ארץ צבי (פרומר) א רצט

באמצע שבת. וצ"ל כיון דאח"כ לא יוכל להכינו דבתוך השבת ל"מ הכנה אינו יכול להכינו גם עכשיו על אח"כ דהוי דשלב"ל. וכ"ז בדלא אחזי בתחלת שבת אבל אי אחזי בתחלת שבת שפיר יוכל להכינו מבעו"י על רגע ראשונה כשיגיע שבת שהדבור יחול בסוף היום ממש ותיכף ברגע שלאחרי' יחול הכנה וכאן ל"ש לומר דהוי דשלב"ל דזה ל"ש רק כשרוצה שיחול אח"כ איזה זמן אחר אמירתו משא"כ בזה שרוצה שיחול רגע אחר דבורו הרי כל חלות כך הוא שחל רגע אחר הדיבור כנ"ל וזה ל"ח כלל שאומר על אח"כ כיון דכך דרכו של כל חלות שיחול תיכף אחר הדבור ושפיר שייך הכנה מבעוד יום ע"כ במוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי מגו דאתקצאי ודו"ק: אחיך דושה"ט באהבה מברכך בגח"ט ובשנה טובה ומבורכת ופרנסה טובה בריוח ובהיתר ובנחת וכט"ס. סימן קכג להרה"ג חו"ב זקן ההוראה וכו' כש"ת ר' אברהם מאיר גיטלער שליט"א [ז"ל] אבד"ק סאסנאווצע יצ"ו

דבר דשאילנא קדמיכון שאיש אחד מעיר קשונז נשא אשה בדאמבראווע שהחזיקה עצמה לפניו לגרושה ודירת האשה הי' בוויגוויזדאוו וכאשר בא האיש למקום האשה לדור עמה הרעישו עליהם יושבי המקו' שהיא א"א גמורה והאשה טענה שנתן לה גט בע"כ שבא לחנותה והושיט לה תיבה של גילזען ואמר לה דא האסטו אגט וכששמעה זאת זרקתו לארץ והוא חטפו ונעלם ממנה וכשבא הדבר לפני המו"צ דשם אמר שהאמת כדברי' לאשר שזמן רב מקודם בא שם בעלה והי' לו קטטות עם אשתו הנ"ל ואמר שהפעם עזרו ה' שנתן לה גט בערמה כנ"ל והכין בחנותה שני אנשים מקודם שיהי' לעידי הגט והמו"צ אמר לו שהוא לא חקר מבעלה זה אם העידי הגט הללו ראו וידעו שזה גט ואם הי' כשר וכעת נעלם הבעל ועקבותיו לא נודעו וגם העדים לא נודע מי הם ואי' המה לזאת בא האיש הנ"ל ניתן לה גט והיא אינה רוצית לקבל רק אם יתן לה הון רב שאין בכוחו כלל לזה

הנה בשו"ע סי' קנ"ב דהבעל שאמר גירשתי את אשתי היא ספק מגורשת וא"כ האשה הנ"ל הי' ס' א"א קודם נישואי השני וכיון דיש ספק י"ל דלענין חדר"ג דלכמה פוסקים הוא דרבנן בפרט לאחר אלף החמישי הוי סד"ר ולקולא דאולי אין קידושיו חלין כלל וא"כ ל"ח כלל נושא אשה על אשתו אמנם יש לדון דכיון דאם דנין עלי' אם מותרת לעלמא סד"א לחומרא וחשבי' לה למקודשת חשובה כודאי גם לאיסור חדר"ג דרבנן וחשיב כודאי נושא אשה על אשתו כעין שכ' שו"ת הר"ן סי' כ"א דמצד ספד"א לחומרא חשיב כאלו ודאי חל הנדר ואזלי' אח"כ לקולא שיוכל להתיר ול"ח קודם שיחול הנה דאפי' להקל בספד"א סמכינן אסברא זו דמצד ספד"א לחומרא נעשה ודאי. וכש"כ דסמכינן אסברא זו להחמיר כשנצמח אח"כ סד"ר מזה מ"מ חשבי' לי' כודאי. אך ז"א דמאי חזית למיזל בתר ספד"א לענין לאשתרוי לעלמא ולחשבה עי"ז ודאי א"א של בעלה השני. אדרבה אם דנין לגבי בעלה השני אם מותרת לו אמרי' ספד"א לחומרא וחשבי' לה א"א מבעלה הראשון א"כ נימא אדרבא מצד ספד"א הוי כא"א ודאי קודם שנשאת לשני ואם קידשה חשובה כודאי א"א של ראשון ולא חיילי קידושי השני כלל וא"כ בודאי ל"ח נושא אשה על אשתו

