ארץ צבי (פרומר) א שד

שכ' דמש"ה מועיל המשכה משום דל"ח כחו כמ"ש רש"י עירובין פ"ח. דהשופך מים ברה"י ויוצאין לרה"ר פטור ע"ש. אמנם ראיתי בשו"ע הרב ז"ל סי' שנ"ז כ' דהא דעירובין פ"ח. שאין המים הולכין ממש מכחו ששופך ברחוק מעט והוא כעין החילוק דמחלק בחולין ט"ז. הנ"ל בין קרוב לרחוק כפירש"י שם. ומלשון הר' יונתן המובא ב"י רסי' שכ"ז נראה בעליל דאפי' רחוק מעט מרה"ר ל"מ רק צריך שינוחו מעט בטרם שיצאו לרה"ר. ונראה שדעתו ז"ל כרמ"ה סנהדרין ע"ז: בהא דאפליג באשקיל בידקא דמיא בין כח א' לכח שני וכ' שם דהמחוור שבפירושים דכח שני היינו שנפסק מעט ודחה שחילוק בין מקום קרוב לרחוק וי"ל דבזה גם רש"י מודה להרמ"ה דהרי במג"א סי' קנ"ט סקכ"א דבכחו ממש אין לחלק בין כח ראשון לכח שני רק באשקיל בידקא דמיא שלא פעל במים רק שסילק המונע וא"כ בנ"ד ששופך המים בזה אין לחלק בין קרוב לרחוק וע"כ כ' הרבינו יונתן דבעי שיניח מעט וא"כ הדרא קו' לדוכתה למה יועיל המשכה הא חוזר ונופל בהמשכה עצמה ע"י תפי"א ול"ד להא דמהרי"ט סי' י"ז הנ"ל דבמשכן עם הקרקע ל"ח תפי"א דהתם לא נתלשו מעולם משא"כ בזה. וביותר ק' למ"ד תמורה י"ב: שאיבה שהמשיכהו כולה כשירה וק' אדרבא עתה נפסל מה"ת להראב"ד ז"ל מצד תפיסת יד אדם. וראיתי בב"ח סי' ר"א דק"ח ד"ה מקו' שיש בו כ"ב סאין שיכל את ידיו ליישב זה שכ' דמיירי שלא נשפכו המים למקו' עד שסילק ידיו ע"ש הנה דס"ל ז"ל דלא חשיב תפי"א לפסול המקו' רק באזיל מיני' ומיני' עי' ב"ק י"ח ומ"ד: דאז הוי כגופו ממש ולא צרורות ע"ש הנה דכחו לבד ל"ח תפי"א אע"ג דבכה"ת כחו כי האי כגופו דמי אף שנעשה המעשה לאחר סילוק ידיו כמו הזורק סכין ושחט בה מפורש בגמ' דחשיב כח גברא. וכן בשבת ע"ג: שדי פיסא לדיקלא ואתר תמרי וכן זורק ד"א ברה"ר ולענין רציחה בסנהדרין ע"ז. בזרק צרורות לתחת וגם כל חץ הורג אחר סילוק ידיו. ופשוט דבכה"ת חשיב כה"ג כחו. מ"מ לענין תפי"א ל"מ זה רק צריך גופו ממש וכ"ז סמוכין לסברא הנ"ל דאשו משום חציו ל"ח תפי"א. ונסתייעו דברי הגאון חת"ס ז"ל דמותר להכשיר השלג ע"י טסים מלובנים

ונשוב לענין דינא אם אפשר להפשיר רוב שיעור מ"ס ע"י היסק בתנור שבחדר המקו' [לא בתוך גומת המקו'] זה נכון עצהיו"ט כי בזה שייך גם היתר מכח שיטת החי' הר"ן סנהדרין ע"ז דבכל התורה ל"א אשו משום חציו רק בממון וכאן שאינו מניח האש על השלג עצמו ולא דמי להא דמנחות ע"ז: הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאלי' חייב עלי' כמעשה שבת דשם חשיב שפעל בעצמו בעיסה כמשכ"ל מאבני נזר סי' שפ"ט משא"כ כאן ושייך היתר החי' הר"ן ברווחא

ואם א"א בזה עכ"פ טוב יותר להסיק הקעסיל שבתוך גומת המקו' עצמה דבזה ליכא מקום גחלת כיון דבשעה שמסיק עדיין התנור קר וגם בזה אפשר דשייך היתר החי' הר"ן הנ"ל כמו לעיל דזה ג"כ ל"ח שפעל בגוף השלג אף דהקעסיל עומד בתוך גומת המקו' אצל שלג מ"מ כיון דהקעסיל הקר מפסיק בין האש שמסיק בין השלג א"א שיחשב פעל בשלג [וע"ז ק"ק מהא דביצה לד' דגם באייתי אור בסוף חייב משום מבשל. שו"ר דלק"מ דשם אין מבואר דהאחרון חייב משום מבשל ואולי חייב משום מבעיר. ואפי' נימא דחייב נמי משום מבשל אפשר דהיינו במניח האור אצל הקדירה דדומה למניח שאור ע"ג עיסה. אך זה חידוש ופלא גדול לומר דהמניח אש בתוך תנור קר שיש עלי' תבשיל אינו חייב משום מבשל לדעת תי' הר"ן דל"א אשו משום חציו גבי שבת כיון דבשעת פעולתו תנור קר מפסיק בין האש לתבשיל וגם לא עשה הפעולה בתבשיל אך בזה י"ל דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמרי' בב"ק ס'. לענין זורה ורוח מסייעתו] ואם גם זה לא אפשר בשום אופן יש להתיר גם באופן שכ' החת"ס להניח טסין מלובנין ויש לסמוך בשעה"ד על הגאון חת"ס ז"ל אשר חיזקתי שיטתו מכח דברי המג"א סי' שי"ח דבמעמיד דבר יבש על האור חשיב מבשל דבר יבש אם שנימוח אח"כ ה"נ חשיב תפי"א בדבר יבש. וגם מכח דברי מרי"ט דבלא נעקר מן הקרקע אין פוסל בו תפי"א וגם מכח ראיות הנ"ל מפ"ב דמקואות משנה ז' ח' ט' וגם מדברי הב"ח סי' ר"א לענין המשכה דלענין תפי"א בעי גופו ממש ולא סגי בכחו וגם בזה שייך קצת היתר הנ"ל מכח דברי חי' הר"ן הנ"ל די"ל דכל קורט וקורט של שלג הוא דבר בפ"ע ושוב דומה לכל אשו משום חציו דל"א כן אלא בממון

והנה באבני נזר יו"ד סי' ער"ב סקכ"א אחר שכ' דאסור להפשיר השלג ע"י אדם משום תפי"א כ' וז"ל ואין להקשות ע"ז מפ"ז משנה ג' הי' בו מ"ס ממלא בכתף עד שיחזרו מימיהן למראה מים הנה מתחילה הי' כל המים נפסלים בשינוי מראה והוא מכשירם בידים ואעפי"כ ל"ח ביד"א לק"מ ל"מ לדעת הרא"ש פ"ה מ"ד דבמה שהמק"ט מועיל שלא יפסל בזוחלין ל"ח עושה בדבר המק"ט ה"נ במונע פסול שינוי מראה ל"ח בידי אדם עיי"ש וכוונתו דאבל במפשיר שלג אין מים בעולם כלל והוא מהוו' דבר חדש. ולע"ד הקלושה י"ל לפי"מ דאיתא בנדה י"ז. דשלג שיחשב עליו למשקה דינו כמשקה ואם רוצה להפשירו הרי חישב עליו למשקה. וח"א דחה דחישב עליו למשקין היינו שחישב לשתות השלג עצמו כמו שהוא משא"כ בזה שרוצה להפשירו אדרבא הרי מראה שאין שלג נחשב בעיניו למשקה. ולע"ד א"א לפרש חישב עליו למשקין שרוצה לשתותו כשהוא שלג דגדר שתיי' שיבלענו בלא היפוך לשון כמ"ש בשו"ע הרז"ל סי' קנ"ח ס"ח עיי"ש ושלג א"א לשתות באופן זה בלי סיוע הלשון, ותו דא"כ מה הפי' חישב עליו לאכילה אם הפי' שחישב לאכלו וק' ממנ"פ אם אכילת שלג נחשב שתי' איך יכול לחשב לאכילה ואם הוא אכילה איך יכול לחשוב עליו לשתי' וע"כ הפי' שחישב לעשות ממנו משקין ומיד שם משקה עליו [והמחשבה עצמה ודאי ל"ח תפי"א]

אך דמ"מ פסול לטבילת מקו' לדעת הראב"ד וסייעתו וסו"ס ל"ה דבר חדש כיון דגם מעיקרא שם מים עליו ול"ח רק מסלק פסול כמו בזוחלין. ובמרדכי פ' במה טומנין הובא ב"י סי' ר"א דקה"י בשם הר"א ור' שמחה דאין לטבול בשלג שאינו מפושר שא"א שכל השלג יגע בבשרו ועוד דאין מטבילין בכיפין עיי"ש וכוונתו בטעם הראשון שא"א שלא יהי' שום הפסק אויר בכל שטח גופו בין גופו לשלג. [ובחנם נדחק בס' שירי טהרה פ"ז מ"א בכוונתו ע"ש] ומ"ש ב"י ע"ז דמזה נשמע דאי"צ שכל מ"ס יגעו בבשרו תמי' לי' ממשנה פ"י דמקואות כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל הנה דאויר חשיב חציצה בטבילה אף דליכא דבר ממשי ואכמ"ל יותר. ולפי"ז הא דצריך להפשיר השלג אינו מצד פסול רק כדי שכשיפשר יגע על כל שטח בשרו בלי הפסק אויר כלל בשום מקום מגופו. וא"כ לא נחשב בזה תפי"א כמו במסלק פסול זוחלין הנ"ל וכאן י"ל דאפי' החולקין שם מודו כאן דכאן ל"ת מסלק פסול דאם הי' אפשר שיתפשט על כל חלקי גופו בלי הפסק אויר גם עתה כשר הוא. וטעם השני של המרדכי משום שאין מטבילין בכיפין פ' בס' שירי טהרה פ"ה מ"א משום דכל קורט שלג נחשב בפ"ע והשלג