ארץ צבי (פרומר) א שטו

שייך לדף ס"ז ע"ד שורה ל"ד

מ"מ נלע"ד דנכון ללמד להמברך ברכת אירוסין שיכוון בפירוש שלא יפטר את החתן וכלה בברכת בפה"ג רק לגבי כוס זה ולא על שום השני כדי שהמברך ברכת נשואין יצטרך עוה"פ להוציא את הח' וכלה בברכת בפה"ג על כוס השני לדעת הפר"ח ביו"ד סי' י"ז שייך תנאי כזה שלא יפטור רק פירי זו ולא יותר. ובמק"א כתבנו דאפי' להתבו"ש שחולק שם דל"מ תנאי היי"ד במברך לעצמו אבל המוציא אחר יכול להתנות שלא יועיל רק על פירי זו ולא יותר וכעין דאי' בקידושין ז'. דאע"ג דפשט' קדושה בכולה מ"מ כשיש דעת אחרת ל"א פשטה. ובתוס' רי"ד שם דכל שצריך ב' דיעות ל"א פשטה ה"נ אע"ג דהברכה מתפשטת לכל הפירות כשאחר מוציאן דעת אחרת מעכבת דלא נימא פשטה

ונלענ"ד להוסיף דאפי' א"נ דגם במוציא את חבירו א"י להתנות היי"ד כשמוציא גם את עצמו אבל במוציא את חבירו לבד יכול להתנות ואבאר טעמי ונימוקי דהנה הא דא"י להתנות שלא תפטור הברכה רק פרי א' היינו משום דא"צ לפטור שאר הפירות כל שדעתו לאכול כל הפירות ממילא נפטרים כל שאינו נמלך וכיון שא"צ כוונה לפטור ל"מ תנאי שלא לפטור והנה הרמב"ן במלחמות סופ"ג דר"ה כ' דהתוקע גם עבור עצמו ומוציא אחרים אי"צ שיתכוון להוציאם רק להשמיעם אבל אם אינו מוציא א"ע צריך שיתכוון להוציאם עיי"ש וא"כ המברך לעצמו ולאחרים דאי"צ להוציאן רק להשמיעם אפשר דא"י להתנות שלא יפטור רק פרי א' כיון דאי"צ שיכוון לפוטרו משא"כ במברר לאחרים לבד דאז צריך שיכוון דוקא להוציאם יכול לכוון שלא תפטור רק פרי א'. ובד' תוס' רי"ד הנ"ל דהיכא דצריך ב' דיעות דעת אחרת מעכב דלא נימא פשטה. ע"כ נכון שהמברך ברכת אירוסין יכוון שלא יפטור הח' וכלה רק מברכת בפה"ג דכוס זה ולא יותר: שייך לד' ע"א ע"ב לסוף התשובה

שו"ר להגאון ברוך טעם בהג' לפנ"י ביצה י"ב תוד"ה השוחט מייתי פלוגת' דראב"ד פ"ק דכתובות הובא באס"ז כ' דהא דאמרי' מתוך ילפי' מלכם לכל צרכיכם וע"כ דינן כמכשירין דבעי שלא יהי' אפשר מעיו"ט ורשב"א בתשו' סי' ע"א מבואר להיפך ושי' הראב"ד הוא סיוע למש"כ לעיל דמה דמותר מצד מתוך הוא רק דחוי' וממילא בעינין שלא יהי' אפשר בהיתר: שייך לדף ע"ז ע"ג שורה ה'

נלענ"ד לפמ"ש הב"י או"ח סי' תרי"ב דאע"ג דאוכלין שאין ראוין פטור אבל אסור מ"מ ח"ש אוכלין שאין ראוין פטור ומותר ונלע"ד ב' טעמים ע"ז א' דח"ש מטעם אחשבי' כמ"ש ח"צ. ומה דאוכלין שאי"ר אסור מדרבנן הוא מטעם אחשבי' כעין שכ' הרא"ש פ"ב דפסחים גבי אלמורי ותרי אחשבי' ל"א כעין שכ' תוס' סנהדרין כ"ב דבתרי פסולי ל"מ קבלו עליו. עוי"ל לפמ"ש מהר"י מינץ דח"ש בתולדה מותר ואין אסור רק כשבא משיעור שלם ועפ"ז חדשתי דכמו דאמרי' מנחות נז. דכמאכל בן דרוסאי מצד א' לאו כלום הוא ה"נ בח"ש דכיון דצריך לדון על הזמן שהי' בו כשיעור ואל"כ הי' מותר ובזמן שהי' מחובר לשיעור שלם אף אם הי' מבשל החצי לבד כמאב"ד לאו כלום הוא כן הוא עתה וכל שלכד"א דאסור מדרבנן מ"מ לא עדיף מבישול כמאב"ד דאסור מה"ת מ"מ כיון שאינו כאורחי' לגמרי כשהוא מצ"א מותר מה"ת וכ"ה בח"ש. כ"כ כלאח"י בח"ש מותר גם מדרבנן דכעין דאו' תקון ע"כ י"ל דכלאח"י בח"ש פטור ומותר: שייך לדף פ"ד ע"ב שורה כ"ח

