ארץ צבי (פרומר) א שיא

כיון דכל חיוב מצות בזה"ז הוא רק מפאת הזמן שביהמ"ק קיים ובזה יתיישבו ד' הרמב"ם ז"ל מכל המקומות שנמצא סתירה לזה דשם קאי למ"ד דאפי' קדושת המקדש בטלה בזמן הזה

וכעין סברת האבנ"ז הנ"ל יש לבאר הא דר"ה כ"א: על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי וכו' וכשהי' בהמק"ק מחללין אף על כלן מפני תקנת הקרבן ודעת רש"י ותוס' דמה"ת מחללין גם בזה"ז על כלן ותמה בחי' הר"ן דבגמ' אמרי' בראשונה הי' מחללין רק על כלן משחרב בהמ"ק אמר להם ריב"ז וכי יש קרבן ואם מה"ת מחללין על כלן א"כ הוא קו' קיימת אליבא דאמת על דינא דאורייתא וכי יש קרבן וע"כ דהתורה לא השגיחה בחילוק זה וא"כ מה קושי' ע"כ כ' דמה"ת כן הוא דדוקא בזמן שבהמק"ק מחללין על כלן וריב"ז דריש טעמא דקרא דמחללין שהוא או מפני תקנת המועדים אם משום קרבן א"כ בזה"ז שאין קרבן אינו דוח"ש, וק' לי הא קיימ"ל כר"י דלא דרשינן טעמא דקרא היכא דלא מפרש טעמא דקרא. ותו דעכ"פ הו"ל לתלות בגמ' דין זה בפלוגתא דר"י ור"ש. ונלע"ד בהקדם הגמ' כ"ה: סד"א תהוי חקירת עדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמ"ד ולקדש קמ"ל ותמה הטו"א ופנ"י ממנ"פ אם יכולין לקדש ביום ל"א למפרע את יום ל' אכתי ק' אמאי הר"ז מעובר לקדשו למחר ביום ל"א ואם לאו א"כ אפי' נימא דיכולין לקדש בלילה ק' הא כבר הוא ליל ל"א ואיך יכולין לקדש עתה את יום ל' שעבר ולולא דמסתפינא נלע"ד מלתא חדתא ואקדים מה שתי' הטו"א על קו' הנ"ל דמיירי שראו' ביום כ"ט וקדשו בטעות בליל ל' וסברו שהקדוש חל ואח"כ ביום ל"א באים לשאול אמרי' להם שהקדוש פסול משום שהי' בטעות שסברו שעדיין הוא יום כ"ט אך אם הי' להם שהות ביום כ"ט לקדש הי' יכולין לקדש על אח"כ את יום ל' עיי"ש וק' דא"כ דיכולין לקדש גם לפני ר"ח שיחול בר"ח א"כ גם בלילה יוכלו לקדש את יום ל' דלמחר דאזלי' בתר חלות וחשיב כאלו הקידוש הי' בזמנו ביום. ומזה יש ללמוד דאע"ג דיכולין לקדש קודם הזמן את יום ר"ח שיבא מ"מ אם מקדש בלילה פסול אף דהחלות ביום ואע"ג דאזלינן בתר חלות בדין זה [עי' ירושלמי פ' מי שאחזו] מדחזינין דיכולין לקדש לפני הזמן שיחול בהזמן. דלענין פסול לילה לא אזלי' בתר חלות אלא בתר מעשה הקדוש. ויש לה"ר לזה דאל"כ לא משכחת לה האי דינא דילפי' מקרא דאין מקדשין החדש בלילה דתמיד חשיב עיקר חלות ביום דעיקר קדושת ר"ח הוא ביום כמבואר בסו"פ תפה"ש ובמק"א קבענו מסמרות לזה וע"כ דכאן כך הוא גזה"כ דכל שמעשה הקדוש הי' בלילה פסול אך שגוף תי' הטו"א דחוק מאד כאשר יראה המעיין. אך העתקתי דבריו ללמוד דין הנ"ל. ולפ"ז יש ליישב קו' הנ"ל לפמ"ש הריטב"א סוכה ט'. דכתיבת ס"ת דינו כקדשים ובעי לשמה ואבנ"ז כ' לפ"ז דה"ה דכתיבת סת"ם בעינן שינה הכ' לעכב ואף אנו נאמר לפמ"ש במד"ר פ' בא דטעם שישראל מקדשים חדשים משום דישראל הם קודש וכמו דכלי שרת שהניחו לתוכן קודש ה"נ יש לישראל כח בקדושתן לקדש חדשים ולפ"ז י"ל דדין קדוש החדש דינה כקדשים כיון דבא מכח קדושת ישראל שקדושתן כקדושת ס"ת כדאי' בשבת ק"ה: וברפ"ד דמגלה ובסנהדרין ס"ח. ובכ"מ וקדושת ס"ת דינה כקדשים כדברי ריטב"א הנ"ל, והרי המדרש עצמו מדמה קדושת ישראל לכל"ש והלילה הולך לענין זה אחר היום וחשוב בליל ל"א כאלו עדיין הוא יום שלשים לענין מעשה הקדוש [ואף דכשנתקדש החדש היום הולך אחר הלילה מ"מ מ"מ לענין הקדוש הוא דבר בפ"ע ובזה עיקר הוא המעשה לא החלות ע"כ שפיר אפשר שיהי' חלוק מן החלות] וסד"א שיועל מקודש מקודש בליל ל"א אע"ג דאין קידוש למפרע דזה ל"ח למפרע כיון דהוא עדיין אותו יום לענין מעשה הקדוש

