ארץ צבי (פרומר) א לב

דדבר שאינו מלבוש גמור אף שלובשו דרך מלבוש בעינן דוקא שיתכסה בו ראשו ורובו. והב"י סי' ש"א מייתי בשם רמב"ם דגם סודר דינו כסדין אך שחידש שם הב"י דגם בסדין לא בעינן עיטוף ממש ראשו ורובו רק שיהי' ראוי לעיטוף ראשו ורובו עיי"ש והיינו משום דסודר ג"כ ל"ח מלבוש גמור שהיא חתיכה א' מרובעת וכעי"ז כ' בשו"ע סי' ש"א סעיף ל"א לענין יוצא בטלית שאינה מקופלת דחייב דהיינו דוקא טלית שהיא חתיכה א' מרובעת ול"ח מלבוש גמור עיי"ש ולפ"ז מצינו טוב טעם להא דאי' בגמ' שיעור לטלית שיהי' הקטן מתכסה בו ראשו ורובו משום דסתם טלית של מצוה היא חתיכה אחת מרובעת כמו טליתים דידן וכן הי' גם בימי הגמ' כמו שפי' הב"י הא דיוצא בטלית מקופלת השנוי בגמ' דהיינו בטלית כעין דידן שהיא חתיכה א' מרובעת וכה"ג ל"ח דרך לבישה רק כשיש בו שיעור לכסות בו ראשו ורובו. ובציצית של מצוה שיערו בקטן בן ט' שמתחיל אצלו חיוב ציצית אז כמ"ש רש"י מגילה (י"ט:) קטן שהגיע לחינוך מצוות כבר תשע כבר עשר כדאמרי' פ' יוהכ"פ לענין תענית [ותוס' ערכין ב': הק' דהא ביומא שם אמרי' דבריא כבר תשע וכחוש בר עשר וכ"ז לענין תענית י"ל דלא החמירו על הכחוש. אבל לענין חינוך מצוות אם נבוא לדמותו לשם ראוי שיהי' בכלם השיעור בן תשע. ולענ"ד לא קשה דלא רצו להטיל עול מצוות על תינוק כחוש דעצם העול גורם חולשא כמבואר בפ' השוכר את הפועלים גבי ר"ל הוי סחי בירדנא דתיכף כשקיבל עליו עול תורה אף שעדיין לא למד סר כוחו וחל עליו חולשא עיי"ש] ונתנו שיעור שוה לכל אנשים כדי שלא ליתן תורת כאו"א בידו [או אולי מעיקר הדין גם לענין שבת סגי בשיעור עיטוף לקטן בן ט' ולענין שבת החמירו דבדידי' משערין] ע"כ בפחות מזה אינו חייב בציצית וכ"ז בטלית גדול שהוא כעין סדין וסודר ע"כ צריך שיעור הנ"ל משא"כ בטלית קטן דידן שהוא דרך מלבוש גמיר שיש לו בית ראש וכ"ש של ההמון שיש בהם גם קרסים לחברם והוא דרך מלבוש גמור א"צ שיעור הנ"ל כמו דמותר לצאת בשבת במלבושים קצרים אף שאין בהם שיעור לכסות ראשו ורובו אף דסודר אסור לצאת בו להרמב"ם עד שיהי' בו שיעור הנ"ל וא"ש וזה נכון מאד כפתור ופרח בעזהי"ת

[וראי' לזה דהרי חזינן דלענין טומאה סגי בג' על ג' ע' שבת (כ"ו:) וכן לענין יתור בגדים בבגדי כהונה שיעורו ג' על ג', ולמה לא יהי' שיעור זה גם לענין חיוב ציצית ואף דכתיב אשר תכסה בה, הלא כתיב קרא אחרינא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ושם ל"כ אשר תכסה בה ולהנ"ל א"ש דבבגד שיש לו צורת בגד אה"נ דשיעורו גע"ג. ואך דאכתי ק' דהרי לענין טומאה אפי' חתיכה פשוטה ג"כ שיעורה בג' על ג', י"ל דשאני טומאה דא"צ להיות לבוש בהבגד בשעת קבלת טומאה ע"כ כל גע"ג יש עליו תורת בגד משא"כ בציצית דקי"ל ציצית חו"ג ואין החיוב רק בלבישה. ובחתיכה פשוטה אין שם לבישה בפחות מראשו ורובו ואף דשם בגד עלה בגע"ג מ"מ לענין שיחשב לבישה בעי רו"ר. אך לפ"ז יש לדחות כל הראי' דיש לחלק בין שם בגד לשם לבישה. אך עדיין לא א"ש דהרי יתור בגדים בעי' נמי לבישה ומ"מ שיעורו ג"כ ג' על ג']