וב"ח עצמו הוכיח זה מד' ב"י בשם בעה"ת דהא דעבד ואשה אין משלמין לאחר זמן אם יש עדות שמעות עצמן או מה דאתי מחמתי' בעין אי"ב ספק שנפרע מהם המלוה וע"ז כ' הצ"צ דשא"ה דליכא בע"ח אחרים אבל אין זה דחוי כלל דסו"ס שמעינן דחשוב עדיין של מלוה אע"ג דמלוה להוצאה ניתנה מ"מ לענין גוביינא חשוב עדיין של מלוה וממילא דה"ה שגובה משאר בע"ח: שייך לדף פ"ה ע"א שורה ל"ט

וראי' לדברינו משבת צ"א. דאם הי' כזית תרומה בשעת עקירה וכגרוגרת בשעת הנחה חייב ולכאו' תמו' דבשעת עקירה הרי ל"ה בו כשיעור כמו שהק' הרשב"א ולהנ"ל א"ש דטעם שיעור כגרוגרת בשבת כ' רשב"ם ב"ב נה: שהוא משום מחשבת וכיון דסגי מחשבת בשעת גמר המלאכה סגי נמי במה שהי' כשיעור בשעת גמר. ות"א הק' ע"ז דהרי שם שבת צ"א הוציא חצי גרוגרות לזריעה וכו' משמע דל"מ מה שיש בו כשיעור בשעת הנחה לבד נומתי לו דמש"כ רשב"ם דשיעור כגרוגרת דהוצאה הוא משום מחשבת ולכאורה מאין הרגלים כמ"ד בתורה דצריכין כשיעור אע"ג שאינו בדיני שבת ול"ש בהו מחשבת

ע"כ נ' דעיקר כוונת רשב"ם כיון דכל האוכלין שיעורין בכזית בכה"ת ושבת דאזלי' עיקר בתר סוף התכלית של המלאכה כמבואר בתוס' שבת קו. ד"ה מה לי ע"כ גם בהוצאת אוכלין שעיקר תכליתן הוא אכילה הי' ראוי להיות השיעור כזית ולא כגרוגרת ומה דצריך בשבת כגרוגרת הוא רק מצד מחשבת וע"כ דוקא בהא דכזית תרומה דבשעת עקירה הי' בו עכ"פ כזית סגי מה שי"ב כגרוגרת בשעת הנחה משא"כ בהא דמוציא חצי גרוגרת לזריעה דחצי גרוגרת הוא פחות מכזית ושיעור כזית גם בשעת עקירה צריך. ות"א הוסיף ליישב בזה קו' התוס' שם ד"ה כגון. למה נקט כזית תרומה עיי"ש ולהנ"ל א"ש ויפה העיר: שייך לדף פ"ח ע"ב שורה כב

אך נלענ"ד ראי' לאבני נזר ממקרא מלא פ' מסעי ל"ה כ"ג ופ' שופטים לענין גלות מבואר להדיא דאפי' נתכוון לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן חייב גלות ואין לך מתעסק גדול מזה ואי נימא דמתעסק בכה"ת אין בו אי' כלל ואי"צ כפרה למה יתחייב גלות שהוא כפרה וגם למה הותר דמו לגואה"ד כיון דאין בו שום עון אשר חטא. וי"ל לפמ"ש חי' ר"ן סנהדרין פד: דבשגגת חנק לא הותר דשא"מ רק בשגגת כרת א"כ ה"ה דלא הותר בו מתעסק דמתעסק ודשא"מ בני בקתא חדא אינון כנ"ל וע"כ ברציחה שהוא שגגת סייף ג"כ לא הותר בו מתעסק: שייך לדף פ"ט ע"ד שורה י"א

וכדי לברר הדבר נראה עצה לצוות שינסה בעצמו לכתוב אותיות יחידות זה למטה מזה ולא כסדרן וגם גוף כל אות לא יכתוב כדרכו מימין לשמאל רק להיפך משמאל לימין ובלשון פולנית יכתוב האותיות מימין לשמאל ואם גם באופן זה יקל אצלו לכתוב עברית בשמאל ופויליש בימין זה לאות שאין הסיבה מפאת זה שהוא מימין לשמאל וא"כ אין להוכיח מזה באיזה אופן יכתוב כתב אשורית חשיב שולט בשני ידים ומניח בשמאל של כל אדם: שייך לדף צ' ע"א לסוף סי' ע"ט

ועפ"י הנ"ל יש לחדש דבט"ב שנדחה אם עבר ואכל בהיתר או באיסור שוב מותר לאכול כל היום דבנדחה שהוא מצד תשלומין ולא מצינו תשלומין על איסור שעבר אתמול רק על מצוה שהי' עליו לעשות ולא עשה אז אמרינן דמה שעשה היום כאלו עשה אתמול משא"כ אם עשה איסור א"א לומר דע"י שנזהר היום יחשב כאילו גם אתמול לא עבר העבירה וכיון דתשלומין הוא רק על חלק המצוה של התענית ושוב דומה לתענית ע"פ דכל שעבר