ארץ צבי (פרומר) א לד

ועי' בסה"ק פרי ע"ח שער הציצית סוף פ"א כ' ע"פ סוד דטלית גדול אין לו שייכות בלילה משא"כ ט"ק זמנו גם בלילה עיי"ש והוא מתאים עם מה שהעלינו כאן ע"פ ההלכה

והנה מש"כ לעיל דאף דבר שאין מועיל בו יחוד מ"מ לאותה שעה שנתייחד מהני נלע"ד עוד אי' לזה ממג"א סי' רס"ה דאע"ג דאסור ליתן כלי תחת הנר לקבל השמן משום מבטל כלי מהיכנו מ"מ מותר ליתן כלי תחת נר של שעוה לקבל בו הנר אם יפול דאין כאן מבטל כלי מהיכנו משום דאפשר לנער הנר מהכלי דלא נעשה בסיס לדבר האסור כיון שהי' דעתו לנערו וגם משום של"ה מונח שם ביהש"מ והא דאסור בשמן משום שאין דעתו לנערו כדי שלא יופסד השמן. ולכאו' ק' דמ"מ איך חשיב מבטל כלי מהיכנו כיון דבידו לנערו כיון שלא הוקצה ביהש"מ. עוד ק' דכיון דלא נעשה בסיס לדבר האסור א"כ יכול לטלטל הכלי עם השמן [אך זה יש ליישב בפשיטות דהא דמותר לטלטל הכלי עם המוקצה כשלא נעשה בסיס היי"ד כשמטלטל לצורך דבר ההיתר שא"א לנערו במקומו שיופסד ההיתר עי' סי' שי"א ס"ח וכאן מה שאינו יכול לנערו הוא משום שיופסד השמן המוקצה וא"כ מה שמוכרח לטלטלו עם המוקצה הוא בסיבת דבר האיסור וזה אסור אך לפי מה שנכתוב לפנינו יתבאר עוד תי' זה]

אך התי' לזה דהא דיש חילוק בין הונח בין השמשות להונח בתוך השבת היינו לענין שיחשב בסיס לדבר האסור אפי' בשעה שרצונו שלא יהי' בסיס עוד דבהונח בין השמשות ע"ד שינוח שם כל השבת נעשה בסיס על כל השבת ואפי' אח"כ חוזר בו ורוצה שלא יהי' עוד בסיס שהרי רוצה להסירו מ"מ אסור לנערו דהכלי נעשה פ"א מוקצה לכל השבת עי"ז שיחדו לבסיס על כל השבת וכן מה דאמרי' דהיכא דאין דעתו שיונח שם כל השבת ל"ח בסיס היינו ג"כ רק לענין זה דבשעה שרוצה לנערו מותר דאז אינו רוצה שיהי' בסיס ואף דמעיקרא יחדו להיות בסיס כיון דיחוד זה ל"ה על כל השבת ל"מ למשוי בסיס על כל השבת אבל כל זמן שלא חזר בו ועדיין רוצה בכך שיהי' מונח עליו א"כ עדיין רוצה שיהי' בסיס לדבר האסור שפיר חשיב הכלי מוקצה אף שהונח בתוך השבת [וראי' לזה מתוס' ביצה (ב'.) ד"ה וב"ה ותוס' ביצה (כ"א:) ד"ה כנונא] ואף של"ה דעתו שיהי' מונח שם כל השבת דכל זמן שלא חזר בו ממה שיחדו לבסיס חשיב מוקצה עדיין מצד בסיס לדבר האסור

