ארץ צבי (פרומר) א שט

בפחות משוי'. ואי הוי ידע ל"ה מחללו באיסור הוי חילול בטעות ול"מ ועי' רמב"ם וראב"ד רפ"א מה' איסור המזבח ועי' קדושין נ"ג: עוד י"ל דבר חדש דכל דיעבד ל"מ רק בשנתכוון להפקיע לכתחלה וכעי"ז כ' בר"ן חולין קל"א: לענין מזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור דהיי"ד כשנתכוון להפקיע המצו' אז נפטר מהחיוב אבל אם לא נתכוון להפקיע המצו' נתינה גם בדיעבד צריך לשלם יעי"ש לענין אנס המלך גרנו דצריך לעשר משום דאשתרשי לי' והק' התוס' א"כ גם באכלן למת"כ אשתרשי לי' ותי' דהי' בידו להתענות, והר"ן כ' דאכלן רצה להפקיע המצו' משא"כ באנס המלך גרנו

וזה כביר חידשתי כן ואמרתי מקור לזה מסנהדרין דף ה'. דאע"ג דשנים שדנו דיניהם דין מ"מ היכא דיתבו מעיקרא אדעתא דתלתא אף בדיעבד אין דיניהם דין בשנים יעו"ש ומזה למדתי לכל דיעבד דל"מ רק כשנתכוון להפקיע הלכתחלה ובזה יתיישב קו' הר"ן פ"ג דר"ה שנהגו להבדיל בבית אף ששמעו הבדלה בבהכ"נ ומצאצ"כ יעו"ש ולהנ"ל י"ל עפימ"ש רבינו יונה ריש ברכות דלכתחלה לכו"ע מצ"כ ולפ"ז י"ל דגם בדיעבד אינו יוצא רק כשנתכוון להפקיע הלכתחלה, משא"כ בזה שלא רצה לצי"ח ולהפקיע הלכתחלה אף שלא נתכוון גם שלא לצאת א"י אך שם אאל"כ דהא עובר אחורי בהכ"נ ושמע קול שופר או קול מגילה דיצא וכן התוקע לשיר וכדומה כלם לא נתכוונו להפקיע הלכתחלה דהרי לא נתכוונו כלל למצו'. מ"מ אין זה סתירה לדברנו די"ל דהטעם דלכתחלה מצ"כ הוא כמ"ש החרדים מלעבדו בכל לבבכם. וא"כ אין זה חלק ממצו' זו ע"כ יצא יד"ח במצו' אף בלא כוונה אף שלא נתכוון להפקיע החיוב כוונה דחיוב זה חיוב בפ"ע הוא, אח"כ ראיתי בחי' הר"ן ובחי' הרמ"ה שכתבו בהא דסנהדרין ה': הנ"ל פירוש אחר ולפ"ז אין ראי' לנ"ד. ויעיין עוד בנדון הנ"ל בתוס' בב"מ נ"ה. בד"ה טלית זו ובשיטה מקובצת שם

אשר הוסיף להסתפק בנדר ולפ"ז לדעת כת"ה הא דש"מ שחללו על שו"פ מחולל היי"ד בנדבה אבל בנדר חוזר חיוב מצד נדרו הקדום לשלם הכל. והנה בתוס' חולין כ"ב: ד"ה והביא דכשהביאן ליד הכהן יצא והק' המל"מ מרפ"ק דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלל"ש כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וק' הא הביאן ליד כהן ובעניי תירצתי דזה דומה לנ"ח דכבתה אין זקוק לה כיון שהדליק פ"א ועשה את שלו יצא אף שנתקלקל. מ"מ מבואר ברשב"א הובא בר"ן שם דאם כיבה במזיד זקוק לה וכעי"ז כ' בס' הקנה לענין הי' לו בנים ומתו דלא קיים פו"ר משום דהאדם עצמו יושב בזה. ה"נ בזה אף דבמסר ליד כהן יצא היינו כשנתקלקל מעצמו. אבל אם שחט שלל"ש דבשחיטה כהנים שלוחי דידן נינהו כרשב"א קדושין כ"ג: ותוס' כ' דאפי' בזריקה הם גם שלוחי דידן וגם שלדר"ח כתוס' שם. וחשיב כאלו הבעלים קלקלו בידים ע"כ זקוק לה לחזור ולתקנו. ואם כנים דבריי א"כ גם בנדבה אף דאי"ח באחריות. מ"מ אם חילל על שו"פ וקלקל בידים המותר הי' ראוי' שישלים. וע"כ צ"ל דכבר קיים נדבתו. והא מלתא אחריתי היא ותו דכל הקדושה נתחללה על פרוטה זו וחשיב כאלו כל ההקדש איתא בעין עדיין וא"כ גם בנדר כן הוא

