ארץ צבי (פרומר) א שח

סימן קכז ב"ה ד' עקב תרפ"ד לפ"ק פה זאוויערציע יע"א לכבוד ידידי הרב הגאון הגביר יקר הערך וכו' כש"ת מו"ה נתן שפיגעלגלאס ג"י

הנה במכתב כת"ר הראשון כ' וז"ל ותיכף "ד' שבועות" אחר החתונה התנצל לפני שאין לה אורח כנשים ולא הי' לה וסת מעולם ורק הפצירו שיעשה רפואות וכו', ובכל המכתב לא נמצא שום סימן איילונית כי בגמרא יבמות פ': ובשו"ע סי' קע"ב נמצא ד' סימני איילונית ולא נמצא שם כלל סימן זה שאין לה אורח כנשים ואין לה וסת. גם לפלא בעיני איך בד' שבועות אחר החתונה תיכף התנצל שאין לה אורח כנשים. ואיך הי' אפשר לו לדעת זה ד' שבועות אחר החתונה. והרי אחר ביאה ראשונה צריך לפרוש ממנה בלא"ה. ואינה מותרת עד קרוב לב' שבועות אח"ז. וא"כ לא עבר אח"כ רק ב' שבועות אחר טבילת מצו'. ואיך ידע תיכף שאין לה אורח כנשים. והנה בחלקת יואב סי' כ"ד חשב שם (ד"ה סוף דבר] ששה התרים, וכאן לא שייך היתר הראשון והד' והה' יעו"ש. גם מה שהעתיק כת"ר שליט"א משו"ת עין יצחק שם מיירי באילונית. וכאן ליכא סימני איילונית שו"ר במכתבו השני שכ' שיש לה ג"כ דדים קטנים אמנם בגמ' ובשו"ע איתא שאין לה דדים. ולא ידעתי אם דדין קטנים הוי אפי' ס' איילונית וראיתי בחלקת יואב שם ריש סי' כ"ד שכ' שיש לה קצת סי' איילונית קול עבה קצת ודדים קטנים קצת. הנה מסברא נראה דקול עב קצת הוי ס' איילונית דסו"ס הוא בכלל קולה עבה אבל דדים קטנים אינו בכלל לשון אין לה דדים וכל ישר הולך לא יתעקש בזה. ובודאי גם הגאון מקונצק זצ"ל סמך עיקר על קולה עבה קצת, והא דדדים קטנים אייתי רק לסניף בעלמא, מחמת דקולה עבה קצת אין הסי' ניכר היטב עי' תוס' ריש יבמות ע"כ אייתי דדים קטנים שהוא כעין רגלים לדבר להא דקולה עבה קצת שהוא מחמת היותה איילונית עי' רש"י ר"ה כ"א

עתה נבא להאי דאין לה וסת כלל. שכ' בחלקת יואב סי' כ"ד. היתר הו' מחמת שאין לה דמים כלל וחכמי הטבע שבזה"ז אומרים שאינה ראוי' להוליד וכו' עיי"ש משמע שבדעתו להתיר בזה ג"כ כעין איילונית דאיתא ביבמות ס"א. וסוטה כ"ד. דאינה ראוי' לקיימה משום פו"ר. ככה בזה שאינה ראוי' להוליד אסור לקיימה אבל פליאה דעת ממני על הגאון חלקת יואב ז"ל דנהירין לי' שבילי הש"ס איך יפרנס ש"ס ערוך בכתובות דף י': ההוא דאתי לק' דר"ג הזקן א"ל רבי בעלתי ולא מצאתי דם אמרה לו ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים בדק ר"ג בקרובותי' ומצא כדברי' אמר לו זכה במקחך וכו' נתחייב במקחך אמר לי' פרש"י ע"כ תקבל חובה הבא לך במקחך ואי נימא דאסור לקיימה כש"כ דנאמן לאסרה עליו כמו איילונית. ובאהע"ז סי' ס"ח ס"ה קימ"ל כר"ג הזקן. הנה מפורש בזה דאשה שאין לה דמים ראוי לקיימה. וצ"ל דאינה דומה לאיילונית דודאי א"א לה שתלד משא"כ בזה אינו ברור שלא תלד. ואיך שיהי' הטעם הדבר מפורש ואין דרך לנטות

ולא נשאר רק ההיתר מחמת שהרופא נאטאנזאהן הביע שאין לה עוד תקו' להבנות ממנה. אמנם הנה ביו"ד סי' קפ"ז דאין לסמוך באיסורין על רופא נכרי. ורופא הנ"ל אף שהוא ישראל לא ידעתי טובו ומהותו ואם הוא מחלל שבת בפרהסי' במקום שאין לו הכרח לזה דינו כנכרי. וע' פת"ש ליו"ד סי' קפ"ז סק"ל שחשב הרבה מאד מספרי אחרונים המדברים מענין נאמנות הרופאים ואכמ"ל. [אמנם לע"ד בלא"ה יש לפקפק בנ"ד בנאמנות הרופא הנ"ל די"ל דאין נאמנים רק על דבר שהוא בזמן ההו' כגון ברואה מחמת תשמיש ואומרים שנתרפאת המכה. אבל לומר על העתיד שא"א לה עוד להבנות אין לנו שנאמנים. והרי כ' האבן עזרא פ' משפטים שאין הרופאין יודעין בחולי שבפנים כלל רק בחולי שבחוץ. ומי לנו גדול בכל חכמה כהראב"ע ז"ל ושמעתי מכ"ק אדמו"ר רשכבה"ג זצ"ל מסאכאטשאוו שהגיד בשם הה"ק הרבי ר' בינם זצ"ל מפשיסחא שאינו מבין איך האבן עזרא הי' יכול לחיות ה' מינוטען מחמת גודל הפחד ויראת שמים שהי' לו עכ"ל הקדוש. וכש"כ מה שאומרים על העתיד שא"א להם עוד להבנות בפרט שהוא מג' מפתחות שהם ביד הקב"ה ולא נמסרו ליד שליח מפתח של חי' ושל גשמים ושל תחה"מ. ממילא אינו דבר טבעי כלל דומי' דאידך מפתח של תחה"מ שהוא למעלה מהטבע כן מפתח של גשמים ניכר לעין כל משכיל שאינו טבעי כלל כמ"ש מהר"ש יפה הובא בפר"ד דרוש כ"א עיי"ש טעמו כי טוב. ומפתח של חי' היינו ג"כ להפקד בהריון כדמוכח מקרא דמייתי ברחל ויפתח את רחמה ואע"ג דהתוס' נדה ט"ז: ד"ה מלאך משמע לכאו' דמפתח של חי' היי"ד לידה ולא הריון אבל ע"כ אין כוונת התוס' כן כמבואר בגמ' הנ"ל במקומו הגם דזה שכתבו התוס' דגם מפתח של לידה ביד הקב"ה מבואר כן גם בזה"ק וירא קי"ח: ובמדרש הנעלם שם אבל גם של הריון בכלל מפתח של לידה]. אמנם כיון שלא נשאר לנו כ"א סניף זה אין בכחי להתיר כיון שלא מצאתי לא' מגדולי האחרונים שיתיר בנדון כזה. מה כחי איש רש ונקלה כמוני לחדש היתר בזה וא"א לי להדר פני גדול להתיר בזה. וכעי"ז כ' הגה"ק בשו"ת הרי"ם סי' ל"ו להרב הגה"ק מסאנדז זצ"ל בד"ה עוד נראה לפע"ד עיי"ש מש"כ כת"ר דבשו"ת הרי"ם כ' רק לענין להתיר בלא ק' רבנים. בשהה עשר שנים. הנה המעיין שם בסי' ל"ו סוד"ה גם הטו"ז וז"ל גם יכול להיות לע"ד מה שהסכימו בנשתטית להתיר ע"י ק"ר אף שלא שהה י"ש ובשהה ולא קיים פו"ר נתייראו וכו' משמע להדיא דאפי' בק' רבנים נתייראו להתיר בשהה י' שנים דומיא דנשתטית שהסכימו להתיר ע"י ק' רבנים ואל"כ מה קושיא וק"ל

סוף דבר אין לי בסיס חזק עדיין ליתן היתר ויען כתב לי כת"ר כי רב א' מווארשא כבר נתן היתר יסלח להעתיק לי לשון הרב הנ"ל בהיתרו. ואם יכונו דבריו בעיני אסכים ואולי אוסיף מילים בעזהי"ת כאשר יחנני השי"ת ברוב חסדיו. אולי ימצא כת"ר לדחות דברי ולהעמיד ההיתר על מכונו בדברים נכונים אקבל באהבה וברצון ועוד אחזיק לו טובה בהמצא היתר לתלמידנו האברך היקר נ"י מכבלי העגון: סימן קכח לכבוד ידידי וידיד ישראל הרהגה"צ שה"י וכו' כש"ת ר' צבי חנוך הכהן שליט"א [זצ"ל] הגאבד"ק בענדין

יקרתו ע"י ידידנו ר' איטשע נ"י ערליך הגיעני. אשר נסתפק כת"ה בהקדש שוה מנה שחלל' על שו"פ מחולל אם צריך להשלים עי' תוס' בב"מ נ"ז. ד"ה ומר סבר וכו' דיש פלוגתא בזה וחד מ"ד ס"ל דהכא שנתכוון לחללו פחות מדמיו א"צ להשלים מדאורייתא. ומ"ס דאפי' סבר שמותר לחללו לא ישלים אלא מדרבנן יעו"ש. וסברת מ"ד קמא יל"פ בב' אופנים א' דכיון שלא ידע שאסור לחללו