ועי' מג"א סי' ש"ח סק"נ דדעת התוס' דאפי' באמצע השבת נעשה בסיס כל זמן שמונח עלי' ומ"מ מודו התוס' דאחר שניטל משם המוקצה ל"ח בסיס תו. והמג"א עצמו חולק על התוס' דכשהונח בתוך השבת לא נעשה בסיס כלל אפי' בעוד המוקצה מונח עליו עיי"ש. והנה דעת התוס' ראי' לדברינו. אך אפי' לדעת המג"א י"ל דכ"ז כשדעתו עתה להסירו ואינו רוצה שיונח עוד ע"כ אף שמונח עדיין המוקצה ל"ח בסיס אבל כ"ז שעודנו בדעתו שיהי' מונח עליו גם להמג"א חשיב בסיס לדבר האסור. וכעי"ז כ' בעל המאור פ' כל הכלים סוד"ה ת"ר פגה שטמנה בתבן דהא דמדוכה שיש בה שום מטלטלין אותה משום דבשעה שהשום בתוכה חשיב ככלי שמלאכתה להיתר. ואף דמדוכה עיקרה לדוך ומלאכתה לאיסור מ"מ בשעה שיש בה שום חשיב לאותה זמן כמלאכתה להיתר, וכעי"ז כ' בנימוק"י פ' נגמר הדין דאע"ג דצר בי' ולא אזמני' לא מיתסר היי"ד כשהסיר משם התפלין אבל כל זמן שהתפלין בתוכה אסור למיצר בי' פשיטי. ונלע"ד ראי' ברורה לזה מש"ס ערוך סנהדרין (מ"ח.) דפריך למ"ד הזמנה לאו מלתא מהא דנפש שבנאו לשם תי והוסיף עליו דימוס א' לשם מת אסור בהנאה ומשני הב"ע דרמא בי' מת ופריך א"ה מאי אירי' הוסיף כי לא הוסיף נמי ומשני ל"צ אע"ג דפני' פירש"י דהוי כצר בי' ולא אזמני' ומוכח דכ"ז שהמת בתוכה אסור אפי' למ"ד הזמנה ל"מ כפירכת הש"ס א"ה אפי' לא הוסיף נמי. והוא ראי' ברורה. ולכאו' תמי' טובא מש"ס ברכות (כ"ג:) צורר אדם תפלין עם מעותיו באפרקסותו. אך הדבר נכון דכל האיסור בשעה שהתפלין בתוכו משום דלגבי זמן שהתפלין בתוכו הוי כצר בי' ואזמני' כמ"ש הנמוק"י וחי' הר"ן סנהדרין דאם צר בי' בקביעות הוי כצר בי' ואזמני' לגמרי ה"נ בצר בי' באקראי הוי עכ"פ לשעתו כצר בי' ואזמני' וכ"ז כשצר בי' תפלין לבד הוי כהזמנה לשעתו ואסור לצור בו ד"א כ"ז שהתפלין שם אבל בצר תפלין ומעות יחד באפרקסותו א"א שיחשב כאזמני' לתפלין דאדרבא הרי צר בי' נמי מעות וזה מורה שאינו מיחדו לתפלין אפי' לשעתו וז"ב. ע"כ בשמן דרוצה שיהי' בסים דהרי אינו רוצה להפסיד השמן אף דבידו בכל רגע לשופכו דאם ירצה לשופכו הרי מבטלו מהיות בסיס עוד מ"מ כל זמן שאינו רוצה לשופכו אסור לטלטל הכלי עם השמן משום בסיס וכעין דברי המג"א הנ"ל מבואר להדי' בשו"ע סי' של"ח סעי' ח' עייש"ה וכל היכא דאתמר בסי' ש"ט ש"י ושי"א דהיכא דלא נעשה בסיס מותר לטלטל הכלי עם האיסור שבתוכו הכל מיירי כשאינו רוצה עתה דוקא שיהי' המוקצה מונח כאן ואינו רוצה דוקא שיהי' בסיס לדבר האסור דוק ותשכח [וכעי"ז בשט"מ סוף פ"ג דברכות דאף למ"ד הזמנה לאו מלתא היי"ד אם חזר בו מהזמנתו אבל כ"ז שלא חזר בו לכ"ע הזמנה מילתא. והוא דומה לדברינו] ולא ק' נמי דבידו לנער ולא יהי' בסיס ז"א דתיכף כשתתחיל לנער אסור לטלטל כיון דבאמת רוצה שיהי' עליו וכ"ת בידו שירצה שלא יהי' עליו ז"א דהרצון אינו בידו כמ"ש באבני נזר או"ח סי' תצ"ו סקי"א. ובשו"ת ר"י מגאש סי' ע"ח ואף דבידו לנער אף נגד רצונו ע"ז שפיר כתבתי דמ"מ תחלת טלטולו אסור דכ"ז שהשמן בתוכו חשיב בסיס כיון דבאמת רצונו שיהי' בתוכו ודו"ק והכי היא ברירא דהאי מילתא

ולפ"מ שפירשנו ד' המג"א הנ"ל דכ"ז שרוצה שיהי' מונח שם חשיב בסים לדבר האסור. יש לבאר הגמ' (מ"ג.) טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ולכאו' ק' כיון דל"מ סברא זו לענין הטבל עצמו שלא יחשב מוקצה כמ"ש התוס' ממי' יחשב נמי מבטל כלי מהיכנו. וי"ל כעין שכ' רש"י וראב"ד קידושין (נ"א:) דהא דקני את וחמור ל"ק היי"ד במקום ששלילת הקנין הוא בודאי אבל אם הוא בסיבת ס' אינו גוררת האחרת ע"ש. ה"נ לענין בסיס שהוא ענין התבטלות שהכלי נעשה טפל אל המוקצה ונגרר אחריו (כלשון המשנה שהכלי טפילה לו] היי"ד במקום שגוף המוקצה הוא בודאי משא"כ בנ"ד בטבל אם עבר ותקנו מתוקן וא"כ מחמת הדיעבד ראוי שלא יהי' מוקצה אך מחמת דלכתחלה אסור לתקנו חשיב מוקצה. ולכתחלה דינו כס' איסור כמ"ש בס' שיח השדה סי' י"א עיי"ש בארוכה. ע"כ