וכן מבואר בפע"ח שער הציצית שער ב' וז"ל אמנם הט"ג הוא וכו' ואז שיעור הטלית "הזה" הוא כדי לכסות ראשו ורובו וכו' ע"ש מבואר להדיא דאבל הט"ק אין לו שיעור זה לכסות רו"ר. ומתוך הדברים האלו עלה בידי בעזהשי"ת לבאר שיטת הגאונים שהביא הב"י סי' ח' דמצות ציצית דוקא בעטיפה ומש"ה נוסח הברכה להתעטף בציצית. והפוסקים הקשו ע"ז טובא דעטיפא היכא רמיזה בתורה ע' ב"י סי' ח' גם תמוה מנהג העולם שאין נוהגין בעטיפה רק בטלית גדול ולא בטלית קטן ולפי דעת הגאונים ז"ל אין חילוק וכ"כ הב"י סי' ח' בשם תרומת הדשן. וכ"כ בשו"ע שם ס"ג וכ"כ הרב ז"ל בסידור דגם ט"ק צריך עטיפה אבל אין המנהג כן ופוק חזי מה עמא דבר. וכ"מ בפע"ח שער הציצית פ"ב דט"ק אין בו עיטוף מעיקר הדין, ולפי הנ"ל מצאתי טוב טעם דהגאונים ז"ל ס"ל כפירוש הפשוט בגמ' שבת (קמ"ז:) הנ"ל דבלרי נשים כיון שאינו דרך מלבוש בעינן דוקא שיתכסה בו ראשו ורובו בפועל ולא סגי בראוי. וכן פסק בש"ע הרב ז"ל סי' ש"א סעי' י"א להדיא. עוד שם בסעיף מ"א לענין לבדין הרכין שאם רוצה להוציאם דרך מלבוש צריך דוקא להתעטף בהם ראשו ורובו עיי"ש ע"כ ס"ל להגאונים ז"ל דטליתות כיון שהם חתיכה א' מרובעת ל"ח דרך מלבוש ודומה לבלרי נשים ולסודר הנ"ל ע"כ בטלית של מצוה שגם בזמן הגמ' הי' עשוי חתיכה א' מרובעת כנ"ל ע"כ ס"ל דבעינן עיטוף ראשו ורובו ואל"כ אין שם לבישה עלי' להתחייב בציצית וכ"ז בטלית גדול אבל טלית קטן שיש לו בית ראש ואינו חתיכה פשוטה מרובעת כמו ט"ג שוב הוי דרך מלבוש גם בלא עיטוף וא"ש מנהג העולם

ולפ"ז יצמח דצריך להתעטף בטלית דוקא ראשו ורובו של גוף. ובשו"ע לא מצינו זה ואדרבא בסידור הרב ז"ל דסגי בעיטוף מלפניו ומלאחריו עד החזה עי"ש וזה ל"ה רוב הגוף

אמנם בפע"ח שער הציצית פ"ב וז"ל נמצא כי הטלית אינו מלבוש רק עד השליש של ת"ח שהוא ראשו [צמח צ"ל רובו] של הגוף אדם עד החזה ע"כ מבואר מזה דעד החזה חשוב רובו של הגוף [ולפני זה כ' שם ואז שיעור הטלית הזה כדי לכסות בו ראשו ורובו עי עיי"ש] ונלענ"ד דמהאי מילתא ש"מ תלת א' דבכ"מ שנא' ראשו ורובו אין הפי' רובו לבד מראשו רק ראשו בכלל רובו. שנית דהרגלים אינם בחשבון האורך וא"צ רק רוב הראש והגוף לבד וסמך לזה לפ"מ שלמד הרמב"ן פ' תשא ל' י"ט מס"י כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו דצורת האדם שיהי' ידיו למעלה כדי שיהי' ברית הלשון בין עשר אצבעות ידיו. וא"כ אף אנו נאמר ונלמוד מסיפא דס"י ובין עשר אצבעות רגליו דהרגלים צורתם להיות כפופים כאדם שיושב ע"ג קרקע] כדי שיהי' בריתו בין עשר אצבעות רגליו [ואע"ג דרמב"ן כ' שם לענין הרגלים באו"א ע' פנים לתורה] וגם דעד החזה פירושו עד ועד בכלל וכ"כ בסי' הרב ז"ל ואם נצרף כל שומן החזה כשיעורו בחולין מ"ה. יהי' רוב אורך הגוף דוק ותשכח. ובזה מיושב קו' הרש"ש רפ"ק דסוכה בהא דשיעור סוכה ז' על ז' כדי ראשו ורובו ושלחנו ואיך יכיל שיעור כזה ראשו ורובו ותי' דלא היו מסובין בשכיבה לגמרי רק קצת בזקיפה באלכסון עיי"ש ועדיין תמוה איך יכיל רו"ר אפי באופן כזה ולפמ"ש א"ש וק"ל. וזה כלל גדול לכל דיני התורה שכתוב בהם ראשו ורובו דהחשבון הוא עד סוף שומן החזה ונקיט האי כללא בידך

שוב הראני ת"א בשפת אמת שבת י"א הוכיח במישור מדברי התוס' שם ד"ה לא יעמוד דראשו ורובו דהתם היינו בלא הרגלים ושראשו בכלל רובו וזה ראיה גדולה לדברינו, גם מצאתי בדרישה יו"ד סי' שס"ד לענין ראשו ורובו במת מצוה דראשו בכלל רובו וברוך שכוונתי לדעת קדושים אך ק' ע"ז דהרי בגמ' נתנו שיעור הטלית כדי שיתעטף בו הקטן ראשו ורובו וא"כ אין בו כדי עיטוף ראשו ורובו של גדול ואיך חייב בציצית להגאונים וצ"ל דזה רק מדרבנן אבל מדאורייתא בעינן עטיפה רו"ר. ונ"ל ראי' דשיעור זה דרבנן לפ"מ שביאר הט"ז רסי' ט"ז דעת הרמב"ם והשו"ע דעיקר תלי' בקטן מתכסה בו ראשו ורובו ולא בגדול יוצא בו עראי. וטעם שתלו בקטן מבואר במה שכתב הב"ח בשם סמ"ק דהיינו קטן