בענין הפלוגתא דכל העומד זה כביר ביארתי דמ"ד דל"א כה"ע היינו משום דיותר ראוי' למיזל בתר המהות שהוא כבר בפועל מלמיזל בתר המהות שעדיין איננו בעולם רק עתיד להיות. ומ"ד כה"ע ס"ל דהמהות העכשיו הרי עומד להתבטל ואיני רק לשעתו. משא"כ המהות העומד ישאר כך לעולם כגון עומד לזרוק. מהות הבלתי זרוק הוא רק עכשיו. ומהות זרוק ישאר עליו לעולם ע"כ ס"ל כל העומד. דיותר ראוי למיזל בתר המהות שישאר קיים לנצח מלמיזל בתר מהות העכשיו ודו"ק: והנני ידידו הדושת"ה באה"ד מברכו בכ"ט ורוב נחת והרחבה כנפשו ונפש תדרשנו לטובה. סימן קכט להגאון המובהק פאה"ד ר' מאיר אריה שליט"א [זצ"ל] הגאבד"ק טארנא

בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קפ"ג בתשובה אלי דבר שרציתי לחדש בנשפך חלב תחת קדרת בשר או להיפך יוכל להגעיל ע"י עירוי על מקצת כלי לבד במקום שנשפך עליו החלב משום דבהיתרא בלע מועיל הגעלה במקצת כלי כטו"ז יו"ד קכ"א סק"ז. ובב"ח שנבלע בזאח"ז חשיב היתרא בלע כמ"ש בשו"ע הרב ז"ל תנ"א סכ"ה. וע"ז דחה כג"ה דהא הבלוע הי' בכולו דהקדרה היתה חמה בכ"ר וכו' ועירוי אינו מפשיט רק כדי קליפה והיאך יפליט ע"י עירוי מה שבלע בפנימית הכלי עכת"ד. מ"מ יש נפ"מ במה שחידשתי אם יבשל בתוך הקדרה מים עד שירתיחו ואח"כ יסירנו מעל האור וישפוך עליו מים רותחין מכלי אחר על מקום הבלע לבד שפיר דמי דבהיתרא בלע אף שנבלע בהיותו כ"ר שעומד על האש יוכל להגעילו בכ"ר שהוסר מעל האש כמ"ש בשו"ע הרז"ל תנ"א סכ"ה. [ואולי י"ל דאפי' באיסורא בלע מועיל כה"ג דדוקא במקום הבלע ממש בעי' שיהי' ההגעלה ממש באותו צד שנבלע האיסור דכבולעו כך פולטו אבל בשאר חלקי הכלי שנתפשט הבלע אין נפ"מ בין מבחוץ בין מבפנים כיון דסו"ס לא בא הבלע לאותו מקום בעצמו רק דרך התפשטות. וכעי"ז ממש ראיתי לאותו גאון בס' מנחת פתים ליו"ד בשירי מנחה סי' קכ"א עיי"ש והוא סברא נכונה גם יש לצרף לסניף מה שהביאו שם באמרי יושר סי' קפ"ג הנ"ל מאו"ה דאם נשפך חלב תחת קדרה כשר או שאר איסור מבחוץ יכול להגעילו מבפנים עיי"ש והוא חידוש גדול. ולכאו' ק' ע"ז מש"ס ערוך פסחים ל'. זה היסקו מבחוץ וזה היסקו מבפנים עיי"ש דמפורש דבעינן שיהי' הפליטה דוקא במקום הבלועה והרב ר' ישראל אברהם פראווירטה שיחי' מפרימישלאן הערני דבמגן האלף סתנ"ב כ' דהא דפסחים ל': הוא דוקא בכל"ח ולא בכלי מתכות. והגז"ל עצמו מביאו באמ"י סי' קמ"ד וגם במנפ"י על או"ח] וצ"ל דהאו"ה ס"ל לחלק בזה בין ליבון להגעלה דדוקא ליבון שאינו מפליט האיסור רק שורף במקומו בעי' שיהי' באותו מקום משא"כ בהגעלה שמפליט האיסור לחוץ. וכעי"ז דעת הרא"ה הובא בטו"ז יו"ד קכ"א סק"ז לחלק בין הגעלה לליבון לענין הגעלה במקצת כלי]

עוד יש נפ"מ בדברי בנשפך חלב רותח על קדרה של בשר צונן. דאז לא נבלע רק כ"ק יוכל להגעילו ג"כ במקצת כלי. ואע"ג דבלא"ה עירו אינו מבליע רק כ"ק. וכמו שאינו מבליע בעובי הדופן של הקדרה בעומק רק כ"ק ה"ה שאינו מבליע בצדדין של מקום השפיכה רק כ"ק. וא"כ פשיטא דמועיל הגעלה ע"י עירו שמפליט כל מקום הבלוע [וא"א לצמצם לשפוך דוקא במקום שבלע לבד זולת כ"ק שבצדדין סמוכין וע"כ צריך לשפוך קצת יותר ממקום שבלע ממילא נכשר כ"ק בצדדי מקום שבלע] מ"מ נפ"מ לדעת תרה"ד הובא בפמ"ג סוסי' צ"ב דאם חם ע"י האור ממש גם עירו מבליע בכלו

עוד נלע"ד בנשפך קצת חלב על טשייניק שהוא פארווא אפי' כשעומד על האש. יש להתיר הגעלה ע"י עירוי על