ארץ צבי (פרומר) א לז

ונשתייר בהם כדי עניבה דמצד עיקר ההלכה כשר בזה דעיקר כדיעה ראשונה דסי' י"ב ס"א דבכל הציצית כשר כשנשאר כ"ע, אך דהמנהג להחמיר כסברא האחרונה שהוא דעת ר"ת כמ"ש הרמ"א וכ"כ הרב ז"ל ומ"מ סיים הרב ז"ל דכשאין ציצית מצויים יש לסמוך על סברא הראשונה כי כן עיקר עיי"ש בזה נלע"ד לא מיבעי' דכשאין ציצית מצויין ונפסקו הציצית ונשתייר בכלן כ"ע יחזור ויקשור אף בהיותו מחוברין בבגד דכיון דעיקר הלכה דכשר לגמרי רק המנהג כר"ת יחזור ויקשור ויהי' כשר גם אליבא דרש"י, רק אפילו כשציצית מצויין נלע"ד לסמוך ע"ז כיון דאינו רק חומרא בעלמא לחוש לר"ת ומעיקר הדין הלכה כרש"י כמ"ש הרז"ל נלע"ד דיש לסמוך על דברינו לקשור בשעה שמחוברין ואי"צ לחזור ולהתירן כדעת הבה"ט דתפס לשון ראשון של הט"ז

ועוד נראה דגם אם לא נשתייר כדי עניבה מן הענף רק מן הגדיל דקימ"ל בסוס"י י"ב דבשעה"ד שאינו מוצא ציצית אחרים יש לסמוך על הר"י דכשר אז יש לקשור ג"כ לאחר עשיי' ויהי' כשר גם לרש"י ומהיות טוב וכו', ובעיקר דברי המג"א דאף אחר שנעשה בהכשר ונפסל פוסל בו תולמ"ה הב"י סי' ט"ו כ' מפורש להיפך בנקרע כנף הבגד ל"ש תולמ"ה כיון דנעשה בהכשר, ואף שהביא שם בשם הנמ"י דהטעם משום תולמ"ה היינו משום דכתי' על כנפי בגדיה' ולגבי בגד השני חשיב תחלת עשייתו בפסול כמ"ש המג"א עצמו סי' ט"ו סק"ג עיי"ש בפמ"ג ולבו"ש שביארו כן דבריו, אך יש לדחות דשם ג"כ ל"ח פסולו בגופו רק מחמת הטלית, אמנם עיקר ראיית המג"א סי' כ"ג הוא מסימן י' ס"ו דדעת הרמב"ם בהטיל למוטלת חשיב תולמ"ה אף שתחלת עשייתו בהכשר, אבל הרי לא קימ"ל התם כרמב"ם רק כרש"י והרא"ש כמו שפ' הרמ"א לעיל שם, דאפי' חתך הראשונים השניים כשרים, וכ' רש"י והרא"ש טעמא דכיון דעובר על בל תוסיף בשעת הטלת השניים ל"ח מעשה בפסול ממילא חשיב עיקר המעשה בסוף בשעה שחותך את הראשונות עיי"ש, ואף שאינו עושה מעשה בגוף השניות רק בראשונות מ"מ כיון דלא עשה מעשה בפסול בשניות סגי בזה, ודוקא כשעושה מעשה בפסול והוכשר אח"כ ל"מ דלא קי"ל קציצתן זו עשייתן ע' סוכה (י"א) אבל בלא עשה מעשה כלל חשיב מה שהוכשרו אח"כ כמעשה בהכשר ואף של"ה מעשה בגופן, וא"כ כש"כ בנ"ד שהי' מעיקרא עשויי' בהכשר ואח"כ נפסלו ממילא וא"כ עכ"פ ליכא מעשה בפסול דהפסול ל"ה ע"י מעשה כלל רק ממילא [גם ל"ה בשעת מעשה הטלת הציצית דודאי עיקר הוא אותה מעשה הטלת הציצית] ואם הוכשר אח"כ חשיב המעשה אז, וז"ב מאוד ולכן לולא דמסתפינא נלע"ד דגם להמג"א כשר בנ"ד דדוקא בסי' כ"ג דמיירי שקשר הציצית בידים וזה חשיב כמעשה פסול בידים ודומה להטיל למוטלת להרמב"ם דעשה מעשה פסול בידים, משא"כ בנ"ד שנפסקו הציצית מעצמן דמי לגמרי לד' רש"י והרא"ש בהטיל למו למוטלת דהיכא דל"ה מעשה פסול [דבל תוסיף ל"ח מעשה] מעיקרא ל"ח תולמ"ה, הכ"נ הרי ליכא מעשה פסול כלל, עוד יש לי טעם לחילוק זה בהקדם לבאר דברי המג"א דיש חילוק בין פסולו בגופו אם פסול מחמת ד"א דלכאו' אין טעם לחילוק זה דא"ת דפסול מחמת ד"א ל"ח עשויי' בפסול א"כ אפי' יהי' עשוי' מעיקרו בפסול לא יחשב תולמ"ה ובאמת הרמ"א ז"ל ס"ל כן בסי' תרכ"ו ס"ב אך המג"א עצמו שם סי' תרכ"ו סק"ז כ' להחמיר וכן משמע במג"א סי' כ"ג הנ"ל דדוקא משום דעשוי מעיקרו בהכשר מכשיר בכה"ג כשאין פסולו בגופו ומה טעם לחילוק זה ולכאו' הוא פשרה בעלמא, אמנם נלע"ד ביאורו דכיון שעושה אח"כ מעשה לפסול מבטל מעשה ראשונה שעשה בהכשר והרי יש דיעות דגט שנכתב לשמה יכולין לבטלו ואף להדיעות דא"י לבטלו היינו משום דלא אתי דיבור גרידא ומבטל מעשה כתיבה לשמה, אבל כשעושה מעשה לפסול אתי מעשה ומבטל הלשמה של מעשה ראשונה וחשיב כאלו עשוי בפסול מעיקרו, ע"כ היי"ד בעושה פסול בגופו אבל כשעושה פסול בד"א ל"ח מעשה לגבי עצם הציצית ול"מ מבטל עשיי' ראשונה שהי' בהכשר. ולפ"ז בנ"ד דנפסקו מאליו בלא מעשה ודאי כשר ול"ח תולמ"ה] אמנם יש להעיר שלא יועיל קשירה בחוט להאריכו כשיעור י"ב אגודלין משום דהו"ל תרתי דסתרי דהרי מצוותה שיהי' ד' חוטין וצריך לפסקן קודם עשיי' כדאי' סוכה (י"א.) והרי כל הציצית קשורים יחד בקש"ק דחשיב חיבור בכה"ג וא"כ ליכא רק חוט א' רק דבהכי הכשירה תורה וצ"ל דכאן ל"ח הקשר חיבור ואם יחבר חוט א' ע"י קשר יחשב תרתי דסתרי, וכעי"ז כ' אבני נזר סי' תמ"ד לענין תר"ת בנשימה אחת עייש"ה, ועי' אבני נזר או"ח סי' יו"ד סוף סק"י דהא דהצריכה תורה קשר עליון בציצית אינו לחבר הציצית יחד רק לחבר הציצית עם הבגד עיי"ש ונלע"ד הכרח לזה דהרי המצו' שיהי' דוקא ד' חיטין וא"כ אא"ל דצריך קשר כדי לחברן יחד דא"כ יחשבו כלן כחוט א' וליכא ד' חיטין וע"כ דרצון התורה דקשר יהי' רק לחבר הציצית עם הבגד ולא לחבר עצם הציצית, ואף דממילא מתחברין גם הציצית עצמן ובכה"ת קשירה חיבור צ"ל דכאן בהכי הכשירה התורה ול"ח חיבור לגבי הציצית עצמן רק לגבי הבגד

ובההוא ענינא ק"ל לדעת התוס' מנחות והטו"ז סי' ט"ו פסק כן להלכה דאם עשה ציצית בבגד פחות מכשיעור פסול אפי' אם הוסיף אח"כ לכשיעור טלית משום תעשה ולא מן העשוי בפסול וק' לי מסוכה (ט"ז.) בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה, ואמר ר"ה ל"ש אלא שאין בה טפח גובה ברוחב ז' אבל אם יש בה טפח ברוחב ז' על ז' כשר פרש"י דכיון דליכא חסרון בסכך רק בדפנות שאין בהם כשיעור גובה י"ט לית לן בה דבדפנות ל"ש תעשה ולמ"ה וא"כ ה"נ דליכא פסול בציצית רק בטלית והטלית אינו כלל מן המצו' ול"ש בי' תולמ"ה בפסול ומ"ש טלית מדפנות הסוכה, וניחא לי דשאני סוכה דגם הדפנות מן המצו' וכיון דהמצו' על שניהם על הסכך ועל הדפנות אין נפ"מ במה מתחיל בסכך או בדפנות וכמו דל"ש לפסול במתחיל לסכך ועדיין חמתה מרובה מצילתה ואח"כ מוסיף לכשיעור ומ"מ גם מקצת סכך קמא מצטרף ול"ח תולמ"ה כיון דעושה הסיכוך כסדר ודרך הכשירו בכך כמו כן אין לפסול בעושה הסכך ואח"כ הדפנות דזה חלק מצו' וזה חלק מצו' ודרך הכשירו שיעשה בזאח"ז ואין נפ"מ איזה מהם מוקדם ואיזהו מאוחר אך בליכא גובה טפח אין שם סכך עליו וזהו פסולו אבל לא בשביל חסרון דפנות] וכל שיש גובה טפח דליכא חסרון זה שוב כשר ועשיי' מעלייתא חשיב אף דליכא דפנות [אך אם הי' שייך בדפנות תולמ"ה הי' פסול משום דבשעה שהניח הגדיש ל"ה שם דפנות עליו כיון שאין בתוכו חלל דכמו דאין שייך שם סכך רק לחלל טפח כמו כן אין שם דפנות רק לחלל שביניהם כמ"ש רש"י עירובין (פ"ו.) בד"ה קורה ארבעה דמחיצה העשוי' לפחות מחלל ד' אינה מחיצה עכ"ל וכש"כ כאן דליכא חלל כלל ואח"כ כשעושה החלל ע"י שחוטט בגדיש אז אין עושה מעשה במחיצות רק עומדים מאליהם ע"כ הוכרח רש"י ז"ל לפרש דבדפנות ליכא פיסולא דתולמ"ה], אבל בציצית דאין הטלית מן המצוה כלל רק הציצית ל"ש כלל לעשות הציצית קודם הטלית כיון דהציצית להתיר הטלית קאתי וכל זמן דליכא טלית בת חיובא ל"ש פיטורא דציצית [כעין זה אין מתירין נדר עד שיחול, אין מפרישין מן החיוב על הפטור וכמו התורם חלה מן הקב דאינו חלה משום דאכתי לא נתחייב