ארץ צבי (פרומר) א ל

ס"ל דהן אמת דחיוב חלה הוא מחמת צירוף אבל לא מחמת צירוף כל העיסה רק מחמת צירוף הקמח עם המים ולא מצד צירוף כל שיעור חלה יחד ע"כ שפיר שייך חזי לאיצטרופי, והנה באגלי טל מלאכת לש ס"ק ט' אות י"ב כ' לענין מלאכת לש יש ג"כ ב' דברים הנ"ל א' חיבור הקמח עם המים הב' חיבור כל הקמח יחד וכ' שם להוכיח מרמב"ם במס' חלה דבנתינת המים לתוך הקמח עדיין ליכא חיבור כל העיסה רק חיבור הקמח עם המים ואח"כ ע"י גלגול נעשה חיבור לכל העיסה עיי"ש מעתה לחכמים דהנוטל מקב חלה אינו חלה ע"כ דבעי' צירוף העיסה יחד כנ"ל וא"כ לדידהו ליכא חיוב חלה בנתינת המים לתוך הקמח דאז עדיין ליכא חיבור העיסה אך רע"ק לשיטתו דנוטל חלה מן הקב חל ומטעם חזי לאיצטרופי וע"כ דל"ב צירוף כל העיסה בעצמה יחד רק חיבור הקמח והמים וזה נעשה תיכף בנתינת המים לתוך הקמח ור"י ס"ל דכיון דכתי' ראשית עריסותיכם היינו התחלת חיבור העיסה ע"כ מועיל גם בשעת נתינת מים לקמח וא"ש ומ"מ עיקר חיוב חלה הוא רק אחר גלגול, ונתינת קמח למים הוא כעין פירות שלא נגמרה מלאכתן כמ"ש הריטב"א ז"ל קידושין (מ"ז:) ומש"ה לרבנן ל"ש כאן חזי לאיצטרופי כדאמרן

ולפי האמור יש מקום לומר דהא דמהני תרומה בפירות שלא נגמרה מלאכתן הוא ג"כ מצד ח"ש באיכות דכאן כיון דאין סיבת החיוב מצד צירוף שוב אמרי' חזי לאיצטרופי וראי' לדבריי מדברי רבינו אפרים שבתוס' מנחות (ס"ז:) ד"ה כדי דאע"ג דאסור לאכול אכילת קבע קודם מירוח היי"ד כשיכול לבוא לידי חיוב עוד אבל בהכניסה במוץ שלה דתו א"א לה לבוא לידי חיוב מותר לאכול קבע עיי"ש ולהנ"ל הסברא נכונה מאד דהא דאסור לאכול קבע קודם מירוח משום דבדיעבד חל אז הפרשה שויוהו רבנן כטבל והא דבדיעבד חל הפרשה הוא כעין ח"ש ומצד חזי לאיצטרופי וכ"ז כשעדיין אפשר לה לבוא לידי חיוב אבל בהכניסה במוץ שלה דא"א לה לבוא לידי חיוב ותו ל"ש חזי לאיצטרופי גם בדיעבד ל"מ הפרשה ע"כ מותר לאכול קבע. שוב מצאתי ראי' ברורה לדבריי מריטב"א יומא (י'.) ד"ה אלא דמבואר להדי' כן דאם הכניסה במוץ אפילו בדיעבד ל"מ הפרשה, הובאו דבריו באבני נזר יו"ד סי' תכ"ד סק"ב ועיי"ש באבני נזר ואתה תחזה סמוכין גדולים לכל דבריי

