ארץ צבי (פרומר) א רצח

סי' קכג ב"ה ג' דעשי"ת ה' וילך תפר"ח לפ"ק זאוויערצע יצ"ו גמח"ט ושובע שמחות ליקרת אחי הרבני המופלג החסיד וכו' כש"ת מו"ה ראובן שיחי' בנעימים

יקרתך הגיעני ואשר הקשית בהא דאמרינן דהקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון ושאלו מה כתיב בה והשיב הש"י לעשו לא תרצח ולישמעאל לא תנאף ולא רצה לקבלה והקשית דהרי ע"ז וג"ע הוא מז' מצוות שנצטוו ב"נ קודם מ"ת ולמה הזכיר להם דברים אלו והרי העיקר רצה ליתן להם עתה שאר התורה לא שבע מצות והוא קושיא עצומה. ולחומר הנושא נלע"ד לפמ"ש בס' הקדוש שפע טל שער ח' סוד נ' שער בינה פ"ג וז"ל דהא דראה ויתר גוים היינו שראה שכל חלקי קדושה הם אצל ישראל בעמדם על הר סיני ולא נשאר שום חלק קדושה אצל האומות [כי מתחלה שהי' באו"ה חלקי קדושה צו' לתת להם ז' מצות] התיר להם ז' מצות כדי שלא יהי' להם חלק בקדושה עכתדה"ק. והנה לכאורה ק' דא"כ למה החזיר התורה על האומות אז כיון דאז כבר פלטו כל חלקי קדושה ואפי' לז' מצות ל"ה ראוים כש"כ לקבלת כל התורה וצ"ל דמ"מ החזיר עליהם התורה כדי שלא יהי' להם פתחון פה וטענה כמבואר בזה"ק [ותו דבזה עצמו נתברר שאין עוד בהם שום לחלוח קדושה מחמת שלא רצו לקבל התורה ואם באמת הי' רוצין לקבל הי' נותן להם כי אם הי' רוצין לקבל התורה זה לאות שעדיין בהם קצת קדושה כי לולא זאת א"א שיהי' להם רצון לקדושה וע"כ שאל אותם כדי שיתברר הדבר לפני הכל ולא יהי' מקום למדת הדין לקטרג ועד"ז והאלקים נסה את אברהם כידוע] ועי' ע"ז דף ב'. שעדיין יהי' לאו"ה תרעומות וטענה מדוע לא כפה עליהם ההר כגיגית והקב"ה ישיב להם תשובה הראשונות ישמיענו שבע מצות שקבלתם היאך קיימתם עי"ש ושוב לדברי השפע טל דעיקר צווי שבע מצוות הי' לחלק הטוב שנתערב באו"ה שזה אינו מנקודת עצמותם רק שהם חלקי קדושה של ישראל שהם בשבי' אצלם. [וכעי"ז פי' הה"ק רד"ב ז"ל ממעזריטש הפסוק ויאהב יצחק א' עשו כי ציד בפיו היינו שהי' מרגיש שיש לעשו נשמות קדושות וגבוהות שהי' אצלו בשבי' אבל לא הי' זה מעצמותו כלל] והנה מה שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון כ' בזה"ק פ' בלק קצ"ב: דהיינו להשר של כל אומה. והנה השר בודאי ידע את אשר לפניו כי לחלק האוה"ע האמתי עדיין לא נתנו אף השבע מצות רק לחלק ישראל שהוא בשבי' אצלם אך שעתה רוצה ליתן להם גם הז' מצוות בכלל כה"ת וע"כ שפיר אמר להם מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף

ובהאי ענינא כתבתי בחידושי עה"ת בפ' בא בהא דצוה הש"י לישראל וישאלו איש מאת רעהו וגו' דמשמע לכאורה שהוא ערמה כי בסוף לא החזירו להם. ולכאורה הוא דבר מתמי' כי ממנ"פ אם הי' שוה"ד שמגיע לישראל כסף וזהב ושמלות של מצרים לא יפלא מד' דבר שיקחו בחזקה ולא דרך ערמה. וגדולה מזו אמרו בב"ק כ"ז: בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות שלא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל. ונלע"ד דכל ענין דגזל עכו"ם אסור הוא ג"כ מצד חלקי קדושה שנמצא באו"ה ולולא זאת כבהמות נדמו ול"ש בהם איסור גזל [וכעין שכ' בסה"ק שפע טל הנ"ל דכל צווי שבע מצות לב"נ הוא מצד חלקי נצו"ק שבהם וסמך לזה מב"ק ל"ח. דר' אבהו דרש ראה ויתר גוים. ראה ז' מצות שנצטוו ב"נ ולא קיימום עמד והתיר ממונם לישראל ור' מתנה דרש עמד והתירן ע"ש וכמו שביאר בשפע טל טעם מ"ד עמד והתירן משום שנפרדו מהם כל נצו"ק ככה יל"פ כן טעם הסיר ממונם לישראל ג"כ בשביל זה משום שפלט מהם כל לית קדושה ויגד עליו רעו] וע"כ קודם ששאלו מהם עדיין הי' במצרים חלקי קדושה והי' בהם איסור גזל ע"כ מעיקרא כ' וישאלו ולא דרך ערמה רק כי באמת לאמיתו לפי שוה"ד לא הי' אז עדיין היתר ליקח בחזקה דגזלם אסור אך תיכף אחר ששאלו מהם כתיב וינצלו את מצרים ודרשו חז"ל שעשאו כמצולה שאין בה דגים ופירש האר"י ז"ל שהוציאו ממצרים כל חלקי קדושה ונשארו ריק וערום מכל לחלוח קדושה וא"כ ברגע הזו [ששאלו מהם ועי"ז פלט כל ניצו"ק כי כ"ד רוחני צריך שיהי' מלובש באיזה פועל דמיוני גשמי] הותר להם איסור גזל אצלם וע"כ ל"ה חיוב אח"כ שיחזורו להם וכ"א בעתו הי' כדין מעיקרא הי' מוכרח שיהי' דוקא בשאלה ובסוף הותר להם לגמרי איסור גזל וע"כ לא החזירו ודוק

וי"ל עוד דע"פ דין הוצרכו לשאלה כעין שכ' הרשב"א ר"פ המגרש דהמגרש את אשתו ע"מ שתיבעל לפלוני אסורה להבעל לו דבשעה שבא לבעול אותה עדיין היא א"א ואע"ג דעם המעשה יהי' ניתר איסור א"א. וכעי"ז מבואר בריטב"א בב"מ דף ח'. לענין שבועה שאין לי פחות מחצי' דהיכא דלפני השבועה עדיין אינו שלו אע"ג דביחד עם השבועה נעשה שלו חשיב שבועת שקר ואסור לישבע [ודבר זה יובן ביותר לפמ"ש המקנה ובאבני נזר דכל חלות קנין הוא נעשה רגע אחר מעשה הקנין וכ"מ ברמב"ם בכריתות בנקודה הנפלאה דכל מסובב הוא חל רגע אחר הסיבה ודבר זה מתאים עם דברי הרמב"ם בבאור מלת הגיון דיש קדימה בזמן וקדימה בהכרח והיינו קדימת סיבה למסובב] וא"כ כיון דקודם שהשאילום החפצים עדיין הי' בהם איסור גזל אף דביחד עם השאלה יותר האיסור הי' אסור להם לקחת בחזקה אם לא ע"י שאלה

ואציע מענינא שהקשני ת"א בדברי התוס' דלא אמרי' מוקצה מחמת יום שעבר דהרי רש"י ביצה כ"ו: כ' טעם מוקצה מגו דאתקצי בהש"מ אתקצי לכולי' יומא משום דבעינן הכנה מבעוד יום וא"כ כל שהי' מוקצה בסוף היום הרי לא הי' לו הכנה מבעוד יום. ונלע"ד בהקדם דברי הרמ"א סי' ר"ט בשם המרדכי דהא דאין אדם מקנה דשלב"ל היי"ד במקנה סתם אבל במקנה בפי' לכשיבא לעולם חל ולכאו' תמו' דאפי' במקנה סתם ג"כ אינו חל רק כשיבא לעולם כמבואר ב"מ ס"ו: דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול לחזור בו. וא"כ מה בצע במה שמפרש לכשיבא לעולם. ותירצתי לפמ"ש בירושלמי פ' מי שאחזו פלוגתא במגרש אשה לאחר ל' ובנתיים נשתטה הבעל אם הגט כשר דאזלי' בתר נתינה או בטל דאזלינן בתר חלות ורמב"ם פ' פ"ב מה' גירושין דמה"ת כשר דאזלי' בתר שעת נתינה, ונלע"ד לחדש דהיי"ד בנותן סתם שיחול לאחר ל' דעכ"פ הדבור חל עכשיו אבל במתנה בפי' שגם אמירתו לא יחיל רק לאחר ל' לכו"ע הגט בטל דמעשה נתינה בלא אמירת הבעל ודאי לאו מידי הוא וחשיב שלא נעשה עדיין מאומה בהיותו פקח. וזה החלוק דבמקנה דשלב"ל סתם עכ"פ הדבור עכשיו קודם שבא לעולם אבל אם אומר בפי' שיחול לכשיבא לעולם מפרשינן כוונתו שהדבור יחול לכשיבא לעולם ואמטו להכי חייל

ועתה נבא לדברי רש"י ביצה הנ"ל ולכאו' ק' למה לא יוכל להכין מבעו"י אפי' דבר שאינו ראוי בתחלת שבת מ"מ יכינהו מבעו"י על אח"כ כשיהי' נעשה חזי