ארץ צבי (פרומר) א רצז

רבא עדיין קדשו ע"פ הראי' כמבואר בר"ה כ"א הנה דאפי' אז הקילו ביו"ט שני. ואף דבימי רבא בטלה הסמיכה דוחק לומר דמימרא דרבא בביצה ו קאי דוקא לאחר שבטלה הסמיכה בימיו, ע"כ נראה בהקדם שיטת הרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא ומדרבנן לחומרא וחידש הפר"ח ביו"ד סי' ק"י דהיכא דסתרי אהדדי גם לרמב"ם סד"א מה"ת לחומרא ואם נצרף דברי הר"ן הנ"ל לדברי הפר"ח יעלה דבס' יו"ט אם הוא בראשון או בשני בראשון הוא מה"ת לחומרא דומי' דהתם דקורא בראשון ופטור בשני. ומסד"ר לקולא אפי' מדרבנן נשמע לסד"א שהוא מה"ת לקולא שדינו ג"כ כך דבראשון צריך להחמיר מה"ת ולא בשני. ומ"מ בשני אסור מדרבנן דהרי אפי' בלא תרתי דסתרי סד"א מדרבנן לחומרא ע"כ א"ש דמקילין ביו"ט שני לגבי ראשון אפי' בס' השקול דביו"ט ראשון ספקו מה"ת לחומרא ובשני רק מדרבנן וא"ש בעזהי"ת

ויען דברנו מזמן מצו' שדרך העולם לאחר הרבה. אציע מענין לענין ע"ד מנהג רוב ההמון ששולחין משלוח מנות אחר צה"כ שאין לו שום מקום ע"פ ההלכה דכבר עבר זמן המצו'. אמנם יען כמה אלפים מישראל נוהגין כן הנני לכתוב קצת לימוד זכות ונלע"ד דלדיעה א' יוצאין בזה ודרך אגב יתיישב בזה עוד מנהג שהביא הרמ"א שמתחילין סעודת פורים סמוך לחשיכה ורוב הסעודה אוכלין בליל ט"ו

ואמנם שיש מקום למנהג הזה ע"פ שהגיד היהודי הק' מפשיסחא ז"ל למוד זכות על המתחיל להתפלל בזמן תפלה אף שנמשך אחר הזמן חשוב כאלו התפלל כל התפלה בזמנה מדברי התוס' ברכות ז. ד"ה שאלמלי דאם התחיל לקלל באותו רגע אף שגמר אח"כ מזיק וכש"כ במדה טובה מרובה דאם התחיל להתפלל בזמן תפלה וגמר אח"כ דחשיב כאלו התפלל כל השמו"ע בזמנה עכדה"ק וככה הוא בנ"ד. מ"מ ק' למה לנו להכניס עצמנו בפרצה דחוקה כזה הלא טוב יותר לקיים כל המצו' בזמנה. ונלע"ד דחדא באידך תלי' דמחמת שהי' המנהג לשלוח משלוח מנות באיחור ע"כ הנהיגו כן. דהנה יש פלוגתא בין בעל מנות הלוי ותרה"ד בטעם משלוח מנות בעל מנות הלוי כ' הטעם כדי להרבות אחו' וריעות ובתה"ד כ' כדי שיהי' לו בריוח לסעודת פורים. והנה הרא"ש כ' דהיום שאין לומדים מתוך ס"ת אין מצו' בכתיבת ס"ת רק בכתיבת ספרים שלומדים מתוכם וכן דעת הש"ך. דאין היום מצו' בכתיבת ס"ת רק בקניית ספרים. הנה דעיקר הוא שיהי' מתקיים תכלית המצו' ואף שגוף המעשה אינה כ"כ בטוב שפיר דמי. וכיון שמנהג העולם שממשיכין סעודת פורים זמן הרבה בלילה נמצא דהמקבל אז משלוח מנות עדיין יוכל לקיים בו סעודת פורים שהרי נמשך אחר התחלת הסעודה כנ"ל וכל שמתקיים תכלית המצוה שפיר דמי. אף שהמעשה אינה בזמנה, ומצינו כזה ביבמות ס"ב. הי' לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר קיים פו"ר אף דהמעשה הי' בפטור דמ"מ נתקיים התכלית של המצו' דשבת בעינן והאיכא

אך זה שייך לדעת תה"ד. אבל לפי טעם בעל מנות הלוי ל"ש זה גם בדין הש"ך יו"ד הנ"ל, הטו"ז וב"י וב"ח חולקין ע"ז [ובמק"א כתבתי דזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דתמורה אביי אית לי' כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי הנה דבמעשה עבירה לבד בלא התכלית ליכא עבירה ה"נ במעשה מצו' בלא תכלית ל"ח מצוה וזה כדעת הש"ך ופרישה. ולרבא דס"ל דל"מ ומ"מ לקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא ה"נ במצוה בלא תכלית נמי איכא מצוה דקיים מימרא דרחמנא] ע"כ נכון לכל רב להזהיר בעירו לפני פורים לקיים מצות משלוח מנות בעוד יום בעיקר זמן המצו'. גם להזהיר ולהודיע שזה חיוב גמור על כל א' מישראל ומצ"ע מדבר קבלה לא כמו שעושין היום בכמה מקומות שאין מקיימין מצו' זו רק מתי מספר ומצו' גדולה להחרדים על דבר ד' להזהיר ע"ז: סימן קכ"ב לאהובי תלמידי הב' החו"ב וכו' כ' לייביל נ"י שיידוואסער מחעלים