והנה בריטב"א קידושין (מ"ז:) כ' דכמו שיש ג' חילוקי דינים בתרומה, במחובר ל"מ תרומה אף דיעבד, וקודם מרוח אין חיוב תרומה לכתחילה ובדיעבד אם תרם תרומתו תרומה, ואחר מרוח מצו' לכתחלה ככה יש בחלה ג' חלוקי דינים, קודם שנתן המים לקמח ל"מ הפרשת חלה כלל, ואחר נתינת המים קודם גלגול חל בדיעבד ואחר גלגול מצו' לכתחלה עיי"ש. ולכאו' ק' לפמ"ש בבעלי התוס' עה"ת פ' בחקותי דהא דחל תרומה קודם מרוח ילפי' מדגלי רחמנא דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ש"מ דבדיעבד חל הפרשה, וא"כ התינח בתרומה דגלי קרא אבל מנלן למילף מזה חלה קודם גלגול ואין לומר דילפינן במה מצינו, דא"כ נילף נמי תרומה גופא קודם קצירה מקודם מרוח ותו דא"כ נילף נמי לחלה קודם נתינת המים, אשר ע"כ נראה דהריטב"א לשיטתי' ביומא (י"א), הנ"ל שהוכחנו מדבריו דטעם דחל תרומה קודם מרוח הוא משום דהוי ח"ש באיכות של גמר מלאכתו והיינו נמי טעמא דחלה דבנתינה למים מתחיל מלאכת הלישה שגורם חיוב חלה ע"כ כל שנתן המים הוי נמי ח"ש באיכות גמר מלאכת העיסה ודמי' שפיר לתרומה קודם מרוח ודברי הריטב"א אלו עם דברי ריטב"א יומא עולין בקנה א': **(ועפ"ד ריטב"א הנ"ל יש ליישב קו' רעק"א בריש פ"ב בנדרים כחלת אהרן ותרומתו מותר וכ' הרא"ש דפיו לא אסר אלא התיר השירים והק' רעק"א בתורם דבר שלא נגמרה מלאכתו דאינו טבל ומ"מ חל התרומה בדיעבד שוב יחשב דבר הנדור כיון דמעיקרא הי' כולו מותר עיי"ש והוא קו' עצומה ולהנ"ל י"ל כיון דהא דמהני הפרשה בלא נגמר מלאכתו משום שיכול לבוא לידי חיוב כשתגמר מלאכתו נמצא דכל חלות התרומה הוא משום שראוי לבוא לידי טבל חשוב כאלו כבר הוא טבל וראי' לדבריי מצאתי באבני נזר או"ח סי' רע"ז סק"ג וז"ל בענין טעם דמהני ראוי לנעול הראב"ן בספרו כ' להדי' בזה"ל כיון דראוי לנעול כמאן דנטילי דמיא והוא כעין סברת הש"ס כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת עכ"ל הנה דענין ראוי לבילה משום דחשבינן לי' כאלו הי' בילה, וכיון שאנו רואין אותו כאלו הוא טבל שפיר שייך גם בזה פיו לא אסר אלא התיר כיון דכל עיקר חלותו הוא רק משום דחשוב כאלו כבר הוא טבל, וכעי"ז כ' בחי' הר"ן ב"מ (דף י'.) בשם ר"ת ז"ל לענין הממלא מים לחברו הרי הן כרגלי הממלא דהטעם משום דהא דמגבי' מציאה לחברו קנה חברו הוא רק מצד מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אנו רואין כאלו זכה מקודם לנפשי' ע"כ הוי כרגלי הממלא עיי"ש הנה דכיון דכל החלות הוא משום הראויות לזכות לנפשי' אנו רואין כאלו הי' כן בפועל וה"נ דכוותה ודו"ק היטב

)** ולפי האמור יש ליישב קו' הר"ש סופ"ק דתרומות שהק' מ"ש תורם שלא נגמרה מלאכתו דחל בדיעבד והפריש חלתו קמח אינו חלה ולהנ"ל א"ש דהמפריש חלתו קמח ל"ש בי' חזי לאיצטרופי כיון דכל סיבת החיוב הוא הצירוף כנ"ל משא"כ בתרומה אמרי' חזי לאיצטרופי וק"ל

והנה מצינו עוד ח"ש במצו' בפ"ב דמע"ש משנה ג' וד' לענין תרומת תלתן וכרשינין דהוי ח"ש באיכות תרומה משום דאינו אוכל גמור רק קצת אוכל וכמו דמהות אוכל אשר לו הוא ח"ש באיכות כמו כן מהות תרומה הוא רק ח"ש באיכות וקיל משאר תרומה כמבואר שם לך נא ראה. עוד מצינו חצי איכות חיוב במצו' בקידושין (ס'.) לר' יוחנן דאמר דהמקדש מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר כ' קדושי כלן תופסין בה דשויו' כשרגא דליבני ופריך מדתני' מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט מת חולצת ולא מתייבמת ופריך גיטא דמשייר בה ולאו כלום הוא ומשני רבא גט להוציא ומיתה להוציא מה ששייר גט גמרתו מיתה עיי"ש וא"כ חשוב דהגט והמיתה יחד פעלו אצלה ההוצאה מרשות בעלה ומש"ה חולצת ולא מתייבמת דמצד הוצאת הגט פטורה מיבום ומצד הוצאת המיתה חייבת ביבום וא"כ איכא רק קצת חיוב יבום ע"כ חולצת ולא מתייבמת [והיינו דהתם איכא איסור אשת אח ע"כ א"א להתיר יבום במקום מקצת חיוב דמקצת הפטור גורם שיהי' איסור אשת אח ע"כ חולצת] ועוד משכחת לה במקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' ומת קודם ל' דזקוקה ליבום כמבואר בפשיטות בירושלמי המובא ברשב"א ור"ן ר"פ האומר דע"כ לא נסתפק הירושלמי רק בקידשוה ב' אחין מעכשיו ולאחר זמן אבל אם קידשה א' פשיטא דזקוקה ליבום וכ"מ להדי' ברשב"א ור"ן בשם רמב"ן שכ' דלר"י משכחת לה אשת ב' מתים מה"ת עיי"ש ואף דהוי קידושין בשיור ואינם שלמים, וע' חמ"ח סי' מ"ד סעי' י"ב ובאב"מ שם, גם הבאתי לעיל מר"פ או"ב דצבי ואפי' מקצת צבי חייב בכיסוי וכה"ג הוי ח"ש כמבואר בשבת (ק"ד:) לענין צידת צבי דמידי דתלוי בבע"ח כל שאין