הגה וחוץ לענינינו יש ליישב קו' הטו"א לפמ"ש רש"י ר"ה כ' ד"ה חצות לילה דלר"ל ילפי' קדוש החדש ממצות דעד חצות לילה נגרר אחר ערב פסח הכ"נ לענין ראיית הלבנה הישנה בליל שלשים נגרר עד חצות הלילה ליום שלפניו וא"כ א"ש טובא מה דס"ד שיועיל קדוש בליל ל"א קודם חצות דלגבי מעשה הקדוש חשיב עדיין כיום שלשים ול"ח קדוש למפרע וזה תי' נכון בעזה"י. וסוף דבר הוא ראי' גם לתי' קמא דאין לדמות הקדוש לענין הזמן להר"ח עצמו שנתקדש דהרי ר"ח לכו"ע מתחלת הלילה חשיב ר"ח ונגרר ליום שלאחריו ומ"מ לענין ראיית הלבנה הישינה שנוגע לענין הקדוש נגרר עד חצות ליום שלפניו ע"כ הגה. עתה נבא להא דלעיל כ"א: והנה התוס' הקשו כיון דאמרי' בגמ' שאין מחללין את השבת דכתי' אלה מועדי ד' א"כ לא שמעי' אלא ניסן ותשרי ומנ"ל שאר חדשים ובפי' הר"ח שם ראיתי שכ' דכמו דגוף הקרבן דוח"ש כן דוחה הלוך העדים לצורך הקרבן. וק' הא מכשירין אין דוחין שבת וצ"ל דס"ל דמכשירין שא"י לעשותן מע"ש דוחין דלא כמ"ש בירושלמי ר"פ אלו דברים דאפי' נולד יבלת בשבת אין דו"ש ובצל"ח שם נסתפק בזה] וי"ל דבזמן דאיכא קרבן ילפי' כלהו מקרבן במה מצינו דקדוש החדש דינו כקרבן וכי איצטריך קרא לניסן ותשרי היינו לזמן שאין בהמק"ק דליכא קרבן ול"א לאקושי לקרבן כעין דברי אבני נזר הנ"ל דל"ש ללמוד בכור ממעשר רק בזמן המקדש דאיכא מעשר ובזה ידוקדק לשון ריב"ז וכי יש קרבן

ונלע"ד ראי' לדברי הרמב"ן פ' אחרי שהבאתי לעיל דעיקר המצות הם בא"י מירושלמי רפ"ק דמגלה דהא דתלו קריאת ט"ו במוקפין חומה מימות יהושע בן נון כדי לחלוק כבוד לא"י ולכאו' מ"ש במצוה זו שרצו לחלוק כבוד לא"י ועי' ר"ן רפ"ק דמגלה מש"כ בזה ואף אני אתנה חלקי דבכל המצות שעיקרן הוא רק בא"י אין לך כבוד לא"י גדול מזה. אך מצות קריאת מגלה שנתקן בסוף גלות בבל שלא הי' אז בא"י [וידועין דברי הרה"ק מקאצק זצ"ל על קו' המרדכי ריש מגלה למה לא תקנו ב' ימים פורים משום ספיקא דיומא והגיד הה"ק זצ"ל דיו"ט של גליות הוא רק בשאר ימים טובים שעיקרן נתקנו בהיות ישראל שרויין על אדמתן בא"י שהיו אז במהות מאד נעלה ע"כ כשגלו הוצרך יו"ט של גליות שיהי' מתאים לפי מהותן בגלות משא"כ פורים נתקן מעיקרא בגלות והיתה מתאמת לבני גליות לא הוצרך אח"כ ליו"ט של גליות עכד"ק] ועיקר התקנה הי' לבני גלות ע"כ הוצרכו לחלוק כבוד לא"י

וראיתי בס' אגודת אזוב הוכיח דירושלמי ס"ל דבמגלה לא אמרי' אע"פ שיצא מוציא עיי"ש. ולכאו' תמו' מה נשתנה מצו' זו מכל המצוות דאמרי' בהו אע"פ שיצא מוציא ולהנ"ל י"ל דהא דאע"פ שיצא מוציא הוא מצד ערבות כמ"ש רש"י ר"ה כ"ט. ולא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן פי' מהר"ל ז"ל משום דא"י מחברת ישראל יחד וכ"מ בירושלמי סו"פ מרובה עה"פ כעיר שחוברה לה יחדו עיר המחברת את ישראל זה לזה והק' באבנ"ז דא"כ למה שייך ערבות בחו"ל ותי' דמ"מ עיקר מקומן של ישראל בא"י ובפרט לדברי רמב"ן הנ"ל דעיקר המצות הם בא"י ובחו"ל הוא רק בגררא דא"י ע"כ המצוה בחו"ל כמו בא"י ששם ערבות. וכ"ז במצוה אחרת משא"כ במגלה דעיקר מצותה בחו"ל ל"ש בה ערבות. ואסיים בשלום הש"י יזכנו בקרוב לשוב לארצנו ולחזות בבנין ירושלים עיר המחברת את ישראל זל"ז. ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום: