למד סר כחו וחל עליו חולשא עיי"ש אח"כ ראיתי בס' עץ חיים היכל ה' שער ט' שער דרושי הצלם דרוש ג' כ' טעם ע"פ סוד להא דקטן בן ט' שנה ויום א' נתחייב בחינוך עיי"ש] ונתנו שיעור שוה לכל אנשים כדי שלא ליתן תורת כאו"א בידו [או אולי מעיקר הדין גם לענין שבת סגי בשיעור עיטוף לקטן בן ט' ולענין שבת החמירו דבדידי' משערינן] ע"כ בפחות מזה אינו חייב בציצית וכ"ז בטלית גדול שאינו דרך מלבוש גמור רק כעין סדין וסובר ע"כ צריך שיעור הנ"ל משא"כ בטלית קטן דידן שהוא דרך מלבוש גמור שיש לו בית ראש וכ"ש הלאבצידעקליך של ההמון שיש בהם גם קרסים לחברם והוא דרך מלבוש גמור א"צ שיעור הנ"ל כמו דמותר לצאת בשבת במלבושים קצרים אף שאין בהם שיעור לכסות ראשו ורובו אף דסודר אסור לצאת בו להרמב"ם עד שיהי' בו שיעור הנ"ל וא"ש בעזהי"ת

וכן מבואר בפע"ח שער הציצית שער ב' וז"ל אמנם הט"ג הוא א"מ דז"א בהיותו גדיל שנגדיל ונעשה לו י"ס ונתפשטו ראשו וזרועותיו ואז שיעור "הטלית הזה" הוא כדי לכסות ראשו ורובו וכו' עיי"ש מבואר להדי' דאבל הט"ק אין לו שיעור זה לכסות רו"ר

ג) אשר כתבתי באות ז' דמה שנוהגין להתעטף בטלית ולהמשיך הטלית לפניו עד החזה דלענ"ד בזה כל המוסיף גורע דעיקר העיטוף נצמח מחמת שרוצים לצא' לדעת הגאונים ז"ל דס"ל דליכא מצו' רק בעטיפה כעטיפת ישמעאלים ולדעתם ז"ל צריך להיות תמיד מעוטף בטלית רק משום דלא קימ"ל כן ע"כ עושין העיטוף רק בשעת ברכה ואיך אפשר לדידהו לומר דהמצוה להתעטף כל פניו עד החזה ואיך אפשר שיהי' כן דרך הישמעאלים לילך כל היום שתום העין ואיך עוסקים במלאכתם ובודאי אין זה דרך לבישה לילך כל היום בכסות עינים שלא יוכל להשתמש באור עיניו, והתוס' כתבו בנדה (ס':) דליכא מצות ציצית רק כשיש הנאת לבישה ובאופן לבישה כנ"ל אינה הנאה אלא עינוי וסיגוף, וע"כ נכון להתעטף אך