וזו"ז מבואר ביבמות ל'. דלענין ס' א"א ל"א סברת שו"ת הר"ן הנ"ל דאיתא התם כלן שהיו בהם ס' קידושין צרתה חולצת ולא מתייבמת ול"א דמצד ספד"א לחומרא הוי כודאי מקודשת ותפטור צרתה אפי' לקולא כדברי שו"ת הר"ן וע"כ דבס' א"א ל"א כן. והטעם כנ"ל דמה חזית למיזל בתר היותה אסורה לעלמא אדרבה דנין בתר מהותה לגבי בעלה אם מותרת לו מ"מ בלא קידושין אחרים ודאי' אזלי' לחומרא וצריכה קידושין אחרים לבעלה ואל"כ אסורה משום לא תהי' קדישה. ותו אם בעלה יקדש קרובותי' ניזיל להיפך לחומרא ונימא דאולי אין קידושי הראשונה קידושין וחלו קידושי הקרובות וכיון דסתרי אהדדי הספיקות א"א לומר בזה דספד"א בודאי לחומרא כעין שכ' התוס' בחולין ט: לענין ב' שבילין דאע"ג דס' טומאה ברה"י ודאי טמא מ"מ היכא דסתרי אהדדי א"א ליחשב כודאי טמא עיי"ש ודוקא בנדון שו"ת הר"ן בס' אם חל נדר חשיב ספד"א ודאי לחומרא ואף דשם ג"כ סתרי אהדדי דאם נדון אם מותר להתיר הנדר אם חשיב עד שיחול נימא להיפך לחומרא דעדיין לא חל נדר ואינו יכול להתיר אמנם ז"א דהתם בע"כ צריך לדון על האיסור קודם להתרת הנדר דל"ש היתר רק אחר שחל הנדר וחשיב האיסור קודם בהכרח להתרת הנדר רק אחר שחל הנדר ע"כ צריך לדון מקודם על האיסור וכיון דאמרי' ספד"א לחומרא על האיסור חשיב חל נדר בודאי ושוב אזלי' גם לקולא על סמך זה משא"כ בנ"ד אין כאן קדימה לא' על חבירו ואדרבא הס' לגבי בעל קודם למה שנוגע לעלמא דעיקר איסור א"א לעלמא הוא מצד היותה מותרת לבעל עיי' ריטב"א נדרים כ"ט

אך י"ל גם להיפך דאדרבא עיקר חלות קדושין לבעל הוא מפאת היותה אסורה לעלמא כמ"ש הר"ן בשם הרא"ה ר"פ המגרש דקדושין דלא אהני למיתסרה אעלמא ל"מ גם לגבי בעל הנה דגדר קדושין שתהי' אסורה לעולם וכ"ז שאינה אסורה לעלמא אינה מקודשת לבעלה א"כ י"ל דאדרבא איסורא לעולם קודם לחלות הקדושין לגבי בעל וכן בתוס' רפ"ק דקדושין שפירשו הרי את מקודשת לי מקודשת לעולם בשבילי. ולכאורה קשה מה בשבילי מה נפ"מ לבעל בזה אך להרא"ה א"ש דזה צורך לחלות הקדושין לגבי בעלה שתהי' אסורה לעולם ושפיר כ' מקודשת לעולם בשבילי ודו"ק אמנם בודאי גם דברי הריטב"א נדרים כ"ט אמתים דעיקר איסורה לעלמא הוא מפאת היותה מיוחדת לבעלה ולולא יחודה לבעלה ל"ש כלל למיסרה אעלמא א"כ יחודה לבעלה ואיסורה לעלמא שוין ושקולין ובאין כא' וכ"א תלוי בחבירו ואין לא' דין קדימה על חברו. ע"כ שפיר חשיב סתרי אהדדי כאו"א למיזל לחומרא בודאי בא' מן הספיקות כדברי תוס' חולין ט': הנ"ל לענין ס"ט ברה"י

והנה במשנה חלה פרק א' משנה ד' הובא פסחים ל"ז. הסופגנין והדובשנין וכו' והמדומע פטורין מן החלה פירש"י דכתי' תרימו תרומה ולא שכבר הי' תרומה. וע' ר"ש שכ' דמיירי בחלה בזה"ז דרבנן דחל"ה לא אתי דימוע דרבנן ופוטר טבל דאורייתא. וב' הרא"ש דמה"ת מבעי' בטל ברוב וע"כ חשיב דימוע דרבנן. ונראה מזה להדי' דאם הי' כה"ג במבשא"מ כגון שנתערב קמח של חטין תרומה בקמח שעורין דהוי מבשא"מ כמ"ש תוס' פסחים מ"ה. פטורה מדאורייתא מחלה ולכאו' ק' טובא דאע"ג דנימא נהפך היתר להיות איסור וחשיב כולו תרומה היינו לחומרא אבל לא לקולא דאטו מי אפשר לומר על הרוב קמח שעורין שהוא טבול לחלה שהוא כמי שאינו ונגרר כולו אחר המיעוט לקולא להקל עליו ולפטרו מחלה והשתא ק"ו הוא אם אמרינן דהמיעוט תרומה מהפך הרוב להחשב כולו תרומה לחומרא כש"כ דהרוב טבל מהפך המיעוט להחשב כולו טבל לחלה. וצ"ל כעין ד' שו"ת הר"ן הנ"ל