ע"ד השאלה שאיש כפרי בא לעיר עיו"ט הסמוך לחשיכה ושכח לעשות ערובי תבשילין ואינו יכול לחזור לבית כדת מה לעשות להציל אנשי ביתו מאיסור בישול בלא עירוב תבשילין ואם הי' עומד לבא לביתו ביו"ט הי' עצה כמ"ש התפא"י להתנות שמה שיניח אח"כ ביו"ט יהי' למפרע הע"ת. משא"כ בזה שאין סופו לבא לביתו. דהרי הרש"ל כ' הטעם דאי"צ להקנות העירוב תבשילין עבור ב"ב משום דכלם בטלים לגדול הבית וכ"ז כשמועיל הע"ת עבור עצמו משא"כ בזה דאין מועיל עבור עצמו. וכיון שאין לו עתה פה הע"ת א"א להקנות. וע"ז יעצת לעשות שט"מ על דירתו ולזכות לביתו ע"י אחר השט"מ ואגבה להקנות לה הע"ת עכת"ד. ולענ"ד להוסיף ע"ז [כי לעשות שט"מ הוא דבר קשה, גם לפעמים אין הזמ"ג לזה] להקנות הבית פה לא' ע"י קגא"ס שזה דבר קל. ועי"ז להקנות לאשתו הע"ת כי כקדושין כ"ז. קרקע לא' ומטלטלין לא' איבעיא דלא איפשטא וכ' הר"ן דמועיל תפיסה. וא"כ הוי סד"ר. ובשעה"ד גדול כנ"ד יש להקל לעשות סד"ר לכתחלה. אמנם לכאו' אם בבואו לביתו אחר יו"ט לא ימצא מאומה ל"ש זה. וי"ל שיאמר בפי' שכל התבשילין שישארו ממאכלו אחר יו"ט עד אחר שיבשל לצורך לשבת כלם יהיו ערובי תבשילין ובודאי ישאר קצת פת ותבשיל אז. ממילא אפי' אם כשיבא לביתו לא ימצא מאומה שפיר דמי. [ונלע"ד דיכולין להקנות גם הע"ת עצמו לב"ב ע"י שיקבל סודר מאחר כמבואר בתוס' קדושין כז. ולכאו' יש לדון בזה לפי המבואר חולין פג. דמכר ל"ח זכיי' רק חוב. וא"כ בנ"ד דהוי ההקנאה ע"י ק"ס דינו כמכר כמבואר ב"מ י"ב ע"א דק"ס דרך מו"מ הוא ול"ח נתינה. וכל שאינו במתנה רק במקח אין חבין לאדם אלא בפניו. אך ב' תשובות בדבר חדא דכל הטעם דמכר חשוב חוב משום דנתחייב ליתן מעות כמ"ש רש"י חולין פגי וכאן לא נתחייבו בביתו ליתן דמים. שנית דמבואר שם בחולין דבד' פרקים בשנה גם מכר חשוב זכות דמסתמא ניחא לי'. וגם נ"ד להא דמיא דודאי ניחא להו כדי שיהא מותר להם לבשל על שבת

האמנם יש לדון דהרי ל"מ ע"ת לזכות לאחרים רק כשהם בתוך התחום לעיר של המערב. י"ל דהיי"ד כשמערב בעירוב תבשילין שהתבשילין הם כאן במקום במקום העירוב דאז בעי' שיהי' בתוך התחום כדי שיוכלו לאכול מהע"ת בשבת ויחשב התחלת הכנה מערב יו"ט. משא"כ בנ"ד שמערב בתבשילין שהם בבית אשתו אפשר דשפיר דמי. אך יש לדון דכיון דע"ת ל"ה זכיי' כמ"ש בשטמ"ק ביצה ט"ז: ד"ה דעת. ומה"ט ס"ד דעת מי שהניחו לו בעינן ואף דלמסקנא לא בעינן. מ"מ י"ל דקולא הוא דאקולי רבנן בע"ת] וראי' לזה דהרי בהאי סמיא אמר לי' פושע את. ואם הי' זה היתר גמור מה פשיעות הוא שסמך על הזכיי' וע"כ דאינו ע"פ דין רק הקילו בזה וא"כ היכא דהוי פושע לא אקילו] וא"כ י"ל דלא אקילו רק במי שמערב גם לעצמו אבל לא בנ"ד שאינו מערב לעצמו כלל רק לב"ב אפשר דלא הקילו. א"כ לכתחילה ודאי אין לסמוך על זה. אך כשהוא במקום שא"א לו לחזור לביתו יעשה כנ"ל בלא ברכה דהצלה פורתא מיהא איכא להציל את ב"ב ממכשול: