ארץ צבי (פרומר) א ש

דאם אמרי' על הס' הראשון ספד"א לחומרא אף שנצמח אח"כ מכח זה קולא קם דינא וחשוב כודאי חל נדר ה"נ לענין זה כיון דבראשונה חל אי' תרומה קודם אי' טבל וחלה דהרי הר"ש כ' בשם הירוש' דהא דתרומה פטור מחלה היי"ד כשחל שם תרומה עליו קודם לישה קודם שחל חיוב חלה. אבל אם נילוש ואח"כ קרא שם תרומה חייב בחלה עיי"ש וא"כ דמדומע פטור מחלה ע"כ שחל התרומה קודם לישה ואז עדיין אין כאן טבל דחלה ואין החולין אסור רק התרומה וא"כ נהפך אז החולין להיות תרומה ולא להיפך כיון דאז ליכא מהשיעורין שום איסור ושוב אח"כ כשנילוש פטור ג"כ מחלה אף דאז נצמח קולא דעיקר אזלינן בתר החומרא שהי' מעיקרא וק"ל. וזה ראי' לשו"ת הר"ן הנ"ל וכפי מה שביארנו דעיקר אזלינן בתר החומרא בס' שנופל לנו תחלה ואם במיעוט נגד רוב אמרינן כן כ"ש בס' שקול וא"כ בנ"ד אדרבא הס' הראשון הי' בשעה שזרק הבעל הגט ולא ידעה כלל אם הוא גט או לא ואז חל ספק אם מותרת לזה השני להתקדש לו ואמרי' ספד"א לחומרא והוי כודאי א"א דבעל קמא. וא"כ אדרבא זה סניף להתיר דחשיב כאלו ודאי אינה אשת השני ול"ח נושא אשה על אשתו וכמש"ל או"ב

עוד יש להתיר דהרי פ' הרמ"א דהיכא דשהה י' שנים ולא ילדה ל"ג ר"ג וכ"ש כאן דאינו יכול לדור עמה מצד ספד"א וא"א שתבא לכלל היתר וא"כ כיון שא"י להוליד ממנה בנים וגרע משהה עשר שנים ולא ילדה דשם יש אפשרות רחוק אולי יבנה עוד ממנה משא"כ בנ"ד בודאי לא יוליד ממנה

עוי"ל דאי' ביו"ד סי' קכ"ז דעד א' אינו נאמן לאסור א"כ אין הבעל הראשון נאמן לומר גרשתי את אשתי לאסור להשני ליקח אשה על אשתו דלהחמיר בלא"ה אין סומכין עליו כדאי' סי' קנ"ב הנ"ל וכל אנשים מווי- גוויזדאוו יודעין שהיא א"א ואין אמירת הבעל נוגע לנו עתה רק לאסור לישא אשה על אשה זו ולאסור אין ע"א נאמן כלל ואפי' ס' מגורשת לא חשובה דהכא דאין ע"א נאמן אפי' ספק לא משוי

ואף דבסי' קכ"ז דהיכא דבידו נאמן היום ל"ח גירושין בידו דאיכא חר"ג לגרש בע"כ. לבר מכל דין נלע"ד מסברא דכיון דהבעל חטף אח"כ התיבה של גילזען וברח ולא הראה אח"כ להמו"צ שהוא גט נ' שהי' הערמה בעלמא מן הבעל כדי להניח אותו לישא אחרת ואל"כ למה חטף [בחזרה] התיבה של גילזען אדרבא הי' לו לברוח ולהשאיר הגט אצלה. אך שירא שלא יתברר שקרו כשנפתח התיבה אח"כ ונראה שאי"ב גט או שאינו נכתב כדין ובפרט כיון דאתרי' דהמ"צ מוויגוויזדאוו הוא ולא שאל את פיו כלל ולא נתייעץ עמו כלל בהכשר הגט היפך המנהג בזמנינו דכל דמגרש בב"ד מגרש (אף דבימי הגמ' ל"ה כן כדאי' בש"ס סוף גיטין מזה נ' שהכל שקר. ותו דכיון דפסק הרמ"א סי' קמ"א סעי' ל' דהיכא דניכר דמסדרי הגט היו ע"ה הגט פסול ובזמננו כשאין הגט נסדר אצל הרב חשיב כע"ה לגבי גיטין כי רחוק מאד דסופר בעלמא יהי' בקי בה' גיטין היטב

גם י"ל דאף אם נימא בעלמא דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן או עכ"פ להיות ס' מגורשת היינו כשאמר שגירשה כדין בלי עבירה משא"כ בזה דלדבריו עבר אחדר"ג י"ל דא"נ דא"א משים עצמו רשע וזה סניף גדול. ע"כ נלע"ד ברור שנוכל להתיר לו ע"י ק' רבנים לישא אשה על אשתו. גם בפת"ש סי' ל"ט דבס' קידושין לא תיקן ר"ג וע' אמרי יושר סוף סי' קנ"ט ע"כ נ' להתיר ע"י ק"ר

בד' השו"ת הר"ן סי' נ"א הנ"ל דסד"א לחומרא מצד ודאי וחשוב חל נדר יש לי הערה מש"ס כריתות ד' י"ח. המקריב אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב אשם תלוי וחכמים פוטרין דבעי חתיכה מב' חתיכות. וסו"ס לכו"ע אי"ח רק אשם תלוי הנה דכל אשם] תלוי הוא ס' קרבן ס' חולין וכן מבואר להדיא בנזיר כ"ט ריש ע"ב עיי"ש. ואף דהתורה רה חייבה על הספק ולקמן כ"ג: דנודע לו שלא חטא אחר שנזרק הדם הבשר יאכל הנה דאפי' לפי הצד שלא חטא הוא זריקה כשירה. היינו דגזה"כ דכל שהי' לו ספק הזריקה כשירה אף שהוא רק ספק קרבן אבל סוף דבר שאינו רק ספק קרבן וא"כ גם בנדר נימא כן אף דספד"א לחומרא מ"מ ליכא רק ספק נדר רק דגזה"כ דצריך לחוש לספק נדר ג"כ אבל סו"ס אינו רק ס' נדר וא"כ ל"ח חל נדר בודאי וצ"ע

גם הקשו על שו"ת הר"ן מחולין פ"ה. דאם שוחט ספק נבלה צריך כיסוי הנה דל"ח כודאי וכן ק' מיבמות ל': ונלע"ד כוונת הר"ן דכל ס' חשוב מקצת כן ומקצת להיפך כמ"ש בספרי שיח השדה סי' י"א מתוספתא פי"א דנגעים הואיל וס' נגעים טהור מחצה על מחצה טהור הנה דספק חשוב כמקצת באיכות עוד הבאתי שם כמה ראיות וכ"מ להדיא מלשון המשנה יבמות ל': דמקצת גירושין נקרא ס' גירושין עיי"ש וידיעת ההפכים א'. וה"נ חשוב במקצת חל נדר וע"כ שפיר יכול להתיר ודוקא כשעדיין ל"ח כלל א"י להתיר דאין להיתר על מה לחול משא"כ בזה ות"א ה"ר משבועות כ"ח. דכל שנשאר מקצת יכול לשאול וה"נ לפני החלות כל שחל מקצת כבר יכול לשאול. וראי' לזה ממקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דשיורא הוי ל"מ נקרע השטר ולא חזרה ואע"ג דעדיין לא נגמרו הקידושין לגמרי רק דמתחלי השתא וגמרי לאחר ל' וא"כ יועיל חזרה על המקצת שעדיין ל"ח וע"כ צ"ל דכל שחל מקצת חשוב כאלו כבר חל הכל וה"נ בנ"ד חשוב חל נדר לענין שיועיל התרה. ומ"ש דחשוב כודאי חל היינו דלא תימא דכל ס' חשוב ס' אולי יש נדר או אולי אין כאן נדר כלל כמו שלומדין בפשיטות. אך דחשוב קצת חלות בודאי ולענין זה דומה לודאי אבל פשוט דל"ח לגמרי כודאי דא"כ למה אין עונשין על הספק. ולפ"ז לק"מ על הר"ן מכל מקומות הנ"ל דס' נבלה ודאי ל"ח בודאי רק במקצת וא"כ יש גם צד שאינו נבלה וכל שיש צד כשרות בשחיטה טעון כיסוי וכן הא דיבמות ל': והכי ברירא דמילתא בס"ד. ולפ"ז גם בנ"ד כיון דאסורה מצד סד"א לחומרא חשוב כודאי איסור אף דלא חשיבה א"א גמורה מ"מ לענין אי' גרידא דאורייתא חשוב כודאי וא"כ י"ל דל"ח נושא אשה על אשתו וכיון דיש צדדים להתיר לו לגמרי שישא אשה על אשתו ברור להתיר עכ"פ ע"י ק' רבנים

ואשר הק' כת"ר במש"כ התוס' חולין ח'. ד"ה מותר לשחוט בה דבשבת חייב אף בתקונו יתר על קלקולו דכל שיש תיקון פורתא חשוב מלאכת מחשבת שלכך נתכוון ואיך איתא בחגיגה י' ע"א החופר גומא ואי"צ אלא לעפרה פטור אפי' לר"י דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב הכא מקלקל הוא. הא כיון דצריך לעפרה ולכך נתכוון אף דקלקולו יתר על תקונו יהי' חייב דהא לא מיקרי מקלקל לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה עכת"ד. ונראה כיון דבגופה הוי מקלקל ל"מ תיקון פורתא שחוץ לגופה והתוס' כ' רק בשניהם בגוף המלאכה. כגון שוחט שבשחיטה עצמה שהוא שם המלאכה יש קלקול ותיקון סגי בתיקון כל דהו משא"כ בגומא דשם המלאכה הוא הגומא ובעיקר המלאכה הוא מקלקל אף דיש תיקון מן הצד חוץ לגופה ל"מ והיינו דחדית לן הש"ס חגיגה דאף דל"ב צריך לגופה מ"מ בעי שלא יהי' מקלקל בגופה. ויש לבאר עוד לפמש"כ באבנ"ז סי' קפ"ט סקט"ו סקי"ז חידוש בשם חי' הר"ן והוא הריטב"א שלפנינו בהא דמחייב ר"ש לכ"